ההיסטריה של פרס, החיבוק של שרון

אדם אחד, מקורב מאוד לראש הממשלה, אריק שרון, לא ידע השבוע את נפשו מצער. הוא כל כך כעס על שהמפלגה שלו, הליכוד, מונעת מראש הממשלה להכניס את מפלגת העבודה לקואליציה – עד שהוא פשוט החליט להאשים בחוסר האונים של שרון דווקא את הקורבן המרופט עצמו.

"יש פה מצב מאוד לא פשוט לשני הצדדים", אמר האיש המקורב לשרון, "אבל אני לא מבין את ההתנהגות ההיסטרית של מפלגת העבודה. מה הם היו צריכים לרוץ ולאיים בהצעות אי אמון דקה אחרי שפרס יצא מראש הממשלה? בגלל ההיסטריה וההתנהגות שלהם, אין לנו שום סיכוי להכניס אותם לממשלה. כשפעילי המרכז שלנו רואים את הדרך שבה הם פועלים, הם שואלים אותי ישר: 'איתם אתה רוצה לנהל את המדינה? הם היסטריים, לא עומדים בלחצים, לא אמינים. איך הם יעמדו וייתמכו בממשלה. הרי בשביל כל שטות הם יילחצו ויאיימו בפרישה. לא רוצה אותם בממשלה'."

"הם צודקים, הפעילים", סיכם האיש של שרון בזעף. "מפלגה העבודה באמת לא יודעת להתנהל ולהתנהג, ובגלל זה אין ולא תהיה אחדות. הם רוצים או לא רוצים לצאת מהעזה המחורבנת הזאת?"

המונולוג ההתקפי הזה נגד מפלגת העבודה אולי נשמע קצת הזוי, לאור העובדה שהעבודה אוכלת כבר חודשים ארוכים מרורים בגלל מוכנותה לשמש

 כסמרטוט נגרר של שרון - אבל זו המציאות במערכת הפוליטית בימים אלה. שרון מנסה כבר חודשים ארוכים להכניס את העבודה לממשלה, אולם ללא הצלחה יתרה. הוועידה, הבכירים, הפעילים, השטח - כולם יחד וכל אחד לחוד נעמדים על הרגליים האחוריות בכל פעם שנושא האחדות צץ על הפרק.

שרון, מצידו, מבין את התמונה ולא מנסה אפילו לשנות את דעתם בדרכים משכנעות מדי, ובמקום לנהל מאבק חזיתי וטראומתי נוסף בנושא (המאבקים הקודמים פשוט נכשלו), ראש הממשלה מאיים מידי כמה ימים בהליכה לבחירות, איום שעם חלוף הזמן מתחיל לאבד גם הוא את כוח האיום שבו. אפילו בספסלים האחוריים של הליכוד מתחילים להבין שבחירות הן אפשרות שצריך להתכונן אליה.

אלא ששרון ואנשיו לא טיפשים. הם מבינים כי באיומים בלבד זה כבר לא יילך, ועכשיו הם מנסים להחליף תקליט, לשנות דרך. כוח ואיומים כנראה לא ייפתרו את הבעיה, למרות שזה האמצעי המועדף והחביב על שרון ועל בנו, עמרי, ואמצעי מקובל ביותר בליכוד. השבוע, לאחר הבחירות לראשות מוסדות הליכוד, התברר שוב עד כמה השימוש בכוח הוא דרך לא יעילה. המפלה שנחל מועמדו של שרון למזכירות התנועה, ח"כ אברהם הירשזון, מול שר החקלאות ישראל כץ, הוכיחה עד כמה יכולתו של ראש הממשלה לתמרן בתוך תנועתו שלו מוגבלת, גם לא בכוח.

ראש הממשלה עצמו אומנם לא ממש התערב באופן פעיל בבחירות האלה (מלבד קריאות נרגשות ללכת להצביע ולא להפקיר את התנועה בידי "קיצוניים שמנסים להשתלט עליה מבחוץ"), אבל עמרי, בנו, עבד חזק בשטח, חזק מאוד אפילו. תשאלו את ישראל כץ, והוא יספר לכם בהרחבה על "השיטות הברוטאליות והאיומים" שבהם השתמש עמרי נגדו בימים שלפני הבחירות.

שרון עובר לשלב האינטימי

שני השרונים ויועציהם ידעו עד כמה המהלך הזה, של מאבק נגד שר החקלאות האהוד מוטעה, אבל לא היתה להם ברירה. זה היה עניין של כבוד, של ריספקט: הירשזון תמך בראש הממשלה לכל אורך הדרך בנושא ההתנתקות. לכן, מהרגע שהחליט להתמודד, אי אפשר היה להפקיר אותו לבד בשטח. "איזה מסר זה היה מעביר לאנשים", תהה אחד ממקורבי שרון, כשנשאל מדוע הלכו נגד כץ.

שרון הבין אחרי הבחירות האלה כי הגיע הזמן חיבוק. או במילים אחרות: מה שלא הלך בכוח, צריך לנסות באהבה, בחיבוק אבהי מפייס, חיבוק שהיה כל כך חסר עד כה בליכוד. לשרון לא היה זמן, או רצון, לחבק – אלא שעכשיו פשוט אין לו ברירה. אופציות התמרון שבידיו מוגבלות, ואם הוא רוצה להחזיק מעמד עוד זמן מה בשלטון – הוא חייב לפייס כמה שיותר אנשים, בעיקר בתוך תנועתו. המהלך הזה יכול להיות טוב גם לעתיד, אם ייקלע למצב של בחירות. עדיף לו, לשרון, תנועה שברובה מלוכדת סביבו, מאשר קרעים של תנועה מבולבלת.

במסגרת המאמצים, ימשיך שרון במפגשים אינטימיים עם פעילים מרחבי הארץ, וינסה להקים צירים עוקפי נתניהו וסילבן שלום. בסביבתו של ראש הממשלה אומרים כי "הבחירות למוסדות הליכוד הוכיחו עד כמה השניים האלה לא באמת יכולים להכריע הכל בתנועה. עם כל העזרה של סילבן למורדים, הם הפסידו. ראש הממשלה יכול למצוא קואליציות חלופיות במפלגה שלו ובמרכז". הכוונה, כמובן, לקואליציות עם כץ ועם יו"ר המרכז, צחי הנגבי, שהוכיחו השבוע כי עוצמתן גדולה באמת, גם ללא העזרה האקטיבית של ראש הממשלה עצמו. כמות הקולות הגדולה שגרפו השניים הוכיחה מי הכוחות בשטח שאליהם צריך לחבור הם לא הכוחות של פייגלין. אם כבר, פייגלין ואנשיו חטפו השבוע מהלומה לא קלה. "הקונספציה לפיה הם יכולים להכריע בליכוד התנפצה השבוע לחלוטין", אמר גורם המקורב לראש הממשלה.

שרון לא טועה כשהוא מפנה מבט לשניים האלה. מכיוונו של כץ כבר מועברים השבוע מסרים כי הוא עצמו לא יתעקש לעשות צרות לשרון בתור יו"ר מזכירות עוצמתי, והוא יהיה מוכן לשתף פעולה עם ראש הממשלה. אחדות הליכוד חשובה לי, אומר כץ בשיחות סגורות, ואני מתכוון לזה. אם שרון יידע איך להתנהג, הוא יוכל למצוא שותפים במפלגה.

על רקע דו"ח העוני האחרון והקרעים ההולכים ומתרחבים בחברה הישראלית, יתקיים ביום שלישי בירושלים כנס היסוד של תנועה חברתית ערכית חדשה בשם "תנופה". הנה, עוד תנועה חברתית חדשה קמה לתחייה ומתיימרת לפתור את הבעיות בחברה הישראלית. בראש התנועה, שמתגבשת כבר כשנה, עומד הרב מיכאל מלכיאור, יו"ר מימד, שגיבש סביבו שורה ארוכה של אישים מהציבוריות הישראלית.

רשימה מרשימה של נואמים צפויה להגיע ביום שלישי לבנייני האומה בירושלים, ביום שבו ייתכנס מרכז העבודה כדי להכריע מה יהיה המועד לקיום פריימריס לראשות המפלגה. יהיו שם, בין היתר, עמי איילון, חברי הכנסת רן כהן, אילן גילאון ומתן וילנאי, ואפילו, מבטיחה ההזמנה - חברי מרכז ליכוד.

"לא פינוי ישובים בארץ ישראל יביא לסוף ארץ ישראל", מסביר הרב מלכיאור ל-ynet את כוונותיו הטובות. "זאת ההתדרדרות המהירה בכל מה שהמדינה צריכה לספק תקרב אותה לסוף. החוסן החברתי שלנו נמצא בסיכון. דו"ח העוני זה רק קצה הקרחון לבעיות החברתיות שיותר ויותר מתגלות. אנשים רוצים סולידריות חברתית, אבל לא מוצאים בציבוריות הישראלית פיתרון. מי שלא מתייאש מוצא פיתרון בשכונה או בקהילה, או התנדבות כזו או אחרת, אבל זה אומר שהוא ויתר על הציבוריות, על המדינה, שלה יש אחריות לכלל. אנחנו רוצים להגיד מספיק: עברנו את כל הקווים האדומים. אי אפשר להחזיק את החברה הישראלית כבן ערובה, לא לנושאים מפלגתיים, אפילו לא ביטחון ושלום תמורת הנושאים האלה, ולתת לחברה להמשיך להתדרדר. אין כל כך לאן".

מארגני כנס היסוד של תנופה מצפים שכ-5000 איש ייקחו חלק באירוע, שבו יוחתמו המשתתפים על אמנה חברתית חדשה, שמתגבשת בימים אלה, ושתכלול גם התייחסות לנושאים של זכויות אזרח וזכויות אדם. האם הם ישנו משהו, או ייעלמו, כמו תנועות אחרות, בים הבעיות של החברה הישראלית?