אז מי בעצם מוביל בסקרים?

במערכת הבחירות הקודמת למדו רשתות הטלוויזיה האמריקניות על בשרן שכדאי להן להיזהר בהכרזה על המנצח בבחירות לנשיאות. בשיאה של הדרמה הן הכריזו דרמטית שהמועמד הדמוקרטי אל גור ניצח בפלורידה, כלומר צבר מספיק קולות כדי לזכות בנשיאות. אבל מאוחר יותר הן נאלצו לחזור בהן בבושת פנים. הפעם הן בטח יהיו זהירות יותר.

מי שעדיין לא כל כך נזהר ו"משגע" את כל העולם אלו הם עורכי הסקרים בארצות הברית, שמציגים סקרים מנוגדים ברשתות הטלוויזיה ובעיתונים הגדולים. המביט מהצד נותר מבולבל לגרי נוכח הנתונים הסותרים. או שהמצביעים מבולבלים לגמרי, או שהם מאכילים קש את הסוקרים, שאין להם מושג ירוק מי הולך לשבת בבית הלבן אחרי ה-2 בנובמבר.

קצת פחות משבועים לפני הבחירות כולם מתייחסים לסקרים ההצבעה ארציים (המופיעים באחוזים), אבל למספרים הללו אין משמעות גדולה. בשנת 2000 זכה אל גור בקולות רבים יותר מיריבו ג'ורג' בוש, אבל היו אלה האלקטורים שגרף בוש כשניצח בפלורידה שזיכו אותו בניצחון בבחירות. כיום ישנם מומחים שטוענים שהפעם יתכן מצב הפוך - שבוש יזכה ליותר קולות אבל ג'ון קרי יצליח לצבור יותר אלקטורים ולהבחר לנשיא.

לא ברור על סמך מה הם מבססים המומחים את הנתונים שלהם. עיון במפה האלקטורלית בשלושת העיתונים החשובים בארצות הברית מלמד על בלבול גמור. לפי "ניו יורק טיימס" ו"לוס אנג'לס טיימס", קרי מוביל במספר האלקטורים. לפי "וושינגטון פוסט" דוקא בוש הוא זה שמוביל.

אתמול למשל, ה-20 באוקטובר, קבע "ניו יורק טיימס" שלקרי יש 221 אלקטורים לעומת 213 של בוש (ועוד 104 אלקטורים במדינות שאין בהן הכרעה ברורה). "לוס אנג'לס טיימס" קבע שלקרי יש 185 אלקטורים, לבוש 159 ובמדינות המתנדנדות נמנים 194 אלקטורים. על פי "וושינגטון פוסט" לעומת זאת, לבוש יש 208, לקרי 179 והמדינות מתנדנדות שוות 151 אלקטורים. מבולבלים? רגע, עוד לא גמרנו.

מי נרשם ומי באמת יצביע?

המומחים מונים מספר סיבות לסתירה בנתונים. השכיחות ביותר הן תאריך ביצוע הסקר ואופן ניסוח השאלות, אבל אחד האלמנטים המשפיעים ביותר על תוצאות הסקרים הוא המשקל שנותנים הסוקרים לפער שבין מצביעים רשומים (בארצות הברית יש חובת רישום מוקדם לפני הבחירות - ר.ב) וכאלה שבאמת מתכוונים להגיע לקלפיות.

הפער הוא גדול. בבחירות 2000 למשל, על פי נתוני ועדת הבחירות המרכזית, כ-30 אחוז מהנרשמים להצביע מימשו את זכותם בפועל. לסוקרים יש אם כך כמה בעיות: כיצד מבררים מי באמת יבוא להצביע, וכשמבררים זאת - איזה משקל יש לתת לתשובות של מצביעים רשומים לעומת אלה של מצביעים אפשריים. כל סוקר מזהה את המצביעים האפשריים באופן קצת שונה ואז גם משקלל באופן שונה את תשובותיהם.

הנה דוגמה: לקראת הבחירות הקרובות נרשמו מיליוני מצביעים חדשים בארצות הברית (יש האומרים אגב, שבעיקר באזורים בעלי נטיה דמוקרטית). אבל לצורך ההגדרה של "מצביעים אפשריים" בוחנים הסוקרים, בין השאר, כמה פעמים הצביע הנשאל בבחירות הקודמות. הוא משיב שהוא רק נרשם לאחרונה כלומר לא הצביע מעולם. לפיכך מקוטלגות התשובות שלו לשאלות השונות במאגר מסויים, של "מצביעים חדשים", והמשקל שניתן להן שונה מאלה של "מצביעים ותיקים". האם הוא באמת יצביע? לאיש אין תשובה טובה, ולפיכך תחזיות הסקר אינן באמת משקפות את תמונת המצב.

מה ניתן ללמוד מהמספרים הסותרים וההסברים השונים? שלמרות ההשקעה הכספית האדירה של כלי תקשורת רבי עוצמה (כל אחד מהעיתונים הגדולים מבצע אגב את הסקרים שלו בשיתוף עם אחת משלוש רשתות הטלוויזיה הגדולות), אף אחד לא רק שאינו יכול לנבא את זהות המנצח בבחירות לנשיאות, אלא גם לא יכול לומר בביטחון מי מוביל בסקרים.