הפרקליט
הוא אינטלקטואל "צפוני" עם שורשים יהודיים ומדליות מהמלחמה, שקיבל נדוניה נאה כשהתחתן; הוא יודע להסביר בדיוק למה תמך ואחר כך התנגד למלחמה בעיראק. הוא יכול למנות אחת אחת את המשגים של ממשל בוש ויש לו גם תוכנית מפורטת לשיפוץ כללי בבית הלבן בארבע השנים הקרובות. הוא נבחר כי לא היה מישהו טוב יותר. ג'ון פורבס קרי רק רוצה שיתנו לו צ'אנס
בדיוק כמו ג'ון פיצג'רלד קנדי, ג'ון פורבס קרי רוצה גם הוא להיות נשיא ארצות הברית אחרי ששימש סנאטור ממדינת מסצ'וסטס. אבל הקווים הנמתחים בין השניים נעצרים פחות או יותר בדימיון שבראשי התיבות של שמם, ובקריירה הפוליטית שלהם.
אמנם מדובר בשני בנים לשושלות אצולה אמריקניות, ובפוליטיקאים מחוננים, אבל אם יש לקרי תכונות אופי בולטות, הרי שכריזמה כמו זו שהייתה לקנדי אינה אחת מהן. אם כבר, התדמית הכה-ייצוגית של קרי, והאופן המעמיק והמפותל בו הוא בוחר כדי להציג את עמדותיו, עומדת לו לרועץ משום שברוב המקרים היא מקשה עליו להתחבב על הבוחר האמריקני הפשוט, זה שהעבודה במפעל, הוצאות הבריאות וחינוך הילדים בראש מעייניו.
לג'ורג' בוש זה לא היה קורה. הוא מטפח תדמית של אמריקני שורשי, איש משפחה שמעד לא פעם וכיפר על חטאיו, מתהדר בפשטות שלו ומדבר נכוחה - גם אם כושל בלשונו לפעמים - אודות חוסנה וביטחונה של אמריקה.
לעומתו קרי הוא אריסטוקרט "צפוני". הוא קתולי עם שורשים יהודיים, בן של דיפלומט שהתחנך בפנימיות בשוייץ ולמד שפות, נפצע בקרב ונישא בשנית לאישה פורטוגזית שנולדה במוזמביק. לך תסביר את כל זה לטום מאוהיו וג'ודי מאוקלהומה.
כבר בראשית דרכו הציבורית נאלץ קרי לחצות בין המחנות, וספג בשל כך ביקורת. היה זה כשחזר כגיבור מעוטר ממלחמת וייטנאם ועד מהרה טיפס לראש מחנה המתנגדים למלחמה. מאז נראה כאילו הוא נאלץ להדוף חדשות לבקרים את אלה התוקפים אותו על היותו הפכפך ולא עקבי.
עמדתו כיום בנושא המלחמה בעיראק מתקשרת ישירות למשפט שאמר אז, כשהופיע בפני ועדת יחסי החוץ של הסנאט כיושב ראש עמותת החיילים הוותיקים המתנגדים למלחמת וייטנאם: "איך אתה מבקש מאדם להיות האיש האחרון שימות בגלל טעות", אמר. גם כיום הוא מכנה את החלטתו של הנשיא בוש "משגה חמור".
אבל המחנה הרפובליקני אינו מניח לו לשכוח כיצד תמך בתחילת הדרך במלחמה בעיראק, אבל מאוחר יותר הצביע נגד הקצאת 87 מיליארד דולר שנתבקשו כדי לתקצב את היציאה למלחמה. הפכפכותו הפוליטית, הם אומרים, מעידה עד כמה הוא אינו מתאים לשמש נשיא.
התמיכה של קרי ביציאה למלחמה הייתה בתקופה שבה חשב, כמו הילארי קלינטון ודמוקרטים אחרים, שהצבעה נגד המלחמה תחסל את שאיפתם להגיע ביום מן הימים לבית הלבן. אבל כשגברה ההתנגדות למלחמה בקרב הבוחרים הדמוקרטים, וכשהעומד בראש המחנה, המושל הווארד דין, החל להוביל בסקרים הפנימיים בפריימריס, מיהר קרי ליישר קו עם מחנה השלום. עכשיו הוא צריך שוב לתמרן, ולהסביר את הזיגזג שלו לבוחרים.
כמו זנות והימורים?
את דרכו הפוליטית החל קרי דווקא בכישלון, כשניסה לרוץ לקונגרס ב-1972. אחרי לימודי משפטים הצליח ב-1976 להתמנות כתובע באחד המחוזות במסצ'סטס. דווקא לאחרונה הוא ספג קיתונות של ביקורת כשניסה לשאוב מנסיונו כתובע והתייחס לשאלה בנושא הטרור. הוא אמר שאסור לנו לאפשר לטרור לשלוט על חיינו ואט אט הוא יהפוך להיות כמו מטרד.
"כפרקליט", אמר, "אני יודע שלעולם לא נצליח למנוע את תופעות כמו זנות או הימורים הבלתי חוקיים, אבל נצליח להפחית אותן, להביא אותן למגמת ירידה שאינה מאיימת על חיי האנשים כל יום, בעוד אנחנו ממשיכים להילחם בהן...". ההשוואה של הטרור לזנות והימורים הפכה למטעמים בידיהם של יריביו מהמחנה הרפובליקני.
קרי עשה חיל כתובע ובשנת 1982 נבחר למשרת סגן המושל. שנתיים מאוחר יותר נבחר לסנאט ומשמש בתפקיד מאז. עמדותיו הן פרו-ישראליות מובהקות ובכל שנותיו בוושינגטון מתאפיינת הצבעתו בתמיכה בלתי מסוייגת בסיוע ביטחוני וכספי לישראל.
בין השאר היה שותף לניסוח הצעות החוק לאיחוד ירושלים, והיה בין יוזמי העברת השגרירות האמריקנית לבירה. בנוסף היה מעורב בהצעות החוק הקוראות להאיץ במדינות ערב להכיר במדינת ישראל, ויזם הצעות חוק המציעות הטלת סנקציות על איראן ולוב.
הוא גם הגיש את הצעת החוק המונעת מכירת טילי "מאווריק" לסעודיה. במערכת הבחירות הנוכחית הוא לוחץ את הנשיא בוש לפינה בנושא הסעודי, ומרבה לדבר על הקשרים הכלכלים והאישיים של משפחת בוש והרפובליקנים עם המנהיגים הסעודים, קשר שנטען כי בגללו הם התעלמו מהכספים הסעודים שזרמו למימון הטרור שפגע בארה"ב, ועכשיו פוגע גם בסעודיה עצמה. בנושא זה מבטיח קרי שינוי ביחס לסעודיה, והגדלת המאמץ המדעי ליצירת אנרגיה חלופית לנפט – עמדה המסייעת לו למשוך גם קהל מצביעים שאיכות הסביבה בראש מעיניהם.
מסע שורשים
אולי אפשר לתלות את עמדותיו אלה בעובדה שבמהלך 15 השנים האחרונות הוא ידע שסבתו מצד אביו היתה יהודיה. "ניסיתי לחפש אותה באינטרנט אבל לא הצלחתי", אמר פעם.
אם היה מתאמץ קצת יותר אולי היה מצליח קרי לגלות מה שחשף אשתקד העיתון "בוסטון גלוב". תחקירן של העיתון הצליח לגלות את בצ'כיה את שורשיו היהודיים של קרי, סבו וסבתו מצד אמו. השניים התנצרו עוד באירופה ונישאו רק לאחר שנפגשו בארצות הברית.
סבו של קרי, פריץ כהן, החליף בשנת 1902 את שמו לפרדריק קרי. בשנת 1905 הוא היגר לארצות הברית, שם פגש את סבתו של קרי, שגם היא כבר התנצרה אז. לאחר 16 שנים התאבד פרדריק קרי בבית מלון בבוסטון, כנראה בגלל משבר זהות או קשיים כלכליים.
משפחת קרי חידשה את הקשר שלה ליהדות באמצעות האח, קמרון, שנישא לפני 20 שנה ליהודייה והתגייר בעקבותיה. כיום הוא משמש כבכיר במטה הבחירות של אחיו, ובין השאר מופקד על התחום היהודי. הוא אפילו הגיע לביקור בישראל, נפגש עם ראשי המדינה והעביר את המסרים הדרושים.
קרי, נאמן למשפחה, לא שכח לרמוז על קשריו היהודיים כמה פעמים במהלך מערכת הבחירות הנוכחית, בעיקר, כמובן, בנאומים שנשא מול קהל יהודי. בפגישותיו הרבות עם חברי הקהילה היהודית אוהב קרי לספר על החוויה שהיתה לו במצדה, שם שאג בעברית צחה: "עם ישראל חי".
אבל אין לטעות, הזוית היהודית בקורות חייו של קרי לא תסייע לו, ככל הנראה, בבוא יום הבחירות. "מניסיוני במערכת הבחירות הנוכחית אני יכול לומר בוודאות שלרקע היהודי של קרי, או של כל מועמד אחר, אין כל השפעה על שיקולי הבוחרים", אמר ל-ynet ג'יי פוטליק, האחראי על הקשר עם יהודי ארה"ב במטה קרי, ומי שעבד בבית הלבן בימי ממשל קלינטון.
בייגל, לאקס וקפה שחור גם
הסכסוך הישראלי-פלסטיני נחשב לשולי במערכת הבחירות הנוכחית, בגלל שבוש וקרי תומכים בישראל ללא סייג. אבל לקרי, כך מסתבר, יש בטן מלאה על מדיניות בוש בכל הנוגע למזרח התיכון. "אסור שנשיא אמריקני יסתלק ממעורבות פעילה במזרח התיכון", אמר. לדבריו, השלום במזרח התיכון חיוני לביטחונה הלאומי של ארצות הברית, חיוני לביטחון ישראל והמדינות האחרות באזור, וחיוני לשאיפות הפלסטיניות למדינה בת קיימא.
"זהו אזור חיוני במערכה נגד הטרור. התעלמות מהעימות, כפי שעשה ממשל בוש במשך זמן רב מדי, היא בגדר משחק מאוד מסוכן. אני יודע מנסיעותי הרבות למזרח התיכון שמרבית הפלסטינים והישראלים רוצים לחיות בשלום", טען.
אין לו אמנם שום נוסחת פלא לפיתרון המצב במזרח התיכון, והוא חוזר על משפטים שניתן לשמוע גם מבוש ואנשיו אודות "הצורך במחוייבות שני הצדדים לתהליך", אבל עדיין יש בין השניים הבדלים. אחד מהם הוא יכולתו של קרי לאכול בייגל ולאקס עם היהודים וגם לשתות קפה שחור עם הערבים.
לשומעיו הערבים הוא מספר על ביקור שערך בישראל בתחילת שנת 2002, בו ראה במו עיניו את ההשפעה ההרסנית של העימות המתמשך על חיי היום יום של הפלסטינים והישראלים: "ברמאללה ראיתי נשים פלסטיניות שאולצו לעמוד בתור ארוך בנקודת ביקורת, עם ילדים שאוחזים בשמלותיהן, כשידיהן מלאות בירקות ומצרכי יסוד אחרים. הן נאלצו ללכת ברגל מרחקים גדולים", סיפר.
ב-12 בספטמבר אשתקד הופיע קרי, כמו שאר המתמודדים הדמוקרטים, בפני מנהיגי הציבור הערבי במישיגן. הוא אמנם פנה לציבור הערבי, אך לא שכח להתייחס גם לישראלים. "הישראלים נאלצים לחיות בפחד של עוד פיגוע טרור, לא בטוחים אם לעלות לאוטובוס או להכנס למסעדה", אמר. "למרבה הצער המצב לא יותר טוב היום, אלא גרוע יותר. הסבל וההטרדה של הפלסטינים גדלו לצד החששות והפחדים של הישראלים", הוסיף.
אבל גם בנושא הישראלי קרי זיגזג: תחילה הביע התנגדות לתוואי גדר ההפרדה כשזו חדרה לשטחים פלסטיניים (יצויין שבאותה עת גם הבית הלבן התנגד לתוואי). אבל מאוחר יותר יישר קו עם עמדת הנשיא בוש כשזה הודיע לראש הממשלה שרון שארה"ב מכירה בשינויים הדמוגרפים שנקבעו בשטח אחרי מלחמת ששת הימים (כלומר גושי ההתנחלות הגדולים), ומתנגדת לזכות השיבה של הפלסטינים.
הוא איש חכם ופוליטיקאי מנוסה. הניסוחים שלו מדודים בצורה מתמטית ממש, והוא מסוגל לסחוט מחיאות כפיים סוערות באירוע של ערבים במישיגן, ובאירוע של השדולה למען ישראל בוושינגטון.
כולם יודעים שהוא אינו המועמד האידיאלי. הוא נבחר כמועמד הדמוקרטי לנשיאות מסיבה אחת בלבד: בוחרי המפלגה בפריימריס סימנו אותו כמי שמסוגל לנצח את בוש בקרב על הבית הלבן. אם יעתיק בינואר 2005 את מקום מגוריו לשדרות פנסליבניה 1600, יחס הממשל האמריקני למזרח התיכון בכלל ולישראל בפרט יהיה דומה יותר לימי קלינטון מאשר לימי כהונתו של בוש.
לפנייה לכתב/ת 
יש לו תוכנית. קרי
צילום: איי פי
ייצוגי. אולי אפילו יותר מדי.
צילום: רויטרס
מזגזג? יש לו הסבר
צילום: איי אף פי
גם להתחתן הוא ידע. מלכת הקטשופ תרזה היינץ-קרי
צילום: רויטרס
מומלצים
