הכוריאוגרפים ריגוס ואוגוויקי נחתו בישראל
השניים הגיעו לקראת המופעים המתוכננים במסגרת פסטיבל "דאנסאירופה" שייפתח ב-14 באוקטובר
שניים מהם – הכוריאוגרף היווני קונסטנטינוס ריגוס והכוריאוגרף הבריטי הנרי אוגוויקי - נחתו בסוף השבוע בישראל וקיימו הבוקר (א') מסיבת עיתונאים במשכן לאמנויות הבמה.
עבור קונסטנטינוס ריגוס זהו ביקור רביעי בישראל.
הפעם הוא מגיע עם תיאטרון המחול הלאומי של צפון יוון ולהקת תיאטרון מחול "אוקטנה דאנס" אותה הקים בשנת 1990. הלהקה תעלה את "מסע חורף", יצירה אבסטרקטית בעלת מוטיבים דקדנטיים שיוצאת מתוך יצירתו הקלאסית של שוברט ומתחברת להוויה העכשווית עם קטעי מוזיקה מאת המלחין היווני דימוסתניס גריבה ורובי וויליאמס.
לדברי ריגוס היצירה: "מפתחת את נקודת המוצא ממנה יצר שוברט ועוסקת באותה בדידות חורפית שחווים בני האדם במהלך חייהם". ריגוס מעדיף שלא לפרק את העבודה למשמעויות ואומר: "מה שמעניין אותי במחול זה האלמנטים הדרמטיים. פחות אכפת לי מהמשמעויות המיידיות שאני נותן לתנועה ויותר מעניין אותי מה הקהל לוקח איתו בסופו של דבר הביתה".
בעבודה הזו, שמורכבת משלושה חלקים הוא נוגע באוטופיה ובהרס הטוטאלי, עובר דרך מחוזות הפסיכודרמה ומשתמש במטפורות עיצוביות רבות. "כולם אבודים, כולם מנסים למצוא משמעות באמצעות דיבור, תנועה ותקשורת ובסופו של דבר עוברים בתוך הכאוס. בניגוד לעבודות קודמות שלי שהיו מאוד מובנות עם דמויות מובילות וקו עלילתי, בעבודה הזו השארתי בסופו של דבר רק את הגוף האנושי", הוא אומר.
הכוריאוגרף הוולשי הנרי אוגוויקי מגיע לישראל בפעם הראשונה עם שתי תוכניות שונות בהן תציג להקתו פסיפס מיצירותיו. את הערב הראשון תפתח "Front Line" המלווה ביצירתו של שוסטקוביץ' המבוצעת על-ידי רביעיית מיתר על הבמה. עבודה זו, שנחשבת לאחת מיצירותיו הבולטות של הכוריאוגרף, שוברת באמצעות התנועה את המקצב הפנימי של היצירה המוזיקלית ומנהלת איתה דיאלוג פנים-קצבי. התנועה והמוזיקה שמלווה אותה מאופיינים במבנה ליניארי מובהק שנשבר וחוזר ונשבר שוב ושוב.
בהמשך יציג אוגוויקי עבודת סולו בביצועו בשם "מסגרות בשניות" שהועלתה בבכורה באוקטובר שעבר וזכתה לביקורות משבחות והערב יסתיים ב"Finale", יצירה בעלת אופי קרנבלי בשיתוף עם הקהל. את התוכנית השניה תפתח יצירתו "דידו ואנאס" שנוגעת בתקווה ובייאוש, באהבה ובמוות תוך הישענות על המיתולוגיה הרומאית.
שתי עבודות נוספות שיועלו במסגרת התכנית השנייה הן: "Shot Flow" ו"חלל לבן". היצירה האחרונה המלווה במוזיקה מאת סקרלאטי מעוטרת ברפרודוקציות ענק לציוריו של פיאט מונדריאן ובמקטעים של וידאו-דאנס. אוגוויקי נחשב לאחד הכוריאוגרפיים ה"מוזיקאליים" בדורו והמוזיקה משחקת תפקיד נוכח ומרכזי על הבמה שלו. "מעניין אותי מערכת היחסים בין המוזיקה למחול ובאיזון של שניהם אני מחפש ליצור גן שעשועים בריא ומתודי", הוא אומר.
אוגוויקי טוען כי הוא מעדיף יצירות קצרות על ארוכות שכן: "עבודות קצרות דורשות ממך לשמור על פוקוס ולהתנקות מכל מה שהוא מיותר". הבחירה ביצירות קלאסיות כפסקול ליצירת המחול נראית לו טבעית: "למוזיקה הקלאסית וליצירות מוזיקליות משמעותיות בכלל יש מבנה מוגדר שמאפשר לך לגלות אותו בכל פעם מחדש כמו נוף. כל מה שאני זקוק לו נמצא במוזיקה או עולה ממנה אם זה מצב הרוח הכללי, התאורה שהמוזיקה דורשת או עיצוב הגוף תוך כדי תנועה בחלל. אני חושב שאנחנו לעולם לא מתרחקים באמת מהקלאסיקה".
לפנייה לכתב/ת 
