ויסאם בן ה-14: "החיילים הרגו אותי במכות"

"נשארתי לישון תחת עץ החרוב כל הלילה, פחדתי מהנחשים, פחדתי מחיות אחרות, אבל הכי הרבה פחדתי מהחיילים. וגם לא יכולתי ללכת על הרגל". כך סיפר אתמול (א') ל-ynet ויסאם עבד אל חכים, בן ה-14 מהכפר דיק שליד אריאל שבשומרון, שטוען שהוא וחבריו הוכו על ידי חיילי צה"ל ללא כל סיבה, בעת שטיילו במטע הזיתים בשבת שעברה.

רגלו של ויסאם נשברה כתוצאה מהתקיפה והוא נותר במשך כל הלילה מחוץ לביתו, כשהוא אינו מסוגל ללכת ולהזעיק עזרה.

כפר דיק נמצא מזרחית להתנחלויות ברקן, פדואל ועלי. הדרכים הראשיות לכפר חסומות, והתושבים מסתפקים בכביש עפר מאולתר כדי להגיע אליו. 

הנערים טיילו במטע כשהגיעו החיילים

האירוע הקשה התרחש כשויסאם, יחד עם שלושה מחבריו, יצאו לטייל במטע הזיתים בפאתי הכפר. אבל לדבריו, עוד לפני שהספיקו לשבת תחת העץ כמו שהם נוהגים לעשות, התנפלה עליהם קבוצת חיילים שהחלו להכות אותם. שאר החברים הצליחו לברוח אבל רגלו של ויסאם נשברה, כמו גם ידו של חברו, שאדי, שנמלט אחרי כן.

"היינו אני ועוד שלושה חברים, שכנים שלנו, הלכנו בשדה הזיתים, איפה שאנחנו תמיד הולכים, ואז קפצו עלינו חיילים", סיפר ויסאם. "התפזרנו, ניסינו לברוח, אבל החיילים ירו אז נעצרתי כי פחדתי. הגיעו אלי ארבעה חיילים, זרקו אותי לרצפה ובקנה של הרובה החלו להכות בי ברגל ימין. הרגו אותי ממכות ואני לא יודע על מה, ולא יודע איפה החברים שלי, והם מכים ומכים, ורק על אותה רגל. אני לא יודע למה הם עשו לנו את זה. אחרי זה הם אמרו לי: 'לך מכאן ואם נחזור ונראה אותך פה, נהרוג אותך'".

בשלב זה ניסה ויסאם לקום אבל לא הצליח לדרוך על רגלו. "זחלתי כמה מטרים, אבל לא הצלחתי להמשיך. פתאום אני רואה פנסים ושומע את החיילים, והם הרי הבטיחו להרוג אותי אם ימצאו אותי, אז דחפתי את עצמי מתחת עץ החרוב והתחבאתי שם. עצרתי את הנשימה והם מחפשים ומחפשים ואני לא נושם ולא זז, עד שהלכו. רק אז נרגעתי".

לדברי ויסאם, הוא וחבריו לא יידו אבנים ולא עשו דבר שיצדיק את התקיפה. כמו כן אמר כי גם שבוע לפני כן הוכו הוא וכמה חברים על ידי חיילים.

בשלב זה התערב אביו של ויסאם, עבד, ותיאר את המקום בו התרחש האירוע. "הם היו בגבעה, והכביש שעליו נוסעים המתנחלים הוא בכלל מאה מטר מעליהם. מי יזרוק אבנים מלמטה למעלה? אנחנו רוצים שלום, אנחנו רוצים שהישראלים יעזבו אותנו לנפשנו. שייתנו לנו גט כי אנחנו רוצים לחיות בשקט".

המשפחה דאגה אך פחדה לחפש את הבן

ויסאם נרדם במחבואו בעץ ושהה שם כל הלילה. "כשהתעוררתי בחמש בבוקר שמעתי את המואזין קורא לתפילת שחרית. ניסיתי לקום ולא הצלחתי, זחלתי קצת עד שראיתי את הכביש למטה. עבר אדם אחד וכששמע אותי צועק, נבהל והלך. עבר אדם שני על רכוב על חמור, וגם הוא לא בא לעזור. עד שמישהו ראה אותי מהמרפסת של ביתו והלך וקרא לאבא שלי".

בני המשפחה דאגו מאוד לבנם, שנעלם למשך שעות מבלי שידעו מה עלה בגורלו. "שמחתי מאוד כשראיתי אותו אחרי שכל הלילה לא ישנו והשמועות בכפר רצו על ימין ועל שמאל, שהוא נהרג, או שהוא נעצר. שמועות כאלה על הבן שלי ואנחנו פחדנו לצאת לחפש אותו כי החיילים יורים והורגים. אתה יודע מה זה כשהבן לא ישן בבית ואני פוחד לחפש? אלה לא חיים".

בביתו של ויסאם שהה גם חבר נוסף, מוחמד מוסטפה בן ה-19, שסיפר שלפני כשבועיים היכו חיילים את אחיו. את הוויכוח עם החיילים סיים מוחמד בבית חולים, כששתי לסתותיו שבורות מהמכות שהיכו בו.

הכפר דיק: אין מים זורמים

בכפר דיק אומרים שמדובר במעשה אלימות שגרתי של חיילים, שעשרות כמותו קרו בשבועות האחרונים. ארגון "בצלם" מתכוון לפנות לפרקליטות הצבאית כדי שזו תחקור את המקרה.

בכפר חיים למעלה מ-4,000 איש, אבל לתושבים, כמו בכפר הצמוד ברוקין, שגם בו מתגוררים כ-4,000 איש, אין מים זורמים. ההוצאה על המים היא סעיף מרכזי בתקציב של התושבים, שנאלצים לקנות מים במיכלים, כשכל מיכל של 10 קוב מים עולה 150 שקל. 

המראה בתוך הכפר אופייני לכפרי הגדה - רחובות לא סלולים, תשתיות הרוסות, מי ביוב שמנוקזים מההתנחלויות ומשקים את הצאן וכתובות גרפיטי המקשטות כל קיר בכפר. הדרך לביתו של תושב הכפר עבד אל חכים, פקיד ברשות הפלסטינית, משובשת אף היא. בבית יושב הבן ויסאם, כשרגלו מגובסת, עדות להיתקלות עם החיילים.

צה"ל: הפלסטינים הכינו מטענים

מדובר צה"ל נמסר בתגובה לידיעה: "כוח צה"ל שעסק בפעילות סיכול פיגועים על צירים במרחב, הבחין בחורשה המדוברת שליד הכפר דיק, במספר פלסטינים המכינים מטענים מאולתרים וצמיגים בוערים שנועדו לשמש כנגד אזרחים ונגד כוחות צה"ל הנעים על צירי התנועה באזור.

"הכוח ביצע מרדף כנגד החשודים, שכלל נוהל מעצר חשוד. מבדיקה של הטענות, לא מוכר דיווח על פציעה של פלסטינים וכן לא התקבלה כל תלונה על כך במנהלת התיאום והקישור. במידה ותוגש תלונה הנושא ייחקר".