שערי הצדק

קפקא מספר לנו על אדם שביקש צדק. האיש הולך לארמון המשפט. מול שעריו, הוא נתקל בחייל השומר על הפתח.
כיוון שהזקיף אינו פונה אליו בדברים, מחליט האיש להמתין. הוא ממתין יום שלם, אך הזקיף שומר על שתיקה מוחלטת.
"אם אשאר כאן, הוא יבין שאני מבקש להיכנס", חושב האיש. והוא אכן נשאר במקום.
חולפים ימים, שבועות ושנים. האיש עומד מול שערי הארמון, והזקיף עומד על משמרתו.
חולפות עשרות שנים. האיש מזדקן וכבר איננו מסוגל לזוז. לבסוף, כשהוא חש במוות המתקרב, הוא אוסף את שארית כוחותיו ושואל את הזקיף:
"באתי לכאן לבקש צדק. מדוע לא נתת לי להיכנס?"
"אני לא נתתי לך?", עונה הזקיף המופתע. "אתה עמדת שם ולא עשית דבר! השערים היו פתוחים לרווחה, כל שהיית צריך לעשות הוא לדחוף אותם ולהיכנס. מדוע לא נכנסת?"