שתף קטע נבחר

אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ערפאת? אדם רך, עדין ומתחשב
    "מי שמכיר אותו מתפלא לגלות את הפער בין הדמות שעושים לה דמוניזציה בתקשורת, לבין האדם שמתגלה במפגש אחד על אחד". ד"ר רון פונדק, מאדריכלי הסכם אוסלו, מספר ל-ynet על "מנהיג פלסטיני מתון בעמדותיו. אדם עדין, אנושי ומתחשב. מנגד, היו בו את כל הטרגדיות: המילים המיותרות, האמירות הקיצוניות, והחשש המתמיד מקונספירציות"
    את ערפאת פגשתי לראשונה בטוניס, בשנת 1993, בלשכתו המפורסמת כראש אש"ף. מאז הגעתו לשטחים, כשנה לאחר מכן, קיימנו מפגשים רבים בעזה, רמאללה ויריחו. הפעם האחרונה היתה לפני למעלה משנתיים.

     

    הוא איש מורכב. ברמה של מפגשים של מספר מועט של אנשים, הוא מצטייר כאדם מאוד אנושי. רוב האנשים מתפלאים למצוא פער בין הדמות שעושים לה דמוניזציה בתקשורת, לבין האדם שמתגלה במפגש.

     

    ברמה של אחד לאחד, זו דמות רכה ואפילו מאוד עדינה. מאוד שונה מזו המצטיירת בציבוריות הישראלית והבינלאומית. אדם מתחשב, עדין, דואג שהאורחים יאכלו. דמות שמשדרת לאורחים משהו משפחתי, לא מרוחק. אין בו יהירות. יש בו משהו מאוד בלתי אמצעי. 

     

    הוא לא היה פטפטן. זה אדם שבעיקר האזין. אף פעם הוא לא היה קיצוני בעמדותיו, בדברים שאמר, בביקורת שלו. אבל כל דבר היה מעורר בו חשש של קונספירציה שמתרחשת. תמיד יש ריח של קונספירציה באוויר. בעיני, הוא היה מנהיג פלסטיני מתון בעמדותיו; הראייה הראשונה לכך היא בעצם הליכתו להסכם אוסלו. הוא כיוון למהלך ציבורי של ויתור ושל הצגת עמדה טוטאלית של פשרנות, עמדה שונה במובהק מזו של אש"ף עד 1988.

     

    בכך שהוא לקח את הסיכון, קבל עם ועדה, מול הקיצונים הפלסטינים, הוא גרם להם להאמין שהוא ויתר על חלומם לפלסטין השלמה תמורת מדינה בגבולות 1967, ובכך שם את ראשו על הגליוטינה. הוויתור גרם לקיצוניים לבקר אותו בנחישות. היסטורית, הוא עשה מהלך שמראה על סוג מסויים של מנהיג שיש לו ראייה ארוכת טווח.

     

    "היה בו משהו תיאטרלי"

     

    מנגד, היו בו את כל הטרגדיות: המילים המיותרות, האמירות הקיצוניות בתקשורת. הפער בין השפה בזירה הציבורית לגישה הפרגמטית במפגש אישי, היה גדול. יש פה סוג של פנייה לציבור מצד אחד, ואינטרפטציה מצד שני.

     

    משמעות האימרה המפורסמת "מיליון שאהידים בדרך לירושלים" היא מבחינתו: בשביל שלום אני מוכן להקריב המון אנשים. בשיחות קטנות איתו היה ניתן להבין את הדברים בהיבט פרגמטי. היו שני ערפאתים שונים, שהשלימו ביניהם, לא היו מנוגדים אחד לשני.

     

    הוא הטיל מורא על סביבתו, וגם על העובדים הפשוטים. לשרים שלו היה נוח יותר שאנחנו, כאורחים, נביע את הביקורת שיש להם עליו, בפניו. מצד שני, המוכנות שלו להאזין לאנשים במעגל חיצוני היתה שם.

     

    היה בו משהו תיאטרלי. ההליכה שלו, סגנון הדיבור. גם בשיחות הפרטיות. לפעמים עד כדי מבוכה. כל האותות שהוא מתקשט בהם. בכיס החולצה תמיד יש לו תמונות ופתקים, שהדגימו מקרים שעליהם דיבר. באחת הפעמים הוא הוציא מעיתון "הארץ" סטטיסטיקה על מספר היהודים והלא יהודים שעלו מחבר המדינות, כדי להראות שישראל אינה מדינה יהודית.

     

    הביאה לפרסום: אורלי פופר
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ציפי מנשה, ארכיון ידיעות אחרונות
    פער גדול בין האיש לדמותו בתקשורת. פונדק
    צילום: ציפי מנשה, ארכיון ידיעות אחרונות
    צילום: איי אף פי
    "יש בו משהו משפחתי". ערפאת ובתו
    צילום: איי אף פי
    צילום: איי פי
    "אדם עדין ומתחשב". ערפאת ואשתו
    צילום: איי פי
    מומלצים