ניו יורק ניקס

התפוח הגדול נפל רחוק ממאבקי האליפות ולא נראה כי הוא מתקרב לשם יותר מדי. גם הנשיא אייזאה תומאס והמאמן לני ווילקנס לא יצליחו לשאת את הניו יורק ניקס בחזרה אל קדמת הבמה. האוהדים המתוסכלים יכולים לפחות להתעודד מההצגה הגדולה של הניקס, שצפויה ב'מדיסון סקוור גארדן' ושווה מחיר כרטיס, לפחות כמו ההצגות שמועלות בברודוויי ובמועדוני מנהטן. תומאס ניסה להביא העירה סנטר לגיטימי כמו זידרונאס אילגאוסקאס מקליבלנד או אריק דמפייר מגולדן סטייט ונכשל ובלית ברירה החליט: אם לא הישגים, אז לפחות שיהיה 'פאן'.

לרשות ווילקנס יש הרבה אתלטים בעלי אוריינטציה התקפית כמו סטפון מארבורי, ג'מאל קרופורד, טים תומאס ואנפרני הארדאוויי והוא יצטרך למצוא את ההרכב הנכון שיפיק את מנת הנקודות הגדולה ביותר, מבלי לאבד יותר מדי בהגנה. מי שצפוי לראות את מעמדו מתדרדר באופן דרמטי הוא דווקא השחקן בעל השכר הגבוה ביותר בקבוצה – אלן יוסטון.

וין בייקר. פתרון בעייתי מתחת לסל (איי.פי)

הקלע בעל היד הקטלנית קיבל חוזה ארוך טווח מהנשיא הקודם של הקבוצה, סקוט ליידן ועכשיו עושה תומאס מאמצים להיפטר ממנו. הוא לא יצליח. אף אחד בליגה לא מוכן לאפסן בבוידעם המשכורות שלו את שכר המיליונים של הכוכב המזדקן. זה לא אומר שווילקינס ירבה להשתמש בו. ההצלחה שלו ושל תומאס תימדד לפי כמות הניצחונות ולא לפי אופי ניצול הכספים של הבעלים ג'יימס דולן. לו מעולם לא חסרו מזומנים.

סגל השחקנים

סנטר: נאצר מוחמד (27, 2.09 מ') – מימדי גופו הצנועים לא מונעים ממנו לעשות צרות ליריבים כשחקן הגנה, אבל זה לא אומר שמישהו סופר אותו בהתקפה. ההר וין בייקר (33, 2.11) לא בא אל מוחמד ולא מצליח לאיים על מעמדו כסנטר הפותח, פשוט כי הוא אינו ממש סנטר ומכיוון שהוא גם לא ממש ספורטאי מקצוען. יותר מדי צרות, יותר מדי בעיות משמעת ופחות מדי שחקנים גבוהים בניקס, הביאו את בייקר לגארדן. מעניין כמה זמן ייקח לו להמשיך משם למרכז הגמילה.

פאוור פורוורד: קרט תומאס (32, 2.06) – הביג-מן האמין ביותר בניקס עושה זאת בעזרת ניסיון ופיקחות ולמרות פריצת דיסק בגבו. השחיקה המתמשכת של גופו לא מבשרת טובות ולכן הובא לקבוצה ג'רום וויליאמס (31, 2.07), הפועל השחור האולטימטי שעושה הכל בהגנה ובריבאונד, אך מוגבל ופראי מדי בהתקפה. מייקל סוויטני (22, 2.03) ימשיך בניסיונו להתאקלם בליגה של הגדולים, בה הוא מתקשה לנצל את כוחו הרב מול שומרים שגבוהים ממנו.

סמול פורוורד: טים תומאס (27, 2.08) – לניקס אין כמעט שחקנים גבוהים מתחת לסל, אבל יש להם אחד כזה בחוץ. תומאס מסוגל לשחק בשתי עמדות הפורוורד והגארד וינסה לנצל את היכולת האתלטית והגובה כדי לעזור מתחת לסל, מבלי לפגום יותר מדי באיכויות שלו כשחקן חוץ. שנדון אנדרסון (31, 1.98), לא מצליח לשחזר את יכולתו מנעוריו ביוטה, אך עושה עדיין את העבודה בהגנה. טרבור אריזה (19, 2.01) הוא כרגע השקעה לטווח הארוך.

שוטינג גארד: ג'מאל קרופורד (24, 1.96) – החיזוק העיקרי של הניקס הקיץ – קומבו-גארד מצוין שהצדיק את הציפיות הגדולות ממנו בשיקגו בשתי העונות האחרונות, שם תופקד בעיקר כרכז. בניקס ישמש רוב הזמן כקלע ויוכל לנצל את איכויותיו הפיזיות כדי לפרוץ ככוכב אמיתי. הוא ישאיר מאחור את אלן יוסטון (33, 1.97), שנחשב עדיין כקלע הטוב ביותר בקבוצה ואחד הטובים בליגה כולה. אנפרני הארדאוויי (33, 2.02) הראה סימנים חיוביים של חזרה מן הכפור ואם זה יקרה לאורך פרקי זמן ארוכים יותר, יהיה זה רווח עצום של הניקס.

פוינט גארד: סטפון מארבורי (27, 1.88) – הוא היה אחד היחידים שהצדיקו את זימונו לנבחרת ארצות הברית לאולימפיאדת אתונה, שכן יש לו שילוב די נדיר של עוצמה וכוח מתפרץ, עם קליעה מבחוץ ויכולת מסירה. האסיסטים הרבים שצבר בעונה שעברה מעידים על התבגרותו של מארבורי, שיצא מהבועה האגוצנטרית שלו והחל לשתף את חבריו המוכשרים. כאלה כאמור יש הרבה השנה בניקס. מוצ'י נוריס (31, 1.87) זריז ואינטנסיבי, אבל הניקס לא בטוחים ששווה להשאירו בקבוצה וג'יימיסון ברואר (24, 1.93) הובא מאינדיאנה כדי לחכות שיצליח לשחררו.

מאמן: לני ווילקנס (שנה שניה בקבוצה) – המאמן הוותיק ימשיך לצבור ניצחונות לרזומה הארוך שלו, אך מעטים מהם, אם בכלל, יהיו ניצחונות פלייאוף העונה. כרגע, הוא ישמש בעיקר על תקן של סדרן עבודה למצבור הגארדים וינסה ללכת עם זה רחוק ככל האפשר ולהתפלל שהבוס ישיג לו סנטר נורמלי לעבוד איתו.

אייזאה תומאס. לא עושה קסמים, עושה כיף (איי.פי)