שתף קטע נבחר

כל הטיפולים שעוזרים לטיפול בכאבי גב

תרופות, פיזיותרפיה, חגורת גב או שאיבת דיסק - כל הטיפולים המוצעים כיום לכאבי גב. מהקלים שלא דורשים התערבות רופא ועד לניתוחים המסובכים

טיפול שניתן לפציינט מוגדר כטיפול טוב כשרואים שיפור בהשוואה למהלך הטבעי של המחלה. לדוגמה: אם נותנים למטופל שחולה בשפעת אנטיביוטיקה למשך שבעה ימים, שאחריהם תיעלם השפעת, לא נכון יהיה לומר שלפציינט הוענק טיפול טוב. הסיבה: המהלך הטבעי של מחלת השפעת מסתכם בכשבעה ימי מחלה, שאחריהם מבריא החולה גם ללא שום טיפול. אילו מתן האנטיביוטיקה היה מקצר את מהלך המחלה ליומיים, ניתן היה לומר כי הטיפול הועיל. אותם כללים נכונים בהחלט בהקשר של טיפולים בכאבי גב.

 

טיפול נכון נקבע תוך הישענות על שקלולים סטטיסטיים שמביאים בחשבון את הנתונים הבאים:

 

  • בדיקה של קבוצת השוואה של חולים שעברה את התהליך הטבעי.
  • בדיקה אובייקטיבית חיצונית על ידי גורם אחר שאינו הגורם המטפל.
  • קביעה פרוספקטיבית לבדיקת התפתחות המחלה לעתיד לבוא תוך הסתכלות לאחור ובחינת מהלך המחלה, כדי להבהיר אם מתן הטיפול בזמנו עזר או לא עזר.
  • בדיקת הטיפול באופן אקראי.

 

על מנת לייעץ לחולה בבטחה איזה טיפול רפואי כדאי לו לעבור, מחובתם של הרופאים לעבור קודם לכן על ארבעת המרכיבים הנ"ל.

 

ראוי לציין שכיום יש למרבית המחלות היסטוריה של מחקרים, שבדקו את הפרמטרים האלה והוכיחו עד כמה טיפול מסוג X מתאים למחלה מסוג Y וכו'.

 

זאת בניגוד לטיפולים רבים שבהם לא נבדק מעולם הפרמטר של המהלך הטבעי, ולכן טרם הוכחה יעילותם, למרות שהם נפוצים ונחשבים ליעילים בטיפול בכאבי גב.

 

סוגי הטיפולים

 

ניתן לחלק את הטיפולים לשלושה סוגים: טיפולים שמרניים לא חודרניים, טיפולי ביניים, שמוגדרים כטיפולים חודרניים מזעריים, וטיפולים ניתוחיים.

 

הטיפול השמרני

 

פעם סברו שלסובל מכאבי גב כדאי לשכב ולנוח. היום אנו יודעים בוודאות שזו לא עצה נבונה. הגיע הזמן לנתץ את המיתוס ששכיבה במיטה מועילה או מרפאת כאבי גב. אדם ששוכב במיטה זמן ממושך (כאמור, כאבי גב עלולים להימשך חודש ואפילו חודשיים), עלול להיכנס לדיכאון מעצם השכיבה הממושכת בחוסר מעש, וכשהדיכאון נוסף לחרדה ולכאבים, עלולה להיווצר סיטואציה הרסנית. היום ידוע בבירור שגם אם אדם סובל מכאבי גב, עליו להמשיך להיות פעיל בסביבתו הטבעית על מנת לחוש חיוניות, כיוון שאדם פעיל יותר מחלים מהר יותר וסובל פחות מכאבים. ההמלצה הרפואית החד משמעית כיום היא להמשיך בשגרת היומיום, כולל עבודה, למרות הכאב, ועל ידי כך להתגבר עליו.

 

טיפול תרופתי

 

התרופות למיניהן לא פותרות את הבעיה בגב. אם מחלת גב מסוימת מחייבת ניתוח, שום תרופה לא יכולה להחליף אותו. התרופות מתפקדות בעצם כחומר מאלחש בלבד שמשכך כאבים. הן לא מטפלות בבעיה עצמה. יתר על כן, לחלק מהתרופות יש תופעות לוואי שיכולות לסבך את המצב הבריאותי עוד יותר. לכן רצוי לעשות שימוש בתרופות ה'פשוטות' ביותר לשיכוך כאבים, בידיעה שכך נגרמות הכי פחות תופעות לוואי.

 

פיזיותרפיה

 

קיימים סוגים רבים של טיפולים פיזיותרפיים שמוגדרים כטיפולים לכאבי גב, ובהם מתיחות או מניפולציות חימום או קירור. קשה להוכיח ששיטה אחת עדיפה על היתר או שהן עדיפות באופן משמעותי על התהליך הטבעי. לעיתים נהוג לשלוח מטופלים גם לטיפולים פיזיותרפיים כחלק ממתן הטיפול ההוליסטי. תרגילי הסיבולת, כמו שחייה על בסיס קבוע, אפקטיביים מאוד. תרגילי סיבולת שמתבצעים לאורך זמן ובאופן קבוע מחזקים את השרירים ומשפרים את היציבה. ביצוע תרגילי סיבולת גם מביא לייצור של אנדורפינים, שתורמים באופן טבעי לשיכוך כאבים ולהרגשה הטובה.

 

אביזרים אורתופדיים

 

בהחלט יש מקום להשתמש באביזרים אורתופדיים שמקילים את הכאבים:

 

  • חגורות גב. מיועדות לקבע במעט את עמוד השדרה, אך תפקידן העיקרי הוא להקל את העומס שמתרכז באזור עמוד השדרה. החגורה מקדמת את הבטן לכיוון עמוד השדרה ומקילה כמעט ב-50% את העומס שנוצר עליו בשעת הרמה או הורדה של חפצים. את החגורות מומלץ לשים לסירוגין ולא באופן רציף לאורך היום כולו.

 

  • מזרון. פעם סברו שאנשים שסובלים מבעיות גב צריכים לישון על מזרון קשה או אפילו על הרצפה. היום גורסים הרופאים שעדיף שהמזרון יהיה רך יותר. אנשים רבים מתלוננים שכשהם קמים בבוקר הם סובלים מכאבים, והם זקוקים לחצי שעה כדי להתאושש ולהתחיל לתפקד. אותם אנשים ישנים על מזרון קשה, והכאב נובע מכך שהאדם הממוצע רחב יותר באזור האגן (בעיקר נשים). בשעת שכיבה על הצד על מזרון קשה, מתעקם עמוד השדרה. בשעת שכיבה על הגב, דוחף האגן חלקים אחרים של הגוף כלפי מעלה. כששוכבים לישון על מזרון רך, מקבל המזרון את צורת קווי המתאר של הגוף ומאפשר לשכב בצורה הכי טבעית לגוף והכי נכונה למבנה שלו ולעמוד השדרה. במילים פשוטות: הכי נוח משמעו הכי בריא.

 

  • כיסא אורתופדי. אין דבר כזה כיסא בריא יותר או כיסא בריא פחות. כל אדם והכיסא שמתאים לו. לכל אחד מאיתנו מבנה גוף אחר ובעיה שונה, ולכן לכל אחד מאיתנו יתאים כיסא אחר. אחד ירגיש בנוח על שרפרף, ואחר יעדיף מושב באוטובוס. במילים אחרות: הכיסא שהכי נוח לך לשבת עליו הוא הכיסא שמתאים לך.

 

טיפול חודרני מזערי

 

אם עד לפני חמש שנים לא ניתן היה לטפל בבעיות גב שקשורות בעמוד השדרה בצורה חודרנית מזערית, והטיפול היה כרוך כמעט תמיד בניתוחים, הרי שבשנים האחרונות התחילו לבצע פעולות חודרניות מזעריות לטיפול במרבית בעיות הגב.

 

לדוגמה, בעוד שבעבר טופלה בעיית מיניסקוס באמצעות ניתוח פתיחה גדול, הרי שהיום עושים הכל באמצעות הארתרוסקופ.

 

טיפול חודרני מזערי מאפשר החלמה קלה ומהירה יותר. החולה חוזר לחיים תקינים באופן מיידי, לאחר אשפוז קצר של כמה שעות עד יום אחד. טיפולים חודרניים מזעריים נעשים כולם בפיקוח טלוויזיה שמראה את המקום שבו מתבצע הטיפול. ישנם כמה טיפולים שנעשים בטכניקה של חדירה מזערית:

 

  • שאיבת דיסק. במקרים שבהם קיים 'בלט דיסק' (בליטה) שלא פרוץ לגמרי, אפשר לרפא על ידי החדרת מחט לתוך הדיסק עצמו דרך העור. קודם להחדרת המחט מתבצעת בחולה הרדמה מקומית. כשהמחט ממוקמת בתוך הדיסק, נעשית פעולת שאיבה של החומר הדיסקלי הסחוסי במטרה לגרום לירידה בנפח הבלט. כתוצאה מהירידה בנפח מופחת באופן משמעותי הלחץ על העצב. ניתן לעזוב את שטח בית החולים כשעה לאחר הטיפול, ולמחרת כבר אפשר ללכת לעבודה ולתפקד כרגיל. מידת ההצלחה של טיפול מסוג זה עומדת על כ-70%, ואילו הסיכונים שואפים ל-0%.

 

  • קובלציה. מדובר בפעולה חודרנית שמתבצעת אף היא בהרדמה מקומית. החולה שוכב על צידו, והמחט מוחדרת דרך אזורים בטוחים, כלומר לא דרך עמוד השדרה. הכנסת המחט נעשית בצורה אלכסונית, דרך המותן. באמצעות המחט מעבירים אל הדיסק אלקטרודה. האלקטרודה מעבירה זרם חשמלי שמשנה את המבנה המולקולרי של הדיסק, ועל ידי כך גורם להפחתת הנפח שלו. התוצאה: ירידה בלחץ על העצב.

 

  • IDET. מחט מוחדרת לתוך הדיסק, ודרך המחט מוחדר סליל שמסתובב בתוך הדיסק ומסביבו במהירות. מחממים את הסליל עד 80 מעלות, מה שגורם לשינוי המבנה של הדיסק ולצריבת עצבי הכאב שלו, וכתוצאה מכך פוחת הכאב. לאחרונה נמצא שתוצאות הטיפול הזה לא תמיד יעילות, ולכן כיום לא מרבים להשתמש בטכניקה הזאת.

 

  • גלי רדיו. למרות שמדובר ברעיון ישן יחסית, יש כיום חידושים טכנולוגיים משמעותיים, שמאפשרים לנצל את הטיפול הזה כדי לטפל ביעילות בבעיות של כאבי גב ממקורות שונים, למשל כאבי גב שמקורם במפרקים. כידוע ישנם מפרקים קטנים בין חוליה לחוליה, שיכולים לגרום לכאבים עזים. הכאב נוצר כתוצאה מניוון המפרקים האלה. הטיפול נעשה באמצעות מחט שמוחדרת ישירות לעצב שמעצבב את הפרק. באמצעות המחט מועברים גלי רדיו שצורבים את העצב. כתוצאה מכך נפגעת יכולתו של העצב להעביר כאב. מאחר שמדובר בעצב שרק מעביר כאב ולא אחראי על תנועה, אין בטיפול הזה כדי לגרום נזק.

 

קיימת כיום טכניקה חדשה יחסית של שימוש בגלי רדיו, שמאפשרת לטפל בעצב הפגוע באמצעות העברת זרמים (פולסים) חשמליים לעצב הגדול עצמו. התהליך מטפל אך ורק בסיבים של הכאב בלי לפגוע בעצב הגדול, ולכן גם בסוג הזה של הטיפול אין סכנת שיתוק.

 

ממחקר שנערך עולה ששיעור ההצלחה של טכניקת הריפוי באמצעות גלי רדיו עומד על 65%.

 

טיפולים מזעריים בשברי חוליות

 

שברים יכולים להיגרם כתוצאה מאוסטאופורוזיס (דילול העצם), טראומה (מכה, תאונה וכדומה) וגידולים.

 

עד לפני כשלוש שנים, כשהיתה מגיעה לבית החולים אישה מבוגרת עם שבר שמוגדר כהתמוטטות החוליה בגלל אוסטאופורוזיס, היו שולחים אותה הביתה עם חגורה וטיפול נגד כאבים. היום יודעים שחשוב מאוד לתקן שבר כזה ולשחזר את החוליות כפי שהיו לפני ההתמוטטות. הסיבה: אם לא מבצעים את השחזור, מקבלת החוליה צורה של תריז או יתד, וכתוצאה מכך מתחיל אצל החולה תהליך של כיפוף בגב (גבנון). יתר על כן, הסיכויים של מי שסבלו משבר ללקות בשבר שני גדולים פי 5 בהשוואה לסיכויים ללקות בשבר ראשון. לאחר שני שברים גדל עוד יותר הסיכוי ללקות בשבר שלישי – עד פי 12 בהשוואה למי שמעולם לא לקה בשבר, וכך הלאה. מדובר אפוא באפקט דומינו, שבמהלכו מתמוטטות החוליות בזו אחר זו.

 

לאחר כל שבר נעשה החולה כפוף יותר ונמוך יותר. צלעותיו של החולה נכנסות פנימה, ונשימתו הסדירה מופרעת באופן משמעותי. החולה מתחיל לאכול פחות ויורד בהדרגה במשקל. מדובר בתהליך שעלול בסופו של דבר להסתיים במוות, ולכן חשוב לטפל כהלכה כבר בשבר הראשון. עד לא מזמן היתה קיימת אפשרות לטפל בשבר בשיטה שנקראת 'ורטברופלסטיה'. בשיטה זו מטפלים בשבר באמצעות הזרקת צמנט (מלט) לחוליה שנמצאת במצב של תמט חלקי, במטרה לחזק אותה ולגרום לה להתקשות. התקשות החומר מביאה לייצוב החוליה, ועקב כך להיעלמות הכאבים שנבעו מהשבר עצמו. גם התחממותו של הצמנט ל-80 מעלות תורמת להפחתת הכאב, כיוון שעצם החימום צורב את קצות העצבים של החוליה.

 

הפעולה מבוצעת בהרדמה מקומית בחדר ניתוח או בחדר שיקופים בתנאים סטריליים. החולה שוכב על בטנו ומקבל אנטיביוטיקה לווריד כדי להפחית את הסיכון לזיהום. הצמנט מוחדר לחוליה במצב נוזלי תוך שיקוף רנטגן, עד להשגת מילוי מספיק. בתום הפעולה נשאר החולה באשפוז לשם השגחה, ולאחר מכן משוחרר לביתו.

 

השיטה הזאת טומנת בחובה שתי בעיות עיקריות:

  1. מכיוון שצמנט מוזרק בכוח לתוך החוליה עצמה, קיים סיכון של 30%-70% שהצמנט הנזיל יגלוש מעבר לגבולות החוליה, אל אזור חוט השדרה, ויפגע בו.
  2. השיטה לא מאפשרת תיקון של הכיפוף בחוליה, מכיוון שהצמנט רק מאבן אותה.

 

כיום קיים מכשור חדיש שמשמש לתיקון החוליה. אפשרות אחת היא להכניס בלון מיוחד שמתנפח בתוך החוליה, וכך גורם לה לחזור לצורתה הקודמת. לאחר שלב הניפוח מוצא הבלון ומוחדר פנימה צמנט. באופן כזה שומרת החוליה על צורתה הנורמלית. הסכנה של גלישת הצמנט לכיוון חוט השדרה קטנה יותר, מכיוון שהצמנט מוזרק אל תוך חלל.

 

שיטה נוספת, שפיתחה חברה ישראלית בשם 'דיסקוטק' מהרצליה, מאפשרת תיקון טוב יותר של השברים באמצעות שבב פלסטיק קשיח, שמתרחב בתוך החוליה עצמה לאחר שמחדירים אותו בהרדמה מקומית דרך העור (ללא חתך). השבב נפתח בתוך החוליה, ולאחר מכן ניתן להזריק שוב צמנט לתוך החוליה או לחלופין להזריק שתל עצם (הליך שמתאים לצעירים יותר) ואחריו להוסיף שתל עשוי טיטניום, שמיוצר באותה חברה, ומטרתו להעניק תמיכה נוספת לשתל העצם בתוך החוליה עצמה.

 

קיימת שיטת טיפול דומה, בחדירה מזערית, לסובלים משברים שנובעים מגידולים בעמוד השדרה. גרורות סרטניות נוטות להתיישב בעמוד השדרה. כשחוליית עמוד שדרה של חולה סרטן נפגעת מגידול, היא נעשית רכה. החולה סובל מכאבים קשים, וכשהחוליה ממשיכה להתמוטט, פורץ החומר הגידולי אחורנית, לכיוון חוט השדרה. באמצעות טיפול נקודתי בחדירה מזערית, תוך קבלת זריקת הרדמה מקומית בלבד, ניתן כיום לעזור לחולים מסוג זה לחזור לתפקוד מיידי. הטיפול לא שם קץ למחלה הבסיסית, אך הוא משפר את איכות החיים של החולים.

 

ניתוחים מזעריים לקיבוע עמוד השדרה

 

אנשים שסובלים מכאבי גב כתוצאה מבעיות מכניות, שגורמות לאי יציבות של החוליות, נזקקים לקיבוע של החוליות, מכיוון שכל תנועה שלהן גורמת לכאבים בלתי נסבלים. כואב להם כשהם מסתובבים במיטה, כשהם הולכים וכשהם יושבים.

 

אי יציבות של עמוד השדרה יכולה לנבוע מהרבה מאוד סיבות, ובהן החלקה של החוליות, פגיעה במפרקים שבין החוליות והפרעה במבנים שמסביב לחוליות שאמורים לייצב אותן. חולים אלה, שלא מגיבים לטיפול שמרני שמתפרס על פני שנה לפחות, תוך שהם סובלים רבות, חייבים בסופו של דבר לעבור ניתוח לקיבוע החוליות. כל ניתוח לקיבוע חוליות מורכב משני אלמנטים: האחד, השתלת משתל מתכתי, והאחר, השתלת שתל עצם. שימוש רק באחד משני האלמנטים לא מספיק. במרבית המקרים נלקח שתל העצם מאזור האגן של החולה עצמו, אך ניתן להשתמש גם בתחליפי עצם מלאכותיים.

 

עד לפני כמה שנים היה צורך בניתוחים מאוד גדולים כדי להחדיר מוטות ברזל וברגים בתוספת השתלת עצם לשם קיבוע של חוליות עמוד השדרה. בשלוש השנים האחרונות נעשה שימוש בפטנט ישראלי, שמאפשר להכניס צ'יפ טיטניום שנפתח בצורת פרח ומסוגל להתרחב מגודל של 5 מ"מ עד לגודל של 17 מ"מ, כשהוא ממוקם בין גופי החוליות. החדרת הצ'יפ נעשית באמצעות פעולה חודרנית מזערית בהרדמה מקומית. שיעורי ההצלחה של ניתוח מזערי כזה דומים לשיעורי ההצלחה של הניתוחים הגדולים לקיבוע חוליות עמוד השדרה – 80%.

 

טיפולים ניתוחיים

 

ישנן כמה אינדיקציות שמצביעות על הצורך בניתוח דיסק. אחדות מהן אובליגטוריות, כלומר מחייבות את הניתוח באופן מוחלט, ואחרות לא אובליגטוריות.

 

חובה לנתח דיסק כשיש פגיעה נוירולוגית (עצבית) מתקדמת, כמו תחושת שיתוק בגפיים העליונות או התחתונות. כתוצאה ממצב כזה קיימת אפשרות של פגיעה בתפקודי גוף חיוניים, כגון אי שליטה במתן השתן והיציאות.

 

ניתוח דיסק לא אובליגטורי יתבצע כשהחולה סובל מכאבים עזים לאורך זמן (שלושה חודשים), שלא מגיבים לטיפולים שמרניים, ולחולה נגרמת הפרעה קשה ביותר באיכות החיים ובתפקודו היומיומי בבית ובעבודה.

 

חולה שסובל זמן רב מכאבים כרוניים ברמות שונות, שגורמים לו לשיבוש תפקודי ניכר, להיעדרות מהעבודה לזמן ממושך (כמה חודשים בשנה) וכו' יגיע גם הוא לניתוח, לאחר שייכשל הטיפול השמרני.

 

הניתוחים הקונבנציונליים, דוגמת ניתוחי דיסק, קלים יחסית ונמשכים במרבית המקרים בין 30 ל-45 דקות. החולה משתחרר הביתה כעבור יומיים, וכבר למחרת הניתוח הוא עומד על הרגליים. ההצלחות בניתוחים כאלה עומדות על 70%-80%. הסיכונים הם מזעריים.

 

 

 

הסיכונים בניתוחי גב הם בחלקם סיכונים שקיימים בכל ניתוח ובחלקם ספציפיים לאופי הניתוח:

  • הסיכון כתוצאה מהרדמה נחשב למזערי.
  • הסיכון לשיתוק (שממנו חוששת מרבית האוכלוסייה) נחשב למזערי ביותר.
  • הסיכון לזיהום נע בין 1% ל-2%. סיבוך מהסוג הזה מצריך קבלת אנטיביוטיקה דרך הווריד במשך חודש וחצי.

 

השתתפו בהכנת הכתבה: ד"ר ראובן גפשטיין, מנהל מחלקת עמוד שדרה. רופאים בכירים במחלקת עמוד שדרה: ד"ר יוסי לייטנר, ד"ר איליה פיקרסקי, ד"ר יבגני פבזנר, ד"ר רמי דוד. מרכז רפואי מאיר
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: גבי מנשה
כאבי גב. כל הטיפולים
צילום: גבי מנשה
ד"ר רק שאלה
מחשבוני בריאות
פורומים רפואיים
מומלצים