האיזון חוזר

כשנחת מטוסו של שאקיל אוניל במיאמי, השתנה שיווי המשקל של האנ.בי.איי בבת אחת. שאקיל כבר איננו הצ'ק הבנקאי של האליפות, אבל הצטרפותו לקבוצה מזרחית – חודשים אחרי שהפיסטונס הדהימו את עולם הכדורסל בשחיטה כשרה של הלייקרס בגמר – החזירה לליגה את האיזון, שאבד לה בסוף שנות התשעים. זה כבר לא גמדי המזרח נגד ענקי המערב. אין קבוצה אחת שכולם נושאים אליה עיניים ושואלים איך ינצחו אותה בפלייאוף. ברוך שובך, איזון תחרותי.

את העונה הזו כולם פותחים עם תקווה: מקגריידי ויאו מינג מקווים להיות הגירסה החדשה של שאק-קובי, הפיסטונס מקווים להוכיח שהפלייאוף של העונה שעברה לא היה מקרה ושהכדורסל הקבוצתי, המאוזן והאתלטי של לארי בראון הוא אכן הטרנד החדש. מיאמי מקווה לרכב על הדלק שעוד נותר לשאק במיכל, הלייקרס מקווים להוכיח שיש חיים בלעדיו.

הקבוצות שבשנים האחרונות מצאו את דרכן לגמר חסומה על ידי הגוש הגדול מלוס אנג'לס – מינסוטה, סקרמנטו ודאלאס, שעברה גם היא מהפך דרמטי – מקוות שלא להיות הגירסה המועדכנת של יוטה של סטקוטון ומאלון: קבוצה שאיבדה את השנים הטובות תחת הצל של מייקל ג'ורדן, וכשג'ורדן הלך גילתה שגם לה לא נשאר הרבה.

העונה הסדירה של ה-NBA אינה נמדדת ממשחק למשחק. היא מסע ארוך, מלא עליות וירידות וסיפורים מתפתחים ונעלמים. יש קבוצות שמקדישות אותה להתכוננות לפלייאוף – פיל ג'קסון התמחה בכך בתשע עונות האליפות שלו – אחרות מתייחסות אליה הרבה יותר ברצינות, בעיקר במקום שבו יש מאמן או מנכ"ל שחובת ההוכחה עליו. זה מה שיקרה לדוק ריברס, לפני שנתיים הלהיט החדש של עולם האימון, בבוסטון. זה מה שיקרה לקיקי ואנדאווי והקבוצה שבנה בדנוור, וכמובן לאיזייה תומאס בניו יורק. בניו יורק תמיד יש חובת הוכחה.

אותו דבר, כמובן, גם לגבי שחקנים. קובי בראיינט, שזכה סוף סוף במבוקשו אבל לא באהבה ובכבוד שהוא מחפש באמת, עשוי לקלוע השנה מספרים ג'ורדניים ולקחת את תואר מלך הסלים, מה גם שמקגריידי יתחלק עם יאו ביוסטון. זה לא אומר שהלייקרס ינצחו יותר, או אפילו מספיק. ברוב המקרים שאינם ג'ורדן, מלך הסלים לא שייך לקבוצה שזוכה באליפות. לברון ג'יימס, היחיד מהנבחרת האולימפית שיצא מאתונה איכשהו שלם, כבר לא יקבל את הנחת השנה הראשונה: הוא חייב עכשיו לקחת את קליבלנד לפלייאוף. סטיב נאש יעביר את הקרקס המעופף של דאלאס לפיניקס, מייק ביבי יצטרך להראות שהוא מסוגל להנהיג את החבורה המוכשרת אך בעייתית של סקרמנטו, שזו ההזדמנות האחרונה שלה יחד לפני שג'ף פיטרי יתחיל לבנות מחדש.

אה, כן. יוטה טאבוסה, גארד בגובה 1.72 מ', יתחיל את העונה בפיניקס כשחקן היפני הראשון בתולדות הליגה. לפני שלוש שנים שיחק טאבוסה בנבחרת יפן, שהובסה ב-22 הפרש על ידי העתודה של יורם חרוש באליפות העולם – וגם בה לא היה כוכב בולט. היום אומר מייק ד'אנטוני, מאמן פיניקס, שיש לו פוטנציאל אדיר. מכירות הטי-שירטים של ה-NBA ביפן מתחילות להתחרות באלה של קבוצות הבייסבול האמריקניות, שיש להן כוכבים יפניים גדולים באמת. תגידו מה שתגידו על דיויד סטרן והאנשים שמנהלים את הקבוצות בליגה שלו, הם אף פעם לא מפסיקים לעבוד.