השערים מוקדשים לאוהדים
"אחרי סוף השבוע הקשה שעבר עלינו בגלל האירועים בסיני, אמרתי לעצמי שאת המשחק הזה אסור להפסיד, ולו רק בגלל האוהדים". יוסי בניון על המוטיבציה המיוחדת במשחק מול שווייץ
עם יד על הלב, זה הטור שהכי קשה לי לכתוב, כי אני באמת מרגיש שאני חייב קצת להתנתק. מהרגע שירדתי שלשום מהדשא באיצטדיון רמת גן, הרגשתי שאני חייב להתנתק מכל ההמולה שהולכת להיות סביבי, ובגלל זה נסעתי לישון אצל ההורים של מירית בדימונה. היה לי חשוב לעשות ניתוק של יום שלם מכל הבלאגן והפסטיבל סביבי, כי גם אני יודע שכמו שעכשיו כולם מפרגנים ומפציצים מחמאות בלי סוף, יש גם ימים שזה יכול להיות להיפך.
ברור שמאוד הוחמאתי מכל הכותרות שהיו בעיתונים ומכל הסופרלטיבים שנאמרו, אבל אני חושב שאסור להגזים ולכן אני תמיד מעדיף לשמור על פרופורציות. זאת הסיבה שהשתדלתי לא לצאת מהבית, חוץ מכמה שעות בתל אביב וגם שם כל הזמן עצרו לידי ופירגנו. אז תרשו לי לנצל את הבמה הזאת ולהגיד תודה לכל האוהדים של הנבחרת, ובמיוחד לאלו שהגיעו לרמת גן כדי לדחוף אותנו נגד שוייץ.
השערים בנבחרת ישראל כל-כך חשובים לי, אבל את הצמד הזה נגד שוייץ אני מקדיש לאוהדים של הנבחרת. לכל מי שישב בבית מול המסך, הקשיב ברדיו לשידור וכמובן לכל מי שהגיע לאיצטדיון. אני בטוח שזה היה מאוד קשה להגיע לאיצטדיון, לנסות לשמוח ולעודד את הנבחרת אחרי סוף השבוע הקשה שעבר על כולנו בגלל האירועים בסיני.
כשהקהל שר את "התקוה" הגרון שלי פשוט היה חנוק. אמרתי לעצמי בראש, שאת המשחק הזה אסור להפסיד ולו בגלל האוהדים האלה. אמרתי לעצמי שבשביל כל האנשים שהגיעו לאיצטדיון אחרי סוף השבוע השחור שעבר על המדינה, אנחנו מחוייבים לעשות להם קצת טוב על הלב. ידעתי שאם נעשה תוצאה מכובדת אנשים קצת ירימו את הראש, ואני שמח שזה מה שקרה. זאת הסיבה שגם אחרי השער הראשון רצתי לכיוון הקהל וסימנתי על הלב שלי, ששם גם מופיע סמל הנבחרת.
הרבה אנשים שואלים את עצמם למה בליגה הספרדית אני לא מבקיע שערים כאלה כמו נגד קפריסין ושוייץ. אני חושב שכולם יסכימו איתי, שלהבקיע 7 שערים בליגה הספרדית, כמו שעשיתי בעונה שעברה, זה הישג מצוין לשחקן זר ובטח לשחקן שמגיע מישראל. אבל חוץ מזה אתם צריכים להבין, שבסנטאנדר הרבה יותר קשה לי לבוא לידי ביטוי. לפעמים המאמן רוצה שאשחק באגף, וסנטאנדר זאת קבוצה עם תפיסה הגנתית, כך ש-90 אחוז מהזמן אני מוצא את עצמי עושה הגנה. לא שזה פוגע בי, אבל ברור שגם אני הייתי רוצה להיות שותף לקבוצה שמשחקת יותר כדורגל ומתקיפה הרבה יותר.
עוד משהו על הנבחרת. כואב לי שלא ניצחנו, וגם עכשיו הייתי מוותר בלי לחשוב פעמיים על שני השערים שלי אם היינו מנצחים 0:1 משער עצמי, או שער של כל אחד אחר בנבחרת. בשביל לנצח הייתי מוכן להיות הכי גרוע על המגרש. הרגשתי
שאנחנו יכולים לנצח וכאב לי שלא עשינו את זה, אבל שוייץ נבחרת מאוד טובה, שיודעת לשחק כדורגל ברמה הכי גבוהה באירופה.
ברמות האלה מי שמנצל את הטעויות של היריב מצליח להשיג את התוצאה, וחבל שבפעם הזאת שוייץ ניצלה שתיים מתוך מעט מאוד הטעויות שעשינו. אני חושב ששני השערים שספגנו לא הגיעו בגלל בעיה או טעות של הבלמים, וכנראה שכל הנבחרת לא היתה מספיק מרוכזת במשחק ההגנה בחלק מהמחצית הראשונה. כל נבחרת בעולם עושה טעויות של חוסר ריכוז, וכדאי שאנשים יסתכלו על התוצאות שעשו בשבת נבחרות כמו הולנד, פורטוגל ואיטליה.
אני חושב שאחרי המשחק הבא של הנבחרת, נגד קפריסין ב-17 בנובמבר, נדע לאן אנחנו הולכים בקמפיין הזה. אם נעבור את המוקש המאוד קשה הזה, נוכל להרים את הראש ולהגיד שיש לנו סיכוי ויש לנו את הכלים להתמודד על המקום השני בבית. נצחון בקפריסין זה משהו שלא עשינו גם בקמפיינים הקודמים והמוצלחים של הנבחרת, ובגלל זה אני חושב שהמשחק הזה מאוד קריטי.
היום תעשה מכבי חיפה מחווה לתושבי שדרות, שחיים כל יום בצל איום טילי הקסאם מעזה. מאוד רציתי להשתתף במשחק הזה ולתת מעצמי לכל אותם תושבי שדרות, אבל אני מעט פצוע ולכן לא אהיה על הדשא אלא רק ביציע. זאת מצווה גדולה לעשות קצת שמח לתושבי שדרות, שבאמת עוברים ימים קשים מאוד.
מילה לסיום על איל ברקוביץ'. זה היה מאוד יפה מצידו להגיע למגרש בשבת ולבוא לתמוך ולחבק את כל השחקנים לפני ההתמודדות עם שוייץ. בשבילי איל תמיד יישאר אדם ענק ושחקן ענק, אפילו אם בסופו של דבר הוא לא יחזור להיות חלק מהנבחרת.
לפנייה לכתב/ת 
