לא היתה בושה, לא התקדמנו

אין שום סיבה שבעולם להרגיש מרוצים מהתיקו 2:2 עם שוייץ. נכון, מדובר בנבחרת העולה ברמתה על זו של נבחרת ישראל, ונבחרת מנוסה שגם הופיעה ביורו האחרון. נכון, התוצאה הושגה אחרי שהשחקנים של אברהם גרנט הראו אופי ושוב יצאו מפיגור כמו נגד קפריסין. ובכל זאת, מדובר באחד ממשחקי המפתח בקמפיין הנוכחי ובשל כך, להבדיל ממקרים אחרים, יש להסתכל על חצי הכוס הריקה.

שוייץ היא אחת היריבות של ישראל במאבק על המקום השני. בשל כך, ישראל נזקקה לניצחון במשחק הזה אם היא רוצה למצוא את עצמה במונדיאל בגרמניה. בשל איבוד שתי הנקודות תצטרך ישראל בהמשך להשיג נקודות בשוייץ ובקפריסין, נגד צרפת ברמת גן, ועוד לא הזכרנו שהמערכה מול האירים (לדעתי הנבחרת הטובה ביותר בבית) טרם החלה.

יהלום. יוסי בניון מראה את הגב להקאן יאקין (רויטרס) 

צריך להרגיש מאוכזבים גם בגלל שבדקות הראשונות, אחרי השער הנפלא של יוסי בניון, היתה הרגשה שזה הולך להיות אחד הימים הגדולים של הנבחרת. המערך שהעלה אברהם גרנט, עם שלושה בלמים ושני קשרים הגנתים (חבל שעידן טל לא בא לידי ביטוי במשחק ההתקפה), הצליח לסגור את מובילי הכדור של השוייצרים ב-25 הדקות הראשונות. ישראל היתה ביתרון, השוייצרים נראו עצבנים, והמשחק נראה בידיים של השחקנים בכחול לבן.

שוייץ, כבר אמרנו, טובה יותר, אבל המסירות הכפולות והמהלכים המהירים שביצעו בניון,עמרי אפק ופיני בלילי, הראו שניתן בהחלט להתגבר עליה. חבל שנציגנו בטורקיה לא מאופס והחמיץ הזדמנויות לכיבושים שהיו מכריעים את המאבק. חייבים להזכיר גם את וואליד באדיר, שהציג משחק הקרבה מצויין ורבים מהכדורים שחילץ מהשוייצרים הפכו להתקפות-נגד של ישראל.

ואליד באדיר. משחק הקרבה בקישור האחורי של הנבחרת (AP)

אבל כמו שקורה לנבחרת שלנו הרבה פעמים, מגיעות דקות שהשחקנים מאבדים את הראש וכל התחלואים מתגלים במלואם. שוב ההגנה חלמה, שוב חלוצי היריב נותרו בלתי מכוסים ושוב שלושה בלמים לא הצליחו להרחיק כדור גובה בדרך לעוד ספיגה מיותרת בנגיחה משחקן הנמוך מהם בראש.

בסוף עוד יצאנו מזה בזול, עם נקודה אחת, אבל אין מה לחגוג היום. לא מדובר בהפסד, לא היתה בושה, אבל לא התקדמנו לשום מקום מהמשחק הזה. דרכנו במקום ונקווה שלא נאכל את הלב בגלל זה בהמשך. החילופים של גרנט לא הועילו, מכיוון שאבי נמני לא הורגש יותר מדי כשנכנס במקום רביד גזל (חלש) ועומר גולן לא הוסיף מספיק מחץ כשנכנס במקום בלילי.

אחרי המשחק מול קפריסין בירכנו על כך שיש לנו יהלום כמו בניון והבענו חששות גדולים ממשחק ההגנה של הנבחרת. והנה, הסיפור חזר על עצמו. רק אלוהים יודע עוד כמה פעמים ההגנה הישראלית תפשל ועוד כמה פעמים יצליח בניון להציל אותנו. אם רוצים להגיע למונדיאל אי אפשר להסתמך רק על זה.