שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    צילום: לע"מ

    עולי אתיופיה והחינוך: אז מי נכשל?

    השבוע מלאו 20 שנה ל"מבצע משה", שבו עלו לארץ ראשוני עולי אתיופיה. במסגרת סדרת כתבות מיוחדת של ynet, אנו בודקים את מצבה של מערכת החינוך מול ילדי העולים. מתברר כי מומחים סבורים שהמערכת איננה יודעת איך להשקיע בעולים, היא משלחת רבים מהם ל"חינוך" מיוחד וכיסי אפליה עדיין קיימים. כתבה שנייה בסדרה

    "תלמיד ששונה בצבע עורו קוראים לו כושי בבית הספר והוא מרגיש דחוי חברתית. אנחנו חיים בחברה גזענית. מדי בוקר שומעים בחדשות ורואים גילויי אפליה ממורים שאמורים להיות מודל לחיקוי ועדים לאלימות מילולית פיזית מצד מנהלי בתי ספר. גן ילדים שלא רוצה יוצאי אתיופיה - איך את מגדירה אותו?"

     

    אסמרה אקלה, רכז פניות הציבור ונציג הקהילה האתיופית במועצה לשלום הילד, מטפל מדי יום בעשרות תלונות שמגיעות אליו מחברי הקהילה של עולי אתיופיה. הסיפורים בהם הוא מטפל מדי יום, הנוגעים להשתלבותם של תלמידים אתיופים במערכת החינוך, הם תמונת ראי של החברה הישראלית ושל יחסה כלפי עולים חדשים. תמונת השתלבותם של עולי אתיופיה במערכת החינוך איננה מעודדת, כפי שהיא עולה השבוע, 20 שנה לעליית "מבצע משה".

     

    יותר פשע, ציונים נמוכים יותר

     

    32 אלף תלמידים יוצאי אתיופיה לומדים כיום במערכת החינוך. למרות שנערים עולים מאתיופיה מהווים רק 1.3 אחוז מאוכלוסיית בני הנוער

     בישראל, הם מעורבים ב- 2.8 אחוז מתיקי החקירה שפתחה המשטרה בשנה האחרונה בנושאי עבריינות נגד בני נוער. תופעת העבריינות והוונדליזם בקרב נוער יוצאי אתיופיה הולכת ומתחזקת. מדי שנה עולה שיעור הפשיעה של קטינים, תופעת השימוש באלכוהול, סמים קלים וקשים הולכת ומתרחבת ללא פתרון ממסדי.

     

    רק שליש מכלל התלמידים יוצאי אתיופיה בבי"ס יסודי ובחטיבת ביניים מגיעים לממוצע הארצי בציון שלהם. בקרב תלמידים בקהילת יוצאי אתיופיה ניכרים קשיים ברכישת מיומנויות היסוד כגון קריאה וכתיבה, בתי ספר מדווחים כי כ-40 אחוז מהתלמידים בכיתות א'- ט' אינם שולטים בקריאה של טקסטים ברמת הכיתה.

     

    בתחום הנשירה מהלימודים והזכאות לבגרות הנתונים אינם מחמיאים, ואחוז הנשירה בקרב תלמידים יוצאי אתיופיה גבוה מכלל האוכלוסייה. בשנת הלימודים הקודמת ( תשס"ג-תשס"ד) עמד מספרם של התלמידים הנושרים יוצאי אתיופיה בכיתות ז'-י"ב על 4.3 אחוז, לעומת 4.2 אחוז בכלל האוכלוסייה. בעבר אחוז הנושרים היה גבוה יותר אולם הוא נשמר כאחוז קבוע בשנים האחרונות ביחס לכלל האוכלוסייה. שיעור הנשירה חמור במיוחד בקרב יוצאי אתיופיה הוותיקים בארץ.

     

    נתוני אחוז הניגשים והזכאים לבגרות בקרב תלמידים יוצאי אתיופיה אינו מעודד גם הוא, למרות שחלה בו עלייה. שיעור הזכאים לבגרות עלה במהלך שנות התשעים. עם זאת עדין קיים פער ואחוז הזכאים לבגרות מבין בוגרי 2003 יוצאי אתיופיה הוא פחות ממחצית הניגשים ועומד על 40.93 אחוז בלבד, הרחק מכלל האוכלוסייה שהממוצע בה הוא כ-60 אחוז. במשרד החינוך אמרו השבוע נוכח הפערים כי "ממשיכים בהפעלתן של תוכניות התגבור, כדי להתמיד בצמצום הפערים שעדיין קיימים".

     

    הנשירה: פי 5 מהממוצע הארצי

     

    לטענת אנשי האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה, הנתונים אף גבוהים יותר מהנתון הרשמי ולפיהם שליש מהתלמידים האתיופים הלומדים בבית ספר על יסודי לא מגיעים ללימודים. גם מחקרים שונים סותרים את הנתונים לפיהם פחתה הנשירה. מחקר אחרון של ארגון הג'וינט משנת 2001 שבחן וניתח את תופעת הנשירה הגלויה והסמויה ומשתניה בקרב בני נוער יהודי אתיופיה חשף נתון לפיו הנשירה בקרב יוצאי אתיופיה ממערכת הלימוד היא פי חמישה מהממוצע הארצי.

     

    "מספר התלמידים הנושרים במערכת החינוך לא ירד אלא עלה". מוסיף אסמרה. לדבריו, " ישנה תופעה של נשירה סמויה, תלמיד שלא נמצא בבית הספר אבל רשום פיזית. הילדים מסתובבים במקומות הלא נכונים ומאבדים תקווה. אצל ההורים האתיופים יש קשי שפה, קשה לשאול את השאלות, הם לא מבינים. בשנים האחרונות מנסים להכניס מגשרים אבל לא בכל בית ספר יש מגשרים. מערכת החינוך נכשלה בקליטת תלמידים יוצאי אתיופיה. כישלון נתוני הבגרויות למשל, אנחנו כבר 20 שנה בארץ ובגרויות אפילו לא מגיעות למחצית".

     

    "יש שיפור עצום ולא צריך לזלזל בו ולהגיד שהמערכת נכשלה בלי סוף", טוען מנגד ד"ר גדי בן-עזר, פסיכולוג קליני וארגוני ואנתרופולוג העובד כ-22 שנה עם עולים מאתיופיה. בן עזר הוא מייסד מרכז ההיגוי לתלמידים יוצאי אתיופיה – המרכז למדיניות חינוכית של עולי אתיופיה הקיים מאז שנת 95 . מאז הקמתו חל לדבריו שיפור בהישגי התלמידים: "אני חושב שהמערכת הצליחה להשתפר בשמונה שנים, שיפור עצום. נכון עדיין הם מתחת לממוצע הישראלי, אבל צריך לזכור שמרביתם של עולי אתיופיה גרים בעיירות פיתוח ושכונות מצוקה בערים אחרות שבהן החינוך איננו מהמשובחים ביותר מבחינת איכות ההוראה, גודל הכיתות ומשאבים אחרים ואחוז עוברי הבגרות באיזורים אלה גם הוא נמוך מהממוצע הארצי. צריך לזכור גם את הדרך שעשו למרות שיש עוד דרך ארוכה".

     

    גילויי אפלייה במערכת החינוך

     

    לפני כחודשיים דווח ב-ynet על גן ילדים בלוד שפתח השנה כיתה נפרדת לתלמידים ממוצא אתיופי בלבד. ביום הראשון ללימודים נדהמו הורי כ-20 ילדים בגן בגילאי 2-4, יוצאי הקהילה האתיופית, לגלות שבגן שלהם לומדים "רק אתיופים". בשני הגנים הנוספים הקיימים בבית הספר השייך לרשת המעיין התורני של ש"ס לומדים ילדים "צברים" בלבד. השבוע הודיע משרד החינוך כי "בעקבות פניית ynet, הורתה מנהלת האגף של החינוך המוכר שאינו רשמי, לפזר את הילדים שנותרו בגן (ממוצא אתיופי) בגנים מעורבים אחרים. בימים אלה אמורה מנהלת האגף לקבל את רשימת הגנים בהם ישובצו הילדים".

     

    המקרה הזה אינו יחיד מסוגו. לפני כשנתיים דווח על שני בתי ספר באשדוד, שם הפרידה ההנהלה בין תלמידים ממוצא אתיופי ליתר התלמידים. שעות ההפסקה שונו, על מנת ש"האתיופים" לא יפגשו עם התלמידים האחרים בחצר. מקרה מזעזע אחר של התעללות מנהל בעולים יוצאי אתיופיה אירע ביבנה לפני כשנתיים, ואף נדון השבוע בוועדות הקליטה והחינוך בכנסת. באותו מקרה הצטברו תלונות על המנהל שהשפיל, נקט באמצעי ענישה גופנית, הזמין משטרה שלא לצורך והתנהג ביחס מביש, בעיקר כלפי תלמידים ממוצא אתיופי.

     

    היום מצאה המערכת שם נרדף לאפליה: שילוב והפרדה (אינטגרציה וסגרגציה). תהליך מערכתי זה משמש את מערכת החינוך למתן לגיטימציה להפרדה במוסדות חינוך וכך התופעה של הפרדה בין יוצאי אתיופיה ליתר התלמידים עדיין קיימת. כיום יש תופעות של הפרדה, הן ע"י יצירת מסלולים נפרדים לחזקים לחוד ולחלשים לחוד, והן על ידי יצירת הקבצות לתלמידים חלשים, שהם ברובם יוצאי אתיופיה. התלמידים עצמם רואים בהפרדתם לכיתות נמוכות רמה ביטוי של אפליה והבעת אי אמון ביכולתם הלימודית.

     

    והפתרון הנוסף: לשלוח לחינוך מיוחד

     

    אפליה מסוג אחר נערכת תחת החותם החינוכי של "חינוך מיוחד". במועצה לשלום הילד ובמחקרים שונים בהם בחוברת "מידע על שיוויון" של מרכז אדוה, טוענים כבר שנים כי תלמידים-עולים רבים מאתיופיה לומדים במסגרות החינוך המיוחד, למרות שלא עברו תהליכי מיון הולמים. על פי הנתונים האחרונים, שנאספו ב-2002, למעלה מ-3% מכלל התלמידים יוצאי אתיופיה לומדים במסגרות לחינוך המיוחד.

     

    החינוך המיוחד מיועד לתלמידים הלוקים בהתפתחות לקויה בכושרם הגופני, השכלי, הנפשי או ההתנהגותי, ולמתקשים להסתגל למסגרת לימודית רגילה. ואולם, במרוצת השנים הופנו לחינוך מיוחד גם ילדים רגילים, בעיקר אלה שהשתייכו למעמד חברתי נמוך, ומגזרם העדתי היווה מיעוט בקרב האוכלוסייה, כמו ילדי עולים מאתיופיה. הפניית הילדים הרגילים באה בעקבות אבחון שגוי של מצבם ופירוש לא נכון של לשון החוק. חלקם אף מופנים לקבלת טיפול תרופתי לבעיות קשב והתנהגות. רק לאחרונה התקבלה תלונה נוספת במועצה לשלום הילד לפיה בביה"ס באשדוד הופנו 15 ילדים לחינוך המיוחד - מתוך כיתה של 37 תלמידים.

     

    "עדיין קיימים כנראה מקרים שבהם משמש החינוך המיוחד כתחליף לא נכון ולא מתאים לילדי עולים שלא היו צריכים להגיע אליו", התריע רק לפני כחודש ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד במכתב למנכ"לית משרד החינוך, רונית תירוש. קדמן סיפר על הישנותם של מקרים מסוג זה במערכת החינוך. "מנסיונינו בטיפול בפניות ובתלונות המגיעות לנציבות קבילות ילדים ונוער, היתה לא פעם תחושה שהחינוך המיוחד משמש תחליף להשקעה יחידנית הנדרשת בילד עולה, תוך הכלה של קשייו בכל הקשור למשבר ההגירה, על כל השלכותיו". נכתב.

     

    השכלה והשכלה גבוהה: אף אחד לא מטפח

     

    בארבע השנים האחרונות אין כמעט עליה במספר הסטודנטים בני העדה במוסדות להשכלה גבוהה, שעומד על כ-900 בממוצע וכ-1000 תלמידים במכינות השונות. תלמידים בעלי מוטיבציה גבוהה ללימודים אינם מצליחים להתקבל למוסדות לימוד בעלי רמה גבוהה, עם סיום בתי הספר היסודיים החלשים. עם זאת, ישנה עלייה בקרב המסיימים תואר ראשון מבין הסטודנטים בני העדה - וכיום ישנם בישראל 37 עורכי דין ו-5 רופאים ורופאות יוצאי אתיופיה.

     

    "זה הקטר העיקרי שצריך להשקיע בו, וזה ידחוף את הישגי מערכת החינוך", גורס בן-עזר. "המנדט של מערכת החינוך הוא לא עד גיל 18 אלא אחרי סיום תואר ראשון. ברגע שתלמיד צעיר רואה שאחיו באוניברסיטה או בן דודו הוא שואף לשם. המשפחות של הסטודנטים האלה בטווח הארוך יזכו לסוג אחר של חינוך מבעלי תואר אקדמי והמדינה תצטרך לסייע להם הרבה פחות. בנוסף, זה שובר הסטריאוטיפים העיקרי בחברה הישראלית. תואר אקדמי שובר דימוי מרכזי של אפריקאים, כביכול נחשלים, המנוגדים ליוצאי רוסיה שבאים עם הון השכלתי. מלחמת דימויים בחברה ישראלית והשקעה בסטודנטים היא השקעה גם בדימוי של עולי אתיופיה בעיני החברה הישראלית ובתופעות של אפליה וגזענות".

     

    הפלא הגדול, לדברי בן עזר, הוא שעולים שעלו עם 10 שנות לימוד מאתיופיה הגיעו להישגים גבוהים יותר מאשר עולים שלמדו 10 שנות לימוד בישראל. "וזה קרה כי המערכת הישראלית קיפחה אותם ולא טיפחה אותם. מה שחסר לתלמידים יוצאי אתיופיה במערכת החינוך זה ציפיות גבוהות מהם ואמצעים להגשים אותם. בשנות ה-80 קרה לא פעם שמפקחים גבוהים אמרו - למה להשלות אותם? ניתן להם להיות מכונאי רכב. אין מערך מובנה, שבו מורים נכנסים לכיתות עם 25 אחוז יוצאי אתיופיה ומחויבים בשל כך לעבור השתלמויות לעבודה בין תרבותית".

     

    האם ליוצאי אתיופיה יש את הפוטנציאל הדרוש, למרות הסטיגמות? חד וחלק כן, קובע בן עזר. "ברור שהפוטנציאל של יוצאי אתיופיה, אינטלקטואלי וקוגניטיבי, הוא ברמה גבוהה. מה שהם מביאים איתם, הכשרונות והמוטיבציה ללמוד - לא נופלים מהאוכלוסייה הכללית. האם מערכת החינוך הישראלית הצליחה למצות את הפוטנציאל הזה? עדיין לא".

     

    כתבה שנייה בסדרה
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: חיים הורנשטיין
    ילדי עולים במרכז קליטה (ארכיון, למצולמים אין קשר לכתבה)
    צילום: חיים הורנשטיין
    צילום: תומריקו
    אסמרה אקלה. יש נשירה סמויה
    צילום: תומריקו
    צילום: דן בלילטי
    שרון עם תלמידים יוצאי אתיופיה. מי משקיע בחינוך?
    צילום: דן בלילטי
    צילום: עמית שאבי
    קדמן. מכתב חריף
    צילום: עמית שאבי
    צילום: עמית שאבי
    תירוש. מצמצמים את הפערים
    צילום: עמית שאבי
    מומלצים