שעתו של נתניהו
אם ינהג בחוכמה, נתניהו הוא המנהיג היחיד שמתנגדי הנסיגה יוכלו להעמיד בראשם בעתיד הקרוב
ולמרות הכל, במערכת הפוליטית בישראל קרו בשבוע שעבר גם שני דברים טובים: א. נאמני ארץ ישראל שבליכוד בידלו את עצמם מיו"ר המפלגה ומעמיתיהם המתאימים יותר למפלגת העבודה. ב. בנימין נתניהו התקרב מאוד הן
לראשות הליכוד החדש והאמיתי, והן להחלפת אריאל שרון בראשות הממשלה.
רוב השחקנים הפעילים במתחם הכנסת אינם מודים בכך לעת עתה, אולי מפני ש"הם מפחדים". מפחדים משרון, שעוד מצטייר בעיניהם כהכי חזק בשטח, ובעיקר מפחדים מנתניהו: גם אחרי שגיאותיו ומפלותיו האיש עדיין נתפס בעיני רבים כגדול על הפוליטיקה הישראלית בכמה מספרים, וגם אחרי הצלחותיו ונצחונותיו עדיין אוהבים לתארו כ"בלתי אמין" או משהו מעין זה. בתקשורת הישראלית מקובל לבקר את נתניהו הרבה יותר מאשר לשבחו, ואין זה פלא שפוליטיקאים קטנים נזהרו מאז ומתמיד מלהיות מזוהים אתו יותר מדי.
גם עכשיו מתקרבים אליו הפוליטיקאים הקטנים כמו פרפרים לאור, אבל נבהלים ונסוגים ברגע שנמתחת עליו ביקורת. לשיא הגיחוך הגיעה התופעה הזאת במיצג המביש של "מתנגדי ההתנתקות" לבנת, כץ ונווה, שמרוב בהלה ויתרו השבוע על מעט הכבוד העצמי שנותר להם כחברי ממשלתו של שרון, ויצאו גם חסרי עמוד שדרה וגם חסרי דעת.
שר שמתנגד באמת לעקירת יישובים, ושמכיר באמת בסכנותיה של נסיגה חד-צדדית מרצועת עזה ומצפון השומרון, מוטב שלא יציב לראש הממשלה אולטימטום אלא פשוט יתפטר מן הממשלה. שר שבטוח כי הנסיגה רק תעצים את בעיותיה של מדינת ישראל, מוטב שלא יתלה את יהבו במשאל עם אלא פשוט יפעל להחלפת השלטון.
ובכל זאת: בין השר שלא התבייש להסביר כי "היה מצביע נגד ההתנתקות אילו ידע שקולו יהיה הקול המכריע", לבין זה ש"ממש מתנגד אבל ראש הממשלה הורה לו להצביע בעד", מתבלט נתניהו לטובה, למרות חסרונותיו. בין השרים שמתיימרים "לשמור על אחדות הליכוד" על-ידי התעלמות מהחלטות מוסדותיו, לבין זאת שחשבה שהקרע בעם מאוד מאוד מטריד אותה עד שגילתה פתאום שבעצם לא, מסתמן עתה נתניהו, אם ינהג בחוכמה, כמנהיג היחיד שמתנגדי הנסיגה יוכלו להעמיד בראשם בעתיד הקרוב.
"הם" מפחדים מפניו, אבל לו אסור לפחד מפניהם. ככל שיפגין יותר נחישות כך תגבר בוודאי רחישת ה"אנטי-ביבי" משמאל, אך מנגד תגבר התמיכה בו מימין ורבים הסיכויים שיגדל אחוז האזרחים המזדהים כאנשי ימין. רוב הציבור הישראלי תומך כרגע בתוכנית ההתנתקות, אבל התייצבות יציבה של נתניהו בראש מחנה המתנגדים עשויה לזרז את שינוי המצב הזה. רוב הציבור הישראלי תמך בעבר גם בהסכמי אוסלו ובהקמת רשות פלסטינית חמושה בראשות יאסר ערפאת, שהובא לשם כך מתוניס.
אולי זה לא לגמרי ניכר עדיין, אולי הפסאדה של שרון תחזיק מעמד עוד קצת, אבל יש שני דברים ברורים: הליכוד הישן איננו, ובנימין נתניהו יעמוד, אם ירצה, בראש ליכוד חדש ובראש ממשלה חדשה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
