וביום ההוא, ישפילו המורדים מבט

אלא שמהר מאוד התברר שמנטרת האחדות היא, איך לומר, בלוף לא קטן, לפחות בתקופה קרובה. נכון, ראש הממשלה ינסה כנראה לגשש בעדינות את דרכו בשבוע הקרוב אל סוג של אחדות לאומית, ייפגש עם אנשי האופוזיציה ויישלח שליחים, אבל הוא ויועציו יודעים היטב (וגם מודים בכך) שהיום, השבוע, ובעצם בעשרת הימים הקרובים – האחדות היא פיקציה, חלום רטוב שלא ניתן להגשים. לא השבוע, ומי שבאמת כן בסביבת ראש הממשלה, מודה שכנראה גם לא אחר כך. המוקשים שבדרך רבים מדי וגדולים מדי.

אבל לאריאל שרון תמיד יש פיתרון מפתיע בשרוול, ומהלך הקסם החדש שאמור להוציא אותו מהפלונטר הפוליטי הוא ההצבעה על תוכנית ההתנתקות ב- 25 באוקטובר במליאת הכנסת. על פי אחת התיאוריות שבה נאחזים אנשי ראש הממשלה כבקש - עם היוודע תוצאות ההצבעה על התוכנית ההתנתקות, ייסדקו חומות ההתנגדות של המורדים, וארבעה, חמישה ואולי אף יותר מהמורדים ישפילו מבט ויניחו את חרבותיהם. עשינו מה שיכולנו, נלחמנו כאריות, יודיעו המורדים המובסים על פי התסריט של יועצי שרון, אבל הכנסת, הריבון, אמר את דברו. איננו יכולים להתנגד עוד. פשוט איננו יכולים עוד.

התסריט הזה קצת אופטימי מדי למראית עין, אבל הוא לא לגמרי מצוץ מהאצבע. בסביבתו של שרון יודעים כי לא מעט מהמורדים מבינים שהמלחמה שלהם נגד הרעיון המרכזי שבתוכנית ההתנקות ונגד מטרתה האסטרטגית – פינוי יישובים מעזה – הם הפסידו. בקרבות הקטנים הם אומנם עוד מנצחים, משפילים את שרון ומביכים אותו, ובכך למעשה נותנים את התחושה שהם מעכבים את התהליך - אבל כמה מבכירי המורדים כבר הודו שברגע שאריק שרון, מנהיג הליכוד ואבי אבות ההתנחלויות, הודיע על פינוי יישובים – המלחמה נגמרה עוד לפני שהחלה.

ועל הנקודה הזאת בדיוק בונים שרון ואנשיו: הם בונים על זה שאחרי ההצבעה בכנסת על תוכנית ההתנתקות, הדינמיקה שתיווצר תוביל למפנה בתוך סיעת הליכוד ותרגיע את השטח. מצד שני, יודעים גם אנשי שרון, עם כל הכבוד לריבון ולדינמיקה – בליכוד יש ריבון אחר לגמרי, והוא זה שבוחר את חברי הכנסת במרכז המפלגה. ורב רובו של הריבון הזה, איך לומר זאת בעדינות, לא ממש אוהב את תוכנית ההתנתקות.

מוקש בשם נתניהו

המורדים הם לא המוקש היחיד שנמצא בדרכו של שרון לממשלת אחדות לאומית, ובוודאי שלא האחרון. נוספים לו עוד מוקשים רבים, ולאחד מהם קוראים בנימין נתניהו. שר האוצר שומר על פרופיל נמוך אומנם, אבל הוא ממשיך לקדם את רעיון קיום משאל העם על ההתנתקות. לשם שינוי, וזו תפנית מעניינת, שרון ויועציו, לפחות חלק מהם, לא חושדים בנתניהו שהוא מוביל את המהלך כדי לעשות צרות. מצד שני, שרון דוחה, לפי שעה לפחות, את ההצעה על הסף: ארוך מדי, מסובך מדי, לא אפקטיבי, הוא אומר. מי יבטיח לי שהמתנחלים ייתפנו אחר כך מרצון ובלי שפיכות דמים, ומי יבטיח לי בכלל שאנצח.

נתניהו, מצידו, נשבע שהמשאל הוא מהלך הכרחי כדי למנוע מלחמת אחים ולקבל לגיטימציה למהלך פינוי היישובים. הנה, אפילו עוזי לנדאו, ממובילי המתנגדים בליכוד, תומך ברעיון. "האם אני אקבל את תוצאות המשאל?", הוא אומר. "כן, אקבל. לא אהיה חסיד התוכנית אם העם יאשר אותה, אבל אקבל באופן דמוקרטי את התוצאות".

את שרון זה לא משכנע בינתיים, ואנחנו חוזרים שוב לניסיונות להרחיב את הממשלה עם מפלגת העבודה, ועם מי שזה לא יהיה. אלא שלשר האוצר אין, וזה סופי, שום כוונה לפרוץ את מסגרת התקציב או לקלקל את מה שהוא עשה עד עכשיו. נתניהו מתייחס אל התוכנית הכלכלית כאל הפרוייקט הגדול בחייו, כאל בייבי אהוב, וקשה לראות אותו נותן לעמיר פרץ ולבנימין בן אליעזר לקלקל לו את חגיגת השיפורים שעובר המשק הישראלי תחת ניצוחו. גם שרון נראה קצת מאוהב בתכונית לאחרונה, והוא משבח את הישגיו של נתניהו על ימין ועל שמאל. יש שיאמרו שהוא עושה את זה כי הוא רוצה לתפוס טרמפ על ההישגים, וגם להראות קצת חמלה כלפי החלשים. בכל מקרה, פלונטר לא קטן.

"אם אנשי העבודה יקבלו את קווי היסוד של הממשלה, אז לא תהיה שום בעיה שייכנסו", אומרים בכירים בלשכת נתניהו. "אבל הכוונה היא גם לקווי היסוד בנושאים הכלכליים". קווי יסוד כלכליים, אומרים אנשי נתניהו, ויש להניח שדמו של עמיר פרץ כבר רותח. נתניהו מרוצה, ומבהיר שהוא מעדיף את הקואליציה הקיימת, עד סוף 2006. עד אז, הוא מאמין, התהליכים שהוא מוביל יבשילו, ולהפוך לראש ממשלה יהיה רק עניין של רצון טוב.

רמון ווייסגלס רוצים אחדות חילונית

במפלגת העבודה יש מי שמאמין ששרון דווקא יכופף את נתניהו. "כל מה ששרון לא נתן עד כה למפלגת העבודה במסגרת הניסיונות שלו להרחיב את הקאוליציה - הוא ייתן בפעם הזאת", מעריך בנימין בן אליעזר, חבר צוות המשא ומתן (המוקפא) של העבודה עם הליכוד. "סל התמרונים של שרון ריק. ביום שני הוכח שזה ראש ממשלה בלי סיעה. כתוצאה מכך, אם עד עכשיו חשב שרון שהוא יכול להשתמש בכולם כמו בגרביים לפי הצרכים שלו, מעתה והלאה הוא יילמד שזה לא הולך בצורה כזאת. עם זאת, אם הוא ייענה לדרישות שלנו בתחום הכלכלי, אמליץ להיכנס לממשלה".

לעבודה יש עוד צרה: ש"ס. אם שרון ינסה להכניס את שמעון פרס וחבריו לממשלה יחד עם ש"ס, ויוותר על שינוי, שוב יתחילו הצרות. מצד אחד, הדרישות הכלכליות של ש"ס. מצד שני, אין דבר יותר גרוע לעבודה מאשר לשבת עם חרדים באותה הממשלה, כאשר שינוי תוקפת עם כידונים שלופים באופוזיציה. לא נעים. לכן דוחף חיים רמון כל כך חזק לממשלת אחדות חילונית ולמפץ הגדול. הוא יודע שאם העבודה תכנס עם ש"ס לממשלה בעקבות הפעלתנות שלו, הוא יואשם במחיקתה של העבודה מהמפה הפוליטית. ומזה, גם אם לא יודה בפומבי, הוא ממש חושש.

הפרטנר של רמון לרעיון ממשלת האחדות החילונית ולרעיון המפץ הגדול הוא דב וייסגלס, איתו נפגש השבוע בבית קפה ברמת השרון. אלא שהבעיה עם וייסגלס היא שהוא מייצג בעניין הזה בעיקר את עצמו, ועוד כמה אנשים סביב ראש הממשלה. שרון האב ושרון הבן, במקרה זה, לא לגמרי סומכים את ידיהם על היועץ הפטפטן. ראש הממשלה לא מתלהב מרעיון המפץ הגדול, והוא יודע שממשלה עם שינוי והעבודה היא אופציה לא ריאלית. בעניין המפץ, שרון, כמו רמון, לא רוצה להיתפס במי שפירק את הליכוד. מצד שני, איזו אופציה מלבד בחירות עוד נותרה לאור כל זה?