ערפאת: אבי האומה או אבי הטרור?
שני חברי כנסת, אחמד טיבי ויצחק לוי, האחד יועצו של ערפאת, האחר אב ששכל את בתו בפיגוע טרור, מדברים על ערפאת. על חייו ועל מותו. לטענת לוי, מדובר באיש אכזר, מרצח שידיו מלאות בדם הרוגי הפיגועים. טיבי מצדו טוען שמדובר באדם חם ואבהי, לוחם שסימל את מאבק בני עמו לחופש
| יצחק לוי: חיי ערפאת היו שטופי דם והרג |  | אחמד טיבי: הכאפיה הזו לא תיפול לעולם | | | | |
יצחק לוי: חיי ערפאת היו שטופי דם והרג
לולא המצב המיוחד והמסובך של אזורנו, ערפאת היה נעצר ונשפט לפני שנים רבות על רצח אנשים חפים מפשע. עשרות שנים טיפח מנהיג הפלסטינים את אסטרטגיית הרצח ושפיכות הדמים כדי להשיג את מטרתו. הוא ארגן פיגועים, הקים מפקדות הרג, יצר במו ידיו ארגון מחבלים שהיה לאב טיפוס לכל ארגון טרור בעולם ועסק רוב ימיו ביצירת אימפריה עולמית של הרג, אבדן ואכזריות.
חזור למעלהעיסוק זה היה כה חביב עליו וכה טבוע בטבעו של האיש, שבאופן שיטתי הוא דחה כל יד המושטת לשלום ולא מוכן היה לאפשר לתושבים הערבים של יש"ע לחיות חיים נורמליים. במקום לנצל את רצונם הטוב של כמה מראשי הממשלות בישראל לצעוד לקראת שלום ולהפריח את האזור פרחים של קידמה, של כלכלה בריאה, של שירותי בריאות מתקדמים ושל עולם עשיר של חינוך ותרבות - הוא החליט שכל זמן שהוא חי, כל עמו יקדש את עצמו על שגיונותיו.
אל תטעו באיש, הוא הקריב אלפים מבני עמו ביודעין על מזבח מלחמות הטרור. הוא עודד את הילדים לצאת ולזרוק אבנים ובקבוקי תבערה. הוא עודד אמהות לחנך את ילדיהן להתאבד כדי להתפוצץ במקומו במקומות אזרחיים. זה האיש, זה אורחו, ואלו הם חייו שטופי הדם וההרג.
אלפי משפחות בישראל נפגעו מהאיש הרע הזה, חלקו שכלו את יקיריהן, וחלקן נשארו נכים ופצועים לכל חייהם. בשם כל המשפחות האלו, שלצערי אני אחד מהן, אין בנו שום צער שעידן ערפאת תם. אין בלבי שום רגש חיובי לאיש הרע הזה.
כעת ניתן לבחון האם מורשתו הרצחנית תמשיך להוביל את יורשיו או שיקומו אנשים אמיצים בקרב הפלסטינים שיהיו מוכנים להשליך מעליהם את תורת הרצח והטרור ולהוביל את ההולכים אחריהם לדרך חדשה, דרך של אנושיות, רחמנות וקידמה. ימים יגידו.
אחמד טיבי: הכאפיה הזו לא תיפול לעולם
שעות קשות עוברות על העם הפלסטיני ברגעים בהם אני כותב שורות אלה. שעות קשות עוברות עלי. הכרתי את האיש שנים רבות. זכות גדולה הייתה לי לעבוד במחיצתו כיועצו. נהניתי להיות בחברתו. הבנתי אותו גם כשלא דיבר, כאשר הניד את ראשו או הסיט את מבטו. התמוגגתי מנחת מהחום האבהי שהרעיף עלי, שהרעיף על סביבתו כולה. הערצתי את הקשר הגורדי הבלתי-ניתק בינו לבין פלסטין, פלסטין העם ופלסטין האדמה. הייתי לידו ברגעיו הקשים וברגעיו הטובים; לעתים גם ברגעיו המאושרים, ולא היו הרבה כאלה.
חזור למעלההפלסטינים לא רואים בערפאת עוד יושב ראש או עוד נשיא או מנהיג. הם רואים בו את אבי האומה. רואים בו את דה-גול, את הו צ'י מין, את נלסון מנדלה הפלסטיני. האיש שהיה איפה שהייתה פלסטין. האיש שהכאפיה שלו סימלה את מאבקו של עם שלם למען החופש.
רבים בישראל שמחים ומקווים שעם לכתו של האיש, המנהיג, תלך לה גם הבעיה הפלסטינית, שכאילו אם ימות המנהיג, ימות גם החלום. אין טעות יותר קשה מזו. האיש שהעמיד את החלום על רגליו יילך ויישאר החלום, שערפאת הוא-הוא אשר ייצב אותו על שתי רגליו.
ערפאת דאג לכך שמיום תחילת התנועה הלאומית הפלסטינית, קם העם הפלסטיני על רגליו, קם על-מנת לא לכרוע ברך, והוא יישב או ינוח רק לאחר סילוק הכובש. כובש יכול לנצח במערכה אחת, בשתיים, או בעשר. כובש יכול להציב מחסום, עשרה או מאה. אבל לעולם לא יכול להכניע עם. אפילו לא בשעותיו הקשות ביותר, אפילו לא בעת לכתו של המנהיג.
אני חש את השנאה של ישראלים רבים, בעיקר בימים האחרונים, כלפי יאסר ערפאת. השנאה הזו מעולם לא הייתה פוליטית בלבד. היא שנאה למיתולוגיה ולנרטיב הפלסטיני. היא שנאה למחנות הפליטים, לכפר ולעיר. היא שנאה לזקיפות הקומה מול הרובה השלוף ומול הלא הזועק לשמיים כלפי הכובש ומתנחליו.
ערפאת היה הלוחם הראשון והנושא ונותן הראשון, וזה היה סוד כוחו. האיש שהאמין באופציה של שתי מדינות, ואכן לא היה פרטנר לתכתיבים של ברק ושרון. אלה שקידשו את אופציית המחסום והאפאצ'י כפתרון במקום אופציית ההידברות והחופש כמזור שאין בלתו. אני, להבדיל, אין לי שנאה אפילו לא כלפי אלה בישראל הרוקדים כיום על הגגות והעולזים
ברחובות, והמחייכים במסדרונות הכנסת. הרבה רחמים עם לא מעט בוז יש לי על אלה, על היעדרו של אותו רגש אנושי, אפילו כלפי אויב בשעתו הקשה.
האמת היא שלא הייתה לי ציפייה מאנשים שהכחישו את האחר הפלסטיני הכחשה גורפת. אבל למרות הכל הייתה לי ונשארה בי תקווה, כי שני הנרטיבים, זה הפלסטיני וזה הישראלי, חייבים לחיות כדי ששניהם לא ימותו.
אני עצוב על לכתו של אדם דגול, שהייתי גאה להיות במחיצתו, לנגוע בכאפיה שלו, ולומר אז וגם היום: הכאפיה הזאת לעולם לא תיפול. היה שלום, אדוני הנשיא.
לפנייה לכתב/ת 
יצחק לוי. שכל את בתו בפיגוע
דודו פריד
אחמד טיבי. שעות קשות
צילום: אלכס קולומויסקי
מי האיש? ערפאת
צילום: איי אף פי
מומלצים
