הימין מחפש פרטנר, השמאל חושש מהידברות

כיצד תשפיע הסתלקותו של יאסר ערפאת על המערכת הפוליטית הישראלית? אם תשאלו את הפוליטיקאים, הכל תלוי במועד שבו זה יקרה: לפני או אחרי יום שלישי הגדול - מועד האולטימטום של בנימין נתניהו. ההנחה הפשטנית הרווחת היא, שעם מותו של ערפאת, יבצע שר האוצר את הפליק-פלאק המתבקש לאחור, יסביר לכולנו ש"השתנו הנסיבות", יישר קו עם שרון - ובא לציון גואל.  

אלא שמעבר להנחה הבסיסית הזאת, האנקדוטה הלקונית ממחישה יותר מכל את חוסר הוודאות. את העובדה שאפילו ותיקי המערכת הפוליטית שלנו מתקשים לפלס את דרכם במבוך המציאות המורכבת, שנוצרה בתקופה האחרונה. לאף אחד אין בעצם מושג לאן תצעד ישראל לאחר שהראיס ינותק מן המכונה. עוד פחות מכך יודעים הפוליטיקאים לומר מה יהיה עתידה של תוכנית ההתנתקות.

השאלות שנותרות פתוחות לאור המציאות המורכבת הן רבות, החשדנות גדולה, ואף אחד לא ממש מעז לבצע פניות חדות מדי בהתנהלותו או בהצהרותיו. בשמאל, למשל, יש החוששים כי ראש הממשלה שרון ינסה לנצל את מותו של ערפאת לצרכיו הפוליטיים הצרים, ויבצע מהלכים שעשויים להותיר אותו על כיסאו בביטחה כמה חודשים נוספים. החשש הוא כמובן מתמרונים פוליטיים-מדיניים, שידחו את פינויה של עזה באי אלו חודשים, או אפילו לזמן בלתי מוגבל, ויותירו את ההתנחלויות, ואת המצב כולו – על כנם.

אי לכך, קשה למצוא בימים אלה אנשי שמאל שמתאספים ומתאחדים כגוש אחד תחת דגל הדרישה לקיום משא ומתן מדיני, אותו דגל אותו מניף מימים ימימה כל איש שמאל-מרכז: מיוסי ביילין, זהבה גלאון ויולי תמיר, דרך בנימין בן אליעזר, אהוד ברק וחיים רמון, ועד אברהם פורז, אילן שלגי ואילן ליבוביץ'.

הדרישה להידברות נאלמה

יו"ר יחד ביילין אמנם קרא באופן כמעט אוטומטי לשוב אל שולחן המו"מ, והבהיר כי כעת כלל לא בטוח שמפלגתו תיתן יד למהלכים חד-צדדיים. אבל חברו למפלגה, ח"כ חיים אורון (ג'ומס), דווקא חושש מאוד מעיכובים, ולא מתנה את ביצוע ההתנתקות בהידברות עם הפלסטינים. "מעזה יש לצאת לאלתר", אומר ג'ומס, מראשי הבנות ז'נווה. "הנסיגה צריכה להתבצע. אנחנו נילחם על כך שהיא תיעשה בהידברות, אבל בשום פנים ואופן אני לא מוכן לקבל את הסתלקות ערפאת כעוד תירוץ לדחיית היציאה מעזה. מה שהוחלט עליו צריך לקרות. נאמר לשרון: לך קדימה, אבל אתה חייב להתחבר לכוחות הפלסטיניים. אבל שיהיה ברור: אני לא מתנה את הפינוי בהידברות".

גם במפלגת העבודה נדמו הקולות הדורשים משא ומתן ודו צדדיות כתנאי ליישום התוכנית. לא אצל חיים רמון יש לחפש את הדרישה הזו כמובן, אבל אפילו יולי תמיר ועמרם מצנע, שהיו מעורבים גם הם בניסוח הבנות ז'נווה, כבר נמנעים מלהעלות על דל שפתיהם את הדרישה להידברות עם הפלסטינים, מחשש שדרישה כזו עשויה להקנות לשרון "סולם" לרדת מעץ ההתנתקות ואוויר לנשימה לשימור שלטונו.

בשמאל יש המאמינים, אגב, כי פינוי עזה יהיה רק יריית הפתיחה לפינוי ההתנחלויות מכל השטחים. "לו אנחנו היינו בשלטון", מסביר מצנע, "היינו מנצלים את ההזדמנות להידברות. התזה שלי בבחירות האחרונות היתה הידברות, ובמקביל - יציאה ללא תנאי מעזה. ההחלטה של שרון לצאת מעזה איננה קשורה להידברות, כי הוא חושש ממנה. תפיסת עולמו היא: לצאת מעזה כדי למנוע יציאה ממקומות אחרים. שרון לא מסוגל להגיע להסכם עם הפלסטינים, אפילו לא להסכם ביניים".

מצנע מוסיף עם זאת כי היה מעדיף לראות את הנסיגה מתבצעת בתיאום עם הפלסטינים. האם ישכב על הגדר למען מטרה זו? ממש לא בטוח. "הליכתו של ערפאת תאפשר לעשות את היציאה בתאום", הוא אומר. "זה משהו שאני רוצה לראות. אבל אני לא חושב שצריך לדחות את הפינוי בגלל זה. הרי המתנחלים לא רוצים לצאת מעזה גם במחיר של הסכם, ולכן, זה מבחן של החברה הישראלית".

גם בשינוי, שבה לא מעט חברי כנסת מעורבים בהידברות עם גורמים פלסטינים שונים, מתקשים לחזות את העתיד, מהלכים בין הטיפות, נזהרים מלדרוש דרישות מוגזמות. "לי ברור לחלוטין שערפאת לא יחזור", אומר השר אילן שלגי. "בתקופת המעבר שלאחר מותו נצטרך להיות זהירים מאוד מול הפלסטינים, לשמור על הביטחון שלנו, אבל להימנע מפעולות צבאיות לא הכרחיות, כדי לאפשר להם להשתקם. אל לנו לחפש לבצע סיכולים ממוקדים על חשבונות מהעבר. עם זאת, את תהליך ההתנתקות החד צדדית חייבים להמשיך, ותוך כדי צריך לבחון אפשרויות להיכנס להידברות. הסיכוי להדברות יגדל כעת".

פתאום בימין מחפשים פרטנר

באשר לליכוד ולימין, התמונה ברורה אף פחות. בקרב ה"מורדים" בראשות עוזי לנדאו, יש המאמינים כי מותו של ערפאת עלול להגדיל דווקא את מספרם של המתנגדים למהלך חד צדדי בליכוד, ובכך להביא לדחייה. אחרים, עם זאת, חוששים כי שרון דווקא ינסה לנצל את התוהו ובוהו שיווצר כדי לזרז את מהלך הפינוי. כך או כך, עם ערפאת או בלעדיו, הימין הישראלי לא באמת רוצה לראות מתנחלים מפונים מעזה, ויש להניח כי מותו של ערפאת ישמש כנשק ברטוריקה של הימין נגד התוכנית של שרון.

"ההגיון הלא ברור שעומד מאחורי תוכנית ההתנתקות לא יהיה קיים יותר", אומר בכיר בקרב המורדים בליכוד. "אחרי שהוא ימות, אולי יהיה פרטנר למשא ומתן, וזה לא יהיה חכם לצאת באופן חד צדדי. עדיף מישהו שייקח אחריות ויילחם בטרור".

גורמים בסביבתו של ראש הממשלה טוענים כי "הגאוניות" שבבסיס תוכניתו החד צדדית טמונה בחוסר התלות בערפאת. "זה בדיוק מה שאנשים לא מבינים", אמר ל-ynet אחד מיועציו של שרון עוד לפני ההידרדרות במצבו של יו"ר הרשות. "התוכנית הזאת מאפשרת לישראל לפעול בלי קשר אליו. הוא כבר באמת לא רלוונטי".

אבל האבסורד הוא, שדווקא במותו, ערפאת עוד יכול לזכות ברלוונטיותו, ולדחות את ההתנתקות. לאו דווקא בגלל הפוליטיקאים הישראלים, אלא בעיקר בגלל העולם. ניירות עמדה שהוכנו בשבועות האחרונים הן במשרד החוץ והן בגופים אחרים בישראל, והופצו בקרב קברניטי המדינה, מצביעים בבירור על כך שלאחר הסתלקותו של הראיס יחל לחץ בינלאומי על ישראל, בדרישה לפתוח בהידברות עם ההנהגה הפלסטינית החדשה. לפי תרחיש אחר שהוצג על ידי המומחים, לאחר מותו של ערפאת עלול להיווצר מצב של אנרכיה ברשות - ויהיה קשה ביותר לבצע את תוכנית ההתנתקות.

במצב שנוצר, או עלול להיווצר, יכולים אנשי השמאל למצוא עצמם נדחקים בחזרה אל עמדותיהם המקוריות. לאו דווקא משום שהם חפצים בכך – אלא בגלל שהעולם כולו ידרוש את זה מהם. וכך, בלי לשים לב, יכולה להתרחש לנגד עינינו, כבר בשבועות או בחודשים הקרובים, תהליך שבמסגרתו המפלגות יחזרו אל עמדותיהן המקוריות, שנזנחו בשנה האחרונה.