"בוש מחכה ליורש לערפאת שיוותר על זכות השיבה"

"ארה"ב יודעת שעד שלא יהיה מנהיג פלסטיני שיסכים למצוא פתרון משולב לעימות, לא יהיה פתרון ריאלי". כך אמר ג'ושוע פולק, מומחה לענייני ביטחון בוושינגטון, שדיבר היום (ה') בשיחת וידאו עם אוניברסיטת בר אילן בכנס בנושא ארה"ב והמזרח התיכון אחרי הבחירות.

לדבריו, "ישראל צריכה פרטנר לשלום. צריך מנהיג שיבוא לעם הפלסטיני ויגיד באומץ כי משמעות הקונפליקט פירושו שאין יותר זכות שיבה וכי יש לגיטימיות לקיומה של מדינת ישראל".

דברים אלה מקבלים תוקף מיוחד נוכח הדיווחים על המצב הבריאותי הקשה בו נתון יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, שאינו זוכה לאמון מצד הממשל.

 פרופ' רוברט ליבר מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, שהשתתף אף הוא בדיון, התייחס לסוגייה זו ואמר: "תפיסת ה'קארין-איי' הובילה את בוש למסקנה שיאסר ערפאת שיקר לו באשר לאחריות שלו למתן נשק לטרוריסטים לפעילות נגד ישראל. מסקנתו של בוש היא שערפאת הוא דמות הרסנית ושאי אפשר לסמוך עליה ולנהל איתה משא ומתן לשלום, למרות תחינות האירופאים".

ליבר ציין את המפנה ביחסו של בוש כלפי ישראל ביוני 2000, "אז נשא בוש נאום חשוב שמעצב את המדיניות האמריקאית כלפי ישראל. הנשיא בוש היה יותר נחרץ מכל נשיא אמריקני בעבר ואמר שארה"ב תתמוך בהקמת מדינה פלסטינית, אך בנוסף הוא אמר שהמנהיגות העכשווית אינה מתאימה להקמת מדינה פלסטינית ושהתקדמות במשא ומתן תהיה רק אם תהיה מנהיגות שלא קשורה לטרור ולמושחתות. שתי נקודות אלה הולכות ביחד".

בירן: חשוב להראות לארה"ב שאנו תומכים במפת הדרכים

יואב בירן, מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, דיבר בפני באי הכנס והעלה את הבעיות שעומדות בפני הממשל החדש-ישן: "למרות שהדוברים הקודמים דיברו על המשכיות, המשכיות, המשכיות, אני צופה שיהיו שינויים ביחסו של בוש כלפי ישראל".

"אני מאמין שהניתוח והחשיבה היסודית יישאר אותו דבר, אך אני סוטה במעט מהקונצנזוס, כי היחסים כל כך מורכבים ופרובלמטיים. אני אומנם מאמין שישראל תיתפס בעיני בוש כמדינה המאוימת על ידי כוחות הרשע ושזכאית לסיוע, אך עם זאת, בוש בכהונתו השנייה איננו נשיא חדש, הוא למד לקח", אמר בירן בנאום פומבי ראשון מאז פרישתו.

לדבריו, "בוש למד את המגבלות גם של מעצמת-על יחידה, בולטת, כמו ארה"ב. הוא הבין שיש חשיבות עצומה ללגיטימציה בינלאומית. הוא מודע יותר למרכזיות של אירופה ותיקון היחסים עימה. הוא זקוק לתמיכה אירופאית לפעילות בעיראק ובאיראן והוא זקוק גם למעורבות של אירופה בשינוי רפורמות בעולם הערבי. על כן, אני צופה מידה מסוימת של התקרבות אמריקנית לאירופה בעמדותיה במזרח התיכון וגם בקונפליקט הישראלי-ערבי והבעיה הפלסטינית.

"בוש לא יוכל להתעלם לחלוטין מהעניין האירופי בקידום פתרון הסכסוך הערבי-פלסטיני. זה הופך לעניין תובעני יותר ויותר של מנהיגים באירופה, כולל של עמיתו טוני בלייר. אך כמובן שארה"ב עדיין תדרוש להוביל את היחסים האלה.

לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אמר בירן: "חשוב להראות לארה"ב שאנו תומכים בבוש ובמפת הדרכים ושנשמח לחזור אליה. על רקע המצב בקרב הפלסטינים בימים אלה יש לנקוט במשנה זהירות. מה שכן, על ממשלת ישראל להקרין שכל התפתחות בצד הפלסטיני תזכה לברכתנו ועידודנו ושאיננו מחפשים תירוצים לאי התקדמות. לכן יש צורך לקיים דו שיח בתיאום ארה"ב, לעידוד הנהגה מתונה בקרב הפלסטינים ולא רק הצהרות".

המומחים האמריקנים, פולק וליבר, נמנעו מלענות על שאלות לגבי תוכנית ההתנתקות מהרצועה ולגבי החששות שמדינה פלסטינית עתידית תהיה דומה לאיראן. הם כינו אותן "פרובוקטיביות" ונמנעו מנקיטת עמדה נחרצת לגביהן. 

"כיום לא ניתן לקיים בחירות בעיראק"

היועץ לענייני ביטחון בוושינגטון, פולק, התייחס בעיקר דבריו לאיראן ועיראק: "שני המועמדים, גם בוש וגם קרי, רצו ניצחון בעיראק, ושניהם אמרו שאסור שלאיראן יהיה נשק גרעיני. יש מי שאמרו לפני הבחירות שהמלחמה בעיראק הגדירה את נשיאותו של בוש ויש גם מי שחשבו שהיא תחתום את גורלו".

"תוצאות הבחירות אינן מיישבות את כל הבעיות. ממשל בוש למעשה בנה על בחירות בעיראק. היום אי אפשר לקיים בחירות בעיראק, בחלק המשולש הסוני, לב ליבה של עיראק בצפון ובמערב, שכן יש שם מצב ביטחוני סבוך מדי ובלתי אפשרי לרשום שם בוחרים, ובטח שלא לקיים בחירות.

"כתוצאה מכך, ארה"ב והצבא שלה נאלצים לקיים מסע נרחב של פיוס והרגעה. לפי דעתי ממשל בוש מקווה לשמור בקדנציה הקרובה על איזון אתני ופוליטי בעיראק, כמו שהיה לישראל בזמנו בלבנון. לשמור על איזושהי יציבות. זה תרחיש שקשה להשיגו".

"לטווח הארוך - איראן יותר מטרידה"

"אם עיראק היא בעיה מיידית, אז יותר מטרידה באמת היא איראן לטווח הארוך", טוען פולק. "איראן איננה זקוקה לסיוע חוץ גדול. אם ממשלת איראן תהיה מסוגלת להוציא את תוכניותיה למסלול, אז תהיה תוכנית העשרה של נשק גרעיני איראני בתוך שנה בערך, ואיראן אף תוכל להרחיבה בפלטוניום תוך שנה נוספת".

"גם במפלגה של בוש וגם במפלגה של קרי קיים רצון למצוא תרופת פלא שתשנה את המצב הזה, אבל אין אפשרות לשינוי מן החוץ, שינוי שלטוני שיחסל את הבעיה. בסופו של דבר, ממשל בוש הבא יעמוד בפני בעיות דומות שנתקל בהן כעת. הברירה הראשונה של ארה"ב היא לאפשר לתקוף מן האוויר את התשתית הגרעינית באיראן, אבל זה לא פתרון טוב, כי זה אמנם יכול לפגוע ביכולותיה הגרעיניות, אך למעשה בידי איראן ישנם את רוב החלקים שהיא צריכה ויכולת גרעינית כבר היום".

יש לזה גם סיכונים חמורים נוספים – נסיגה איראנית מן האמנה נגד נשק גרעיני והפסקת שיתוף הפעולה שלה, כתוצאה מכך, עם הפקחים. עד היום איראן שיתפה פעולה עם הפקחים והם היוו לארה"ב מקור מידע חשוב. סיכון נוסף הוא שאיראן תוכל לתקוף את הכוחות האמריקאים במפרץ הפרסי וגם לתקוף את ישראל שעלולה להיפגע. איראן מסוכנת מאחר שגם בלי טילים בין יבשתיים יש לה יכולת הרתעה גבוהה".