אין כבוד, אין כסף, אין גיבוי

מלמדים ובוכים: המורים במדינת ישראל מחזיקים הרבה מאד בבטן. תוקפים אותם על הישגי התלמידים, מזלזלים בהם, הם נתקלים באלימות מילולית ופיזית מצד תלמידים והורים ומקצצים להם בשעות ההוראה.

מדי שנה עולה מחדש הדיון על גובה השכר הנמוך שהם מקבלים, אבל זה לא מפריע למתוח ביקורת על כמות החופשות שלהם. כעת, ימים ספורים לאחר פתיחת שנת לימודים חדשה, הם מדברים.

הקיצוץ בשעות, עומס התלמידים

ממחקר שהוזמן על ידי הסתדרות המורים ושתוצאותיו פורסמו ב-ynet, עולה תמונת מצב עגומה לפיה מורים עובדים כ-50 שעות בממוצע בשבוע, אולם מקבלים שכר לפי 23 שעות שבועיות בלבד. עוד עולה כי השעות הרבות פוגעות באיכות העבודה ובזמן שהם מקדישים לתלמידיהם.

נעמי, מורה בתיכון "יגאל אלון" בראשון לציון, אומרת כי העומס הרב נובע בעיקר בשל הקיצוצים בשעות ההוראה מצד משרד החינוך. "למרות הקיצוץ הם מצפים מאיתנו ללמד באותה רמת הוראה. מורה שמלמד במשרה מלאה בבית ספר תיכון, עובד חמישה ימים בשבוע מ-8:00 עד 14:00 בצהריים".

לדבריה, "יש לנו רק שעה-שעתיים פנויות ומטילים עלינו הרבה מטלות: ישיבות צוות, ישיבות פדגוגיות, להכין חומרים לשכפל ומבחנים. משרד החינוך קיצץ בבית ספרי 40% משעות ההוראה, אבל ממטלות המורים לא הורידו. כלומר ב-50% מהזמן מצפים שנספיק אותו דבר.

"אין במשרת המורה שעה-שעתיים 'זמן תלמיד'. אני מלמדת בכיתה 38 תלמידים. מתי אני יכולה לדבר עם תלמיד? איך יכולה להתייחס לילד בודד? אין לנו זמן לאיכויות לא לשום דבר חוץ מחומר. לא מוזיאון, לא תרבות לא שום דבר. אנחנו ממש מלמדים את התלמידים רק חומר בסיסי וזה עוול".

מירה, מורה לאנגלית ומחנכת המלמדת כבר 32 שנה בתיכון מוכר בתל אביב, מצביעה על בעיה מעט אחרת: "לדעתי הבעייתיות נעוצה לאו דווקא בעומס השעות, אלא בעומס התלמידים בכיתות. למורים קשה כאשר הכיתות עמוסות, וזה דבר ששוחק אותנו מאד. קשה להגיע לתלמיד כשמלמדים מול 40 תלמידים. זה פוגע בתלמיד ובמורה".

אין כבוד

המורות מאשימות גם את ההורים בפיחות במעמדן. לטענת מירה, הפיחות נובע מכך שהורים רבים הפכו משכילים לא פחות מהמורים. "בדור הקודם היה כבוד למורה בעיקר מבחינת אינטלקטואלית שכן המורים היו ברמה גבוהה יותר. היום ההורים חלקם ברמה לא פחותה מהמורים ועל כן התחילו להעביר על המורים ביקורת".

עם זאת, היא תוקפת את ההורים על התנהגותם האלימה: "לא אחת צעקו עלי ההורים בלי בושה בכלל. המעורבות של ההורים בבית הספר לעיתים קרובות היא לא לטובת המערכת. המנהלים פוחדים מתגובת ההורים וכדי לרצות אותם הם עושים דברים שלא היו עושים מרצונם".

לדבריה, "במקביל, ההורים נותנים גיבוי לילדים שלהם. בחברה שלנו בולט חוסר הגבולות והוא מתבטא בצורה חריפה בבית הספר".

לדברי עפרה, מזה 21 שנים מורה בבית ספר יסודי בצפון, "פרצוף התלמידים - זה פרצוף החברה. אנחנו חיים בחברה מאוד לא חיובית, חברה חומרית וחסרת ערכים. המורה צריך להתמודד עם זה ונדרש לתקן. כשהאשימו את המורים שכחו להסתכל בחברה כולה".

גם על פי נעמי, האשם הוא בהורים ובחינוך שלהם. לדבריה, "חלק מההורים לא מכבד היום את המורים והם מעבירים את זה לילדים שלהם. פעם היה כבוד למורה והיום ההורה צועק על המורה מול הילד. אי כיבוד המורה גורם לילד עוול, לא למורה. האמון בסמכות התערער".

"יש התערבות מוגזמת של ההורים בבית הספר" מסכימה חביבה, מורה לגיאוגרפיה ומחנכת מזה 17 שנים, "יש ניסיון לפגוע בסמכות ובמעמד בית הספר והמנהלים".

אין כסף

גם התגמול הכספי הוא נושא כאוב אצל כל המורים. מרביתם משתכרים בין 4,000 שקלים (מורה מתחיל) ועד לכ-6,500 שקלים למורה ותיק.

עפרה אומרת: "היום, לצערי, בעל המאה הוא בעל הדעה ואדם נמדד בכספו. יש המון מורות שמקבלות היום השלמת הכנסה. בשנה הראשונה אחרי שמסיימות את המכללה למורות, הן לא מגיעות למשכורת של 3,000 ש"ח. למה שמישהו ילך ללמוד הוראה? עדיף להיות פקיד בבנק".

מירה: "לי הכי מפריע שאם אתה מצטיין בעבודה אתה לא מתוגמל. מורה שעובד יותר שעות ובאמת מקדיש את עצמו לעבודה לא מתוגמל בחיוך של תלמיד. רק לקראת סופן של 32 שנות ההוראה אני מקבלת כ-5,500 שקלים נטו על משרה מלאה. המורים עובדים כפול ממה שרשום בפועל".

נעמי אמרה כי "שחיקת מעמד המורה הוא יחס ישיר של כמעט כל ממשלות ישראל למורים. החינוך הוא בגדר מס שפתיים וכל הזמן מקצצים בתקציב. אין השקעה אמיתית לחינוך והכסף הולך למקומות אחרים. מזה נשחק מעמד המורה".

לדברי עפרה, "הכל מתחיל בתדמית. תמיד חושבים שזה מתחיל בכסף, אבל זה לא נכון. ברגע שתדמית המורה תהיה חיובית ויסתכלו על מורה כמו פעם, בכבוד, דברים ישתנו. גם פעם מורה לא הרוויח הרבה כסף, אבל עדיין ילדות רצו להיות מורות כי זה היה מכובד. היום מורים הם שק האיגרוף של החברה - ולא בצדק. החברה השתנתה ורוצים שהמורים ימלאו ויתקנו את כל מה שהחברה קילקלה".

"דו"ח דברת תלוש מהמציאות"

בחודש מאי האחרון פורסמו עיקרי מסקנות דו"ח דברת, שהציע להעלות את שכר המורים במטרה להפוך את המקצוע לנחשק יותר. המסמך מציין כי ישנה פגיעה חמורה במעמד המורים בישראל. המורות המרואיינות לא בהכרח מרוצות מהדו"ח.

נעמי: "יש לי בעיות רבות עם ועדת דברת. הדו"ח לא פותר שום בעיה. הוועדה לא דיברה על צמצום מספר תלמידים בכיתות ומצד שני עושה השוואה עם הישגים גבוהים של מדינות אחרות בעולם, בהן יש מעט תלמידים בכיתה".

"הדבר היחיד שאני תומכת בו בדו"ח הוא ביטול חטיבות הביניים שזה מבורך בעיני", אומרת חביבה. "כל הרפורמות בחינוך תלושות מהשטח. זה מחריד ופופוליסטי. אמנם יהיו יותר שעות שהיה ויותר שעות הוראה בבית הספר אבל לא תהיה פינה למורים".

"הדו"ח לא נותן תשובה אמיתית לאיכות המורים במערכת" אומרת מירה. "מורה טוב שמקדיש מכספו וזמנו לא מתוגמל. זה מה שגורם לי אישית לשחיקה, לתת ולא לקבל כלום בתמורה. גם לא מילה טובה".

לא למבחנים

לפני כחודש פורסמו תוצאות מבחני המיצ"ב - מדדי יעילות וצמיחה בית ספריים. מדובר במבחנים שמקיים משרד החינוך כל שנתיים בכיתות ה' וח' בנושאים שונים: אנגלית, מתמטיקה, עברית ומדעים. עם קבלת התוצאות נוצרת תמונת מצב לעומת שנים קודמות ומשרד החינוך משווה את הישגי בתי הספר ובודק את המגמות השונות על פי ממוצע ציוני התלמידים במערכת החינוך.

"מאז ומעולם המבחנים של משרד החינוך לא השיגו את מטרתם, בעבר מחוזיים והיום המיצ"ב", קובעת עפרה ומסבירה: "הם גורמים לכך שבתי הספר עסוקים עד המבחן בלהכין את הילדים אליו, תוך כדי לחץ ורק אחרי הבחינה, שכוללת את חומר הלימוד משנים קודמות, מתחילים לעבוד על חומר הלימוד החדש.

"גם אם יש בית ספר שלא הצליח במבחן, מה מציע לו משרד החינוך כדי שיסיק את המסקנות וישפר – שעות? סייעות? לא. רק מקצצים. אז בעצם המבחנים לא מועילים, הם רק מופנים לתקשורת ליצור תחושה שמשרד החינוך נמצא עם היד על הדופק. משקיעים במבחנים האלה ובניתוח התוצאות שלהם הון של כסף במקום להשקיע אותו בבתי הספר".

"משרד החינוך תורם לשחיקה" 

למורים יש בטן מלאה על המוסד האחראי עליהם, שלעיתים משלם את משכורתן (ברוב התיכונים אלה הן הרשויות המקומיות שמשלמות).

לדברי עפרה, "משרד החינוך, במקום לעמוד על הרגליים האחוריות ולגבות את המורים, מטיח בהם האשמות. אם חושבים שצריך מורים טובים יותר, תגרמו לאנשים טובים יותר ללמוד הוראה. עושים משהו בשביל זה היום? משרד החינוך עסוק בכיבוי שרפות בעיני התקשורת ולא בראיה קדימה, לעתיד ילדינו.

"שינסה מישהו מוועדת דוברת לעמוד וללמד כיתה של 30-40 ילדים ואז יסיק מסקנות. אולי מישהו מהיועצים שמכתיבים מה לעשות יבוא לשטח ויראה מה קורה".

"יחס משרד החינוך למורים קשה מאד ותורם לשחיקה במעמד המורים", מסכימה נעמי. "אני מרגישה שמאשימים אותנו בכל תחלואי המערכת, כאילו שאני כמורה אשמה. אנשים צעירים ומוכשרים לא מעונינים ללכת ללמוד הוראה. אנחנו המורים מרגישים שמשרד החינוך מפנה לנו גב".

יש עתיד?

לדברי נעמי, "המערכת במצב קשה אבל היא לא כושלת ולא הרוסה. המורים עובדים עם הנשמה. גם אם קיצצו לנו שעות נתגבר את התלמידים על חשבוננו ונעשה הכל למען הצלחת התלמידים".

"חשוב להבין", מבקשת עפרה להדגיש, "למורים אין אפשרות להתגונן. הם לא סקטור חזק. כל פעם שמנסים להתגונן, מייד תוקפים אותם עוד יותר. איך מורה יכול בכלל להתגונן – שביתה? זה יוצר דעה שלילית. אז המורים רק סופגים את קיטון הרותחין ושותקים".