דטרויט פיסטונס
הבעיה העיקרית של קבוצה אחרי אליפות היא ירידת המוטיבציה. כל מי שמחכה בפינה כדי לראות האם התואר אשתקד היה מקרי בלבד, יספק את מנות המוטיבציה לצמד הוואלאסים וחבריהם, שינסו להמשיך את הטירוף בעיר הבוכנות
נדירים המקרים בהם אלופת ה-NBA פותחת את העונה שאחרי כשהיא לא פייבוריטית בולטת לזכיה באליפות נוספת, אבל זהו המצב בנוגע לפיסטונס. ההלם שגרמה חבורתו של לארי בראון בגמר הפלייאוף היה כל כך גדול, כך שההנחה הרווחת היא שמדובר בהבלחה של רגע. הלך הרוח הזה הוא בדיוק מה שהפיסטונס צריכים כדי למתוח את ההישג המרשים שלהם לעונה הקרובה כדי לקבל מוטיבציה. ראשיד וואלאס, בן וואלאס, ריצ'רד המילטון וצ'ונסי בילאפס כבר ענו לכל הספקנים עם טבעת אליפות, אבל ספקנים מטבעם מעמידים כל דבר למבחן וכך יהיה גם במקרה של שחקני דטרויט בעונה הקרובה.
כדי שהאליפות של דטרויט לא תיתפס בראי ההיסטוריה כמקרית, עמל הקיץ הנשיא הנערץ ג'ו דומארס יחד עם המאמן הנערץ לא פחות על השארת שלד הקבוצה וחיזוקו. חוזהו של 'שיד' הוארך בחמש שנים ושני שחקנים מנוסים באותו תפקיד הוחתמו - אנטוניו מקדייס ודריק קולמן. אלו יחליפו את מחמט אוקור, שהיה לבן החורג בקבוצה. הבן המועדף הוא בן וואלאס והוא זה שמכתיב את הפילוסופיה של הפיסטונס – הגנה אינטנסיבית ונטולת מרכז כובד. היא מתפזרת ורודפת אחרי הכדור בכל מקום על המגרש. זאת בניגוד להתקפה המסודרת והאחראית, שבדרך כלל מסתיימת בידיים של הגארדים, המילטון או בילאפס.
סגל השחקנים
סנטר: בן וואלאס (30, 2.06) – פצצת אטום אנושית, רק כך ניתן להגיר אותו אחרי העבודה שעשה בסדרת הגמר על שאקיל. הוא הציק לו ללא הרף באמצעות האנרגיות הבלתי נלאות שלו וכמעט ללא עזרה. וואלאס אמנם לא תורם יותר מדי בהתקפה, אבל כמו בכדורגל, הוא זה שעובד קשה בהגנה, מתקל ובסוף מחלץ כדור אבוד להתקפה. אלדן קמפבל (36, 2.12) הוא הסנטר הטבעי היחיד בסגל. יש לו גוף חזק וגדול והוא פעיל גם היום, כי מעולם לא היה מוכן ממש להשתמש בו. מי שמחפש משהו רע בעונה שעברה, ימצא אותו בדארקו מיליצ'יץ' (19, 2.14), הסרבי הצעיר והרך שלא יצדיק את בחירתו במקום השני בדראפט, גם כשישמש כתוסף טרייד בעוד שנתיים-שלוש.
פאוור פורוורד: ראשיד וואלאס (30, 2.11) – אי אפשר לטעות בין שני הוואלאסים. האחד עושה טרור בהגנה מתחת לסל, השני ממוקד יותר וגורם לנזק בשני צידי המגרש. ממוקד – זו מילת המפתח בכל הנוגע ל'שיד'. כשהוא כזה הוא יעשה את העבודה בהגנה ובריבאונד ויקלע קליעות גדולות. כשהוא לא כזה, צפו לו מאחורי קשת השלוש, מנסה את מזלו – בין אם הוא מצליח ובין אם לא. אנטוניו מקדייס (30, 2.07) הגיע לליגה כאתלט מדהים, אך פציעה חוזרת בברכו הפכה אותו לסוג של נכה משוקם ומוגבל מאוד. דריק קולמן (37, 2.08) שחקן מוגבל בעצמו, פחות בגלל הגוף הזקן, הרבה יותר בגלל המוח המעוות.
סמול פורוורד: טיישון פרינס (24, 2.05) – ההפתעה הנעימה בסדרת הגמר. לנסיך הלא כל כך קטן של הפלוגה יש זרועות ארוכות מאוד ויכולת אתלטית לא מבוטלת שמאפשרת לו לשמור ביעילות על גם על גארדים חזקים ומהירים ממנו, כפי שלמד קובי בראיינט חסר האונים בסדרת הגמר. בנוסף לכך, לפרינס יד מצויינת מרחוק והעונה יהפוך לשחקן מוביל יותר בקבוצה. דרווין האם (31, 2.01) וראותיו הענקיות יחליפו את פרינס, רק כשיגמר לו האוויר.
שוטינג גארד: ריצ'רד המילטון (26, 2.01) – הוא כל כך דק, שנראה שדי בנשיפה כדי לגרום לו לשנות את זריקתו בלי לקבל עבירה, אבל 'ריפ' הוא שחקן חכם וקלע מדויק להפליא מחצי מגרש ומשלוש. עם שחרור מהיר של זריקה ועליה מצוינת מהמקום, קשה מאוד לעצור את הגארד הגבוה והקלע המוביל של הפיסטונס. באיחור מה, הגיע קרלוס דלפינו (22, 2.00) הארגנטיני לדטרויט ויקבל הזדמנויות רבות לבסס עצמו כשחקן מוביל, כמו שהיה בסקיפר בולוניה. וויליאם 'סמוש' פארקר (23, 1.93) חוזר מיוון קצת פחות פרוע, אבל מוכשר באותה מידה.
פוינט גארד: צ'ונסי בילאפס (28, 1.91) – אחד הגארדים החזקים והפיזיים בליגה, היה הכוח המניע האמיתי מאחורי הפיסטונס בפלייאוף, לפחות בהגנה. ניהול משחק מצוין, קליעות גדולות והפעלת לחץ בלתי פוסק על ההגנות היריבות הביאו את הקבוצה לארץ המובטחת. לינדסי האנטר (34, 1.88) הוותיק הראה כי יש לו ערך רב עדיין, גם בגילו המתקדם ובמיוחד ברגעי ההכרעה.
מאמן: לארי בראון – הוא חזר מאוכזב מאתונה, שם לא סיפק את הסחורה כמאמן הנבחרת האולימפית. למאמן הוותיק יש את כל הידע הדרוש כדי לנהל את חניכיו, אולם יותר מכל יש לו אומץ. הוא לא מפחד לקחת הימורים ואלו ניצחו לו את הסידרה מול הלייקרס.
שחקן מפתח
צ'ונסי בילאפס – אחרי חמש עונות בהן חיפש בית של קבע בליגה, הגיע בילאפס למנוחה ולנחלה בעיר תעשיית הרכב במישיגן. אולי זה בגלל שיש לו מוטור ענק, משומש אבל במצב מצוין. לא מדובר רק באיכויות הפיזיות הברוכות שלו. נראה כי בילאפס הוא אחד המוטיביציונרים בפיסטונס, דוחף קדימה את הכדור ואת החברים ולא מוותר. ותכונה זאת, כמו שאמרנו, היא החשובה ביותר לקבוצה אלופה שמתעוררת לעונה שאחרי.
רוצים ברעתם
סן אנטוניו ספארס, סקרמנטו קינגס, דאלאס מאבריקס ושאר המעצמות שממערב – רגע, כולנו חשבנו שהכדורסל האמיתי נמצא במערב. והמובילות שם מבקשות להשאיר את זה כך.
פורסם לראשונה 15/10/2004 13:12
לפנייה לכתב/ת 
מנצח המקהלה, לארי בראון
צילום: רויטרס
מומלצים
