"המוסד הציוני מכין לערביי ישראל עוד מעשי טבח"

"מה עשינו באוקטובר? מימשנו את זכותנו למחות ולהיאבק נגד העושק והתוקפנות, נגד האפליה והגזענות. האם בגלל דברים בסיסיים כאלה, המעוגנים בחוק המקומי והבינלאומי, היו צריכים לשחוט אותנו על מפתן הבית? אני מפנה את השאלה הזו לציבור הישראלי, שחייב לתת עליה תשובה". כך אמר אתמול (ו') ל-ynet חסן עאסלה, אביו של אסיל, שנורה למוות על ידי כוחות הביטחון לפני ארבע שנים בדיוק, באוקטובר 2000. 

במגזר הערבי התקיימה אתמול שביתת מסחר כוללת, ואחר הצהריים צעדו המונים בעיר סכנין באירוע המרכזי לזכר נפילתם של 13 ערבים אזרחי המדינה, במהומות שהתרחשו בפרוץ אינתיפאדת אל-אקצה.

עבור חסן עאסלה, ראש ועד המשפחות השכולות, המתגורר בכפר עראבה, הזמן לא הקהה את הכאב העצום. "אנחנו זוכרים את בנינו לא רק ביום הזה", הוא מספר. "הם חיים אתנו בכל רגע ונמצאים עמוק בלבנו ובתודעתנו".

יום זיכרון אחד אינו מספיק, לדעתו של עאסלה. "צריך לזכור את אסיל וללמוד עלינו במשך כל השנה. לא רק ביום הזיכרון לאירועי אוקטובר".

מה שמקל עליו את הכאב, לדבריו, הוא התמיכה מצד הציבור הערבי. "זה מחזק אותנו", מספר האב. "היום הסתובבתי בגליל ומצאתי שיש שביתה כוללת. אני שמח על כך - אנחנו לא לבד בעלי אינטרס בהנצחת יום הזיכרון לאירועי אוקטובר, אלא כל הציבור הערבי שנמצא בסכנת קיום".

"אני חושש", מוסיף עאסלה, "שהמוסד הציוני מכין לנו עוד מעשי טבח בעתיד".

"רצח בנינו לא בא מתוך ואקום", טוען אביו של אסיל. "בממסד התכוננו לאירועים אלה מראש. אנחנו פונים לציבור היהודי ואומרים לו שאנחנו נרדוף אחרי הפושעים עד מיצוי עונשם הצודק. אנחנו מכירים אותם. דמם של בנינו אינו מים ואינו הפקר".

"החברה הישראלית גזענית, מגדלת רוצחים"

ראש ועד המשפחות השכולות חושב שהחברה הישראלית לא הפנימה עדיין את לקחי אוקטובר. "אני מאוד חושש ומאוד מודאג שהעם היהודי בישראל עדיין לא הפנים את הלקח מהשואות שנעשו לו ולכן הוא עושה שואה לאחרים", הוא מאשים. "אני רוצה לשמוע אחד מהמגזר היהודי, אפילו אחרי ארבע שנים, שיגנה את הרצח. שיקרא לו בשמו: רצח".

בחברה הערבית, לעומת זאת, הסיקו לדעת עאסלה מסקנות כתוצאה מאירועי אוקטובר. "אף פעם לא הפנמנו טוב שאנחנו בסכנה, אבל אחרי אוקטובר 2000 התבדינו. התגלה לנו שהחברה הישראלית היא חברה גזענית שמגדלת רוצחים. הם יכולים לדבר על דמוקרטיה ושוויון אבל הם לא מממשים אותם", הוא תוקף.

לטענתו, "מקור הסיטואציה הזו, בה אנו נמצאים, ושגרמה לאירועי אוקטובר, אינו בפער הכלכלי חברתי בלבד, אלא גם בתרבות שמנחילים היהודים לחברה שלהם ולילדים שלהם".

בביתו של אסיל, שהשנה יחול יום הולדתו ה-22, שומרים על כל חפציו. "אנחנו שומרים אותם בלבנו ובעינינו", אומר אביו. "אני עצוב", הוא מוסיף ומנסה להביט קדימה. "כואב לי מאוד ואני מודאג מגורלם של הצעירים הערבים בארץ. מה יהיה עתידם? הם היום ללא מורה לדרכם".

עאסלה קורא לראשי הציבור הערבי לגלות אחריות ואחדות. "צריך שתהיה לנו אסטרטגיה בדרך החשיבה והפעולה שלנו מול הממסד", הוא אומר, ומאשים כי "בינתיים אין לנו תוכנית עבודה, אין אחדות לאומית ואין זיכרון לאומי. אין לנו מפעלים משלנו כדי להעסיק את בנינו. אין מוסדות תרבות וחברה שיכולים לקלוט את חלומות ותקוות הצעירים שלנו. זה מה שבנינו השאירו לנו כמצווה, ועלינו ליישם אותה בשיא האחריות".