אינטיליגנציה מינית: מה האיי.קיו שלכם במיטה?

רב המכר של ד"ר דניאל גולמן, 'אינטיליגנציה רגשית',הניע מן הסתם את גלגלי מחקרם של ד"ר שרי קונרד וד"ר מייקל מילבורן, מרצים בכירים לפסיכולוגיה באוניברסיטת מסצ'וסטס בבוסטון, על אינטליגנציה מינית. במחקרם הם בדקו את ההיסטוריה המינית של 5,000 אמריקאים בני 55-22, כדי לראות איך היא יצרה מלכודים שניתבו אותם לתפקוד מיני אינטימי לקוי, ואיך אפשר להעלות את האיי.קיו המיני שלהם.

ממצאי המחקר, שהסתיים לפני שנה וחצי, מובאים בספר שנקרא 'אינטליגנציה מינית' (הוצאת שמעוני). המסקנות הדהימו גם את החוקרים וגם את משתתפי המחקר: 75% מהנשאלים טענו שלמרות שחשוב להם ליהנות מחיי מין מספקים, הם לא זוכים להנאה סבירה בתחום זה.

 "המהפכה המינית של שנות ה-70 לא פתרה את בעיות המין של האדם הממוצע", מציינים החוקרים. "מספר מדהים של אמריקאים שסובלים מהיעדר תשוקה, מחוסר יכולת להגיע לאורגזמה ומאימפוטנציה חלקית, הודו שאין להם עם מי לשוחח על בעיותיהם המיניות, ושהם לא מוכנים לדבר על בעיותיהם האינטימיות עם בני זוגם".

אחת השאלות שהציבו החוקרים לנשאלים היתה: איך אתם מגיבים כשמישהו, גבר או אישה, חורג מהדרך הנכונה בעיניכם להתנהג במיטה? רוב המשתתפים הודו שהם נוקטים 'גילויי התחשבות אלטרואיסטית', והחוקרים כותבים בנוגע לכך: "יש לשוחח בגלוי על ציפיות מיניות עם בן הזוג, אבל מצד שני אל תכבלו את עצמכם לרעיונות מסורתיים בקשר לאיך אמורה להתרחש פעילות מינית. נסו לא לשפוט ולא לדחות בני זוג שאין להם צרכים אינטימיים דומים לשלכם.

"השתדלו להבין שאם אישה מגלה קרירות, אחרת דורשת שיכאיבו לה במהלך המשגל, או גבר כמעט לא שוגל את אשתו ומעדיף על פניה זונות ואחר נמנע מגילויי חיבה ומסתפק תמיד באותה תנוחה – הרי שמדובר באני מיני נסתר שיש לזהות את הקודים שלו, לדבר עליו ולהבין שהוא המייצג האמיתי של תשוקתו המינית של האדם, ושמאחוריו עומדת תמיד סוג של התעללות מינית בילדות".

אנשים שהאינטליגנציה המינית שלהם גבוהה, מדגישים החוקרים, מצליחים לזהות את הצדדים הבעייתיים אצלם ואצל בן זוגם בתחום ההתנהגות המינית, אוזרים אומץ ומדברים על כך. אחר כך הם פונים לייעוץ נפשי-סקסולוגי, שמסייע להם לשחזר את החוויה שהותירה צלקות, לעבד אותה ולתרגל התנהגות מינית בריאה יותר. ולפי קונרד-מילבורן: לומדים לשפר את האינטליגנציה המינית.

נזקי ההתעללות המינית

ההיסטוריה המינית, לגירסת המחברים, היא הבסיס שעליו נבנית התשוקה המינית שלנו, גם הלא בריאה לפעמים. התעללות מינית בילדות היא גורם עיקרי לחוסר מודעות מינית, עד כדי הכחשה והימנעות בבגרות. לא חייבים לחוות מין בחדירה או מעשה סדום. די במגע לא תמים בילד, בהיחשפות בעירום לעיניו, במזמוזים או בהתייחסות ארוטית של הורה כלפי ילדו או אפילו בנעיצת מבטים באיבריו האינטימיים.

ילדים אלה מתנתקים בבגרותם מאירועי העבר ונרתעים מלבחון מקרוב את מיניותם, משום שזה מכאיב להם רגשית. אבל חוסר המודעות של מי שחוו התעללות מינית בילדותם תובע מחיר כבד: הם לא מודעים גם לקשר המורכב שהם עושים בין מין לאלימות, או בין מין להשפלה. תשוקותיהם והעדפותיהם המיניות מעוותות מלכתחילה. חלק גדול מהם סובלים בבגרותם מאי תפקוד מיני ומחוסר סיפוק מיני, או מדווחים על יחסי מין מזדמנים, ללא רגש, עם הרבה מאוד אנשים. לפעמים הם הופכים אחרים לקורבנותיהם.

עם זאת, ד"ר קונרד וד"ר מילבורן לא סבורים שהתעללות מינית בילדות חייבת לדון אדם לחוסר תפקוד מיני תמידי. בידי האני המיני הנסתר, הם אומרים, נמצא המפתח להתגברות על מורשת האלימות המינית ולפיתוח יכולת ליצור אינטימיות ולהגיע לקשר מיני מספק. על פי רוב יש להיעזר באנשי מקצוע מוסמכים, שיסייעו לבחון באומץ את ההתעללות המינית מהעבר הרחוק ויעזרו למטופל/ת למצוא דרך, אולי לראשונה בחייהם, לתקשר עם בן/בת זוג במערכת יחסים בריאה.

להמחשה מובא סיפורה של קרן, סטודנטית אמריקאית לקרימינולוגיה, שמתקשה לתפקד מינית עם בני זוג גם כשהיא מחבבת אותם. "מה יכלו הורייך לעשות באופן שונה כדי להכין אותך לחיי מין בריאים בבגרותך?", היא נשאלה. תשובתה: "הלוואי שאמי לא היתה יוצאת עם כל מיני גברים סוטים. זה גרם לי לשנוא מין".

הסטודנטית הצעירה גדלה בפרבר אמיד של ניו יורק. אמה הגרושה יצאה עם גברים שונים בתקופת התבגרותה. אחד מהם, איירה ד', עבר לגור בביתם. "הוא היה נועץ בי מבטים מוזרים כשהייתי בת 11", משחזרת קרן. "הוא תמיד הסתובב ליד חדר האמבטיה כשהתקלחתי. היה לו הרגל נתעב ללכת בבית רק בתחתונים. אני זוכרת שכשהיה נכנס לחדרי ומתיישב על מיטתי כדי לשוחח, הייתי קוראת בקול לאמא".

כשהאם היתה נעדרת מהבית, נהג איירה ד' לצפות בסרטים פורנוגרפיים והזמין את קרן לשבת לידו על הספה. היא היתה מציצה במה שקורה לא משום שזה היה מין, לדבריה, אלא משום שאלה היו סרטים שרק למבוגרים מותר לצפות בהם. הוא גם נהג לאונן במחיצתה, והיא למדה ש"זה מה שקורה לגברים כשהם מסתכלים בסרטים".

קרן לא קיימה יחסי מין עד גיל 22. היא לא בטחה בגברים, ועד היום המחשבות הראשונות שעולות במוחה כשהיא חושבת על יצירת קשר עם גבר צעיר הן: "הוא בטח מסתיר שם משהו...", "אם יהיה איתי זמן מה, יתגלה הצד המכוער והמגעיל של אופיו".

נזקי חוסר המודעות וההדחקה

סיפורה של קרן מציג נאמנה את הנזק העמוק והקבוע שנגרם אפילו על ידי צורות מרומזות של ניצול מיני. חשיפה למין בגיל צעיר היא דבר כל כך לא בריא, עד שקרן הפנימה הנחות בקשר למין שרדפו אותה לתוך בגרותה. היא

נאלצה לעבור דרך ארוכה וקשה כדי לבסס מחדש את מיניותה. קרן, כמו רוב האנשים שנופלים בילדותם קורבן לניצול מיני, נותרה מנותקת מהאני המיני הנסתר שלה, עד שהחליטה להתמודד בעזרת ייעוץ פסיכו-סקסולוגי.

החוקרים האמריקאים מסכמים: "אנשים שהניקוד שלהם באינטליגנציה מינית נמוך ומרכיב המודעות העצמית שלהם שואף לאפס, מוצאים עצמם בסיכון גבוה יותר להפיכה לקורבנות לאלימות מינית, או למי שמפעילים אותה. הם עלולים להתמסר למין מתירני מדי, הם מועדים להבחין בין 'אישה לבנה', כלומר תמימה וקדושה שאסור לגעת בה מינית, לבין 'אישה שחורה', כלומר מופקרת, זנותית ויצרית שמותרת לכל אחד. הם גם עלולים לאבד כל עניין במין ('אנורקסיה מינית')".

מעבר לכך, המחברים סבורים שהאנשים האלה נוטים להפוך לחולים פיזית בגלל חוסר המודעות, ההדחקה וההכחשה העצמית הבלתי פוסקת.