"לא בטוח שערפאת הוא שנקבר"

"הוא היה האבא והאמא שלי. החיים שלי, הכל", אמרו קשישים בני שבעים, וגם ילדים קטנים שהיו בין רבבות הפלסטינים שבאו למתחם המוקטעה כדי לחלוק כבוד אחרון לראיס.

רבים ניסו לטפס על קירות וגגות הבתים במוקטעה, וביניהם נראו גם נשים, חלקן קשישות - מראה נדיר ברחוב הפלסטיני השמרני. ביום הזה, אמרו הפלסטינים, הכל מותר. כל המוסכמות החברתיות נפרצו.

אחד הפלסטינים, בן 60, שניסה לטפס על קיר המוקטעה, כשל, נפל ונפצע, אבל הפציעה לא הפריעה לו. "זה שום דבר לעומת האסון האמיתי, מותו של המנהיג שלי", אמר. 

דיפלומטים ואורחים רמי דרג שהגיעו למקום נבלעו בהמון החמושים ורעולי הפנים. ילד לבוש בכפייה השחורה והמוכרת פרץ בבכי. בלונים לבנים, ועליהם דמותו של ערפאת, הופרחו באוויר, על רקע הדי יריות של החמושים מגדודי אל אקצה.

לפני שהגיע המסוק עם הארון, כל העיניים היו נשואות אל על - לראות מתי מגיע המנהיג. כשנחתו המסוקים, נבלע שאונם בקול מחיאות כפיים והצעקות שמילאו את האוויר: "יאסר, יאסר", "יאסר הוא העם והעם לא מת", "התנזים קבע - יאסר הורעל", וכמובן, הקריאה הפופולארית ביותר - "אקצה, אקצה, אמי אל אקצה, אל אקצה" - והכוונה היתה ברורה. קריאה לקבור את ערפאת במסגד אל-אקצה שבהר הבית.

קברו של ערפאת (צילום: איי.אף.פי)

"אני עוד מאמין שאולי הוא ייצא מהמסוק בחיים. שהוא ישוב לנהל את העניינים", אמר צעיר חמוש, פעיל בגדודי חללי אל אקצה, תושב אחד הכפרים שמסביב לרמאללה. "ערפאת לא מת סתם ככה - הוא הורעל, והגדודים יבקשו נקמה", הוא מצהיר.

מזכ"ל הנשיאות הפלסטינית, טייב עבד אל-רחים, ניסה להסביר להמונים שהוא יאפשר לכל אחד מהם לעבור על פני ארון הראיס ולהעיף מבט אחרון. אבל בעודו מדבר, פרצו האלפים אל תוך המתחם. המסוקים שהביאו את ערפאת חגו מספר דקות בשמי רמאללה, עד שהצליחו אנשי הביטחון הפלסטינים לפנות מספיק מקום לנחיתה.

כעבור כ-25 דקות הוצא סוף-סוף הארון מהמסוק והחל את מסעו המפרך אל חלקת הקבר, בתוך ההמונים. כמה חמושים ושוטרים פלסטינים טיפסו על הארון, רבים אחרים התקרבו כדי לגעת. עוד קודם לנחיתת המסוק נפגעו עשרות מהנוכחים במקום, עם קריסה של אחד המבנים. בתוך כל ההמולה הזאת, הובא יאסר ערפאת למנוחות - בלי הספדים ובלי נאומים.

"ערפאת יפקח מכאן על כולם", העיר פלסטיני אחד, שישב על אחת מגדרות המוקטעה.