שמו של טום הוחלף כדי שלא יזכיר מות

אבל באילת: כשרב"ט טום דקל שנהרג מאש חבריו היה קטן, החליפה לו אימו את השם מתום לטום "היא אמרה שתום משמאל לימין הוא היפוך של מות, וזה מביא מזל רע", סיפרה קרובת משפחה. אבל האבל היכה שוב בבית משפחת דקל באילת, ששכלה את האב לפני כעשר שנים.

אביו של טום, מרנין, שהיה נהג ב"אגד", נפטר לפני כעשר שנים מדום לב בגיל 36. טום היה אז בן 10 בלבד. טום הותיר אחריו אם ואחות בת 23, שחף. מסע הלווייתו ייצא בשעה 18:00, מבית החולים יוספטל באילת לבית העלמין הצבאי בעיר.

דקל בן ה-20 נהרג אמש (שבת) מאש חבריו בכפר עילאר, סמוך לטול כרם, לאחר שאלה חשדו בטעות כי מדובר במחבל. אמו אביבה סיפרה בבכי, כשהיא נתמכת על-ידי חברות וקרובות משפחה: "טום התעקש לעשות צבא כמו שצריך. המפקד שלו אמר לי שהוא מהטובים ביותר. היה לו ממי ללמוד".

האם ביקשה מטום לא לשרת ביחידה קרבית, אך כדברי אחד מחבריו, "הוא התעקש שאם עושים צבא, צריך לעשות את זה עד הסוף". טום נהרג ארבעה ימים לפני יום הולדתה ה-45 של אמו: "אני באה מבית שמאמין שצריך לתת את הכל למדינה. ביקשתי מהמפקד שלו להעביר אותו קצת אחורנית, לא יכולתי לחיות עם הדאגה. הוא לא סיפר לי מה בדיוק הם עושים בטול כרם, אבל הם לא היו מוכנים לוותר עליו".

טום שירת כחובש קרבי. אחרי קורס חובשים הגיע לפלוגה ג' בגדוד נחשון. את כל שירותו הצבאי העביר בשטחים, בעיקר באזור קלקיליה. הוא הגיע הביתה פעם בשבועיים, נהג לישון במשך שעות, ואז יצא לבלות עם חבריו באילת. "הוא אהב מאוד את הצוות שלו", סיפרה האם. "הוא אהב את הפלוגה והיה שלם איתה. היה לו כל כך חשוב לקבל תעודת לוחם - בשביל מענק השיחרור ובשביל ההנחה בלימודים. איזה שטויות, אלוהים. מה זה שווה בכלל?".

סרן ארי דוניו, מפקד הפלוגה שבה שירת טום, סיפר כי "הוא היה חייל חכם עם המון כישרון ואמביציה. למרות שהגיע לפלוגה לפני פחות מחצי שנה, הצליח להשתלב עם הלוחמים הוותיקים".

הוא הוסיף כי בשנתיים האחרונות נהרגו חמישה מחיילי הפלוגה. בפברואר 2003 נהרגו ארבעה לוחמי הפלוגה בגיזרת דוגית. "אפשר להתרגל לכל, לחוסר שינה, לעבודה קשה. רק לאובדן אי אפשר להתרגל", אמר סרן דוניו. לדבריו, "אחרי מותו של טום אמרתי לחיילים שהכי חשוב זה לא להתפרק אלא להיות ביחד. זו פלוגה מצוינת עם לוחמים חזקים. נמשיך לבצע את מה שצריך בצורה הכי טובה ונתמוך במשפחה". 

"הוא היה הכי חתיך בעולם"

קרובי משפחה וחברים פקדו את בית המשפחה, בשכונת נווה מדבר באילת. חבריו של טום ישבו בחדרו והתבוננו בשתיקה באלבום התמונות. "הוא היה אדם מעורר השראה", סיפר אחד מהם, שהתקשה לעצור את הדמעות.

טום למד בתיכון עיוני "גולדווטר" באילת. חברותיו לכיתה מספרות כי היה אהוב הבנות "כי הוא היה הכי חתיך בעולם". חברתו מזה שמונה חודשים, שני קידר, משרתת אף היא בצבא, כעתודאית. בשעות הבוקר, עשתה את דרכה לבית המשפחה באילת, לאחר שקיבלה את הבשורה המרה.

חבריו מספרים שהיה אדם מלא בשמחת חיים, "הוא לא תמיד הגיע תמיד לבית ספר, אבל הצליח בכל הבחינות. היה חולה על כדורסל וגם שיחק בנבחרת הנערים".

רק לאחרונה סיימה אמו לבנות לו יחידת דיור בקומה השניה של בית המשפחה. טום היה מאושר, תכנן לעשות לכל החברה' חנוכת בית, אבל לא הספיק. בארון הבגדים שלו נשאר מיותם כובע הצמר עם האוזניות הארוכות, שהפך לסימן ההיכר שלו.