שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    פרידה מהחיים

    הופעתה של ליא קניג ב"אוסקר ודודה רוזה" מצליחה בלי תיאטרליות מיותרת וברגישות גדולה להביע מערכת רגשות מורכבת

    "אוסקר ודודה רוזה", שכתב אריק-עמנואל שמיט הצרפתי, הוא מחזה על אחד הנושאים הכאובים בעולם, ילד גוסס. אוסקר בן העשר מאושפז בבית החולים אחרי שכל הטיפולים כשלו, וכעת כל מה שנותר לו הוא להמתין למותו. דרך הקשר המיוחד שלו עם רוזה, זקנה המתנדבת בבית-החולים שהיא היחידה שאינה מתנהגת אליו שונה אחרי שנודע מצבו החמור, מצליח אוסקר לבנות לעצמו מסלול פרידה מיוחד מהעולם הזה. בדרך הוא גם חווה את כל הרגשות שהוא לא יספיק להרגיש בחייו הקצרים באמצעות משחק דמיוני שממציאה לו רוזה, ומעבירם במכתבים שהוא כותב לאלוהים.

     

    ניתן בקלות היה לגלוש לסנטימנטליות פאתטית עם טקסט כזה, אבל הבמאי, איציק ויינגרטן, מקפיד לשמור על איפוק וצניעות ההולמים את הנושא. התפאורה הנאה של פרידה שוהם משלבת בין חדר בית-החולים לחדר משחקים, כשמאחור המתקן להחזקת העירוי הופך בשלב מסוים לעץ חג מולד קסום. גם המוסיקה העדינה של אלדד לידור יוצרת אווירה חמה ואינטימית.

     

    אך בעיקר זו הצגה המתבססת על יכולתה של ליא קניג להעביר את כל הניואנסים של הטקסט ולהעביר את שתי הדמויות בצורה מעוררת התפעלות. היא משחקת גם את אוסקר, החולה, וגם את רוזה, הזקנה, בטון נקי ומדוד, בלי רגעי דרמה גדולים ובלי תיאטרליות מיותרת. התוצאה היא הופעה שעוצמתה ברגישות שלה. חיוך עצוב או מבט קטן מלא תחינה מספיקים כדי להביע את כל המערכת המורכבת של הרגשות המתערבבים כאן, ולא צריך יותר מזה, כדי לבנות הצגה מעוררת חמלה המדברת על הפיוס הגדול של הסוף.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים