האחים עמיר רוצים "עמותה למען יגאל"

"אנחנו מתכוונים להקים עמותה שתילחם על הזכויות הבסיסיות של האחים שלנו, יגאל וחגי עמיר. המטרה היא להביא כסף, וגם אנשים שיופיעו ויראו תמיכה בדיונים של יגאל. אם לדיונים של טלי פחימה יש אנשים שבאים לתמוך, זה בושה וחרפה שלדיונים של יגאל לא מגיעים. אנשים מפחדים להתעסק בזה כדי שהשב"כ לא יסמן אותם".

האחים הצעירים לבית משפחת עמיר יוצאים אל האור. בראיון נרחב ל-ynet מגלים אחיו של רוצח ראש הממשלה רבין, אמיתי ושגיב עמיר, שהם מתכוונים לצאת במאבק ציבורי לצורך תמיכה באחיהם יגאל, המרצה מאסר עולם בכלא. "לא הכרנו כל כך את יגאל וחגי, שהיו גדולים מאיתנו", מספר שגיב, "אמיתי היה רק בן 9 ואני בן 13 כשאירע הרצח. עכשיו אנחנו לומדים להכיר אותם, מהביקורים בכלא. לומדים להעריך אותם".

אמיתי, בן 18, לומד בישיבה תיכונית ואמור להתגייס בשנה הבאה. שגיב מסיים את שירותו הצבאי בנח"ל החרדי כשהוא בן 24, ומתכונן ללמוד באוניברסיטה. בימים אלה הם פועלים למען מטרה משותפת - הקמת העמותה לטיהור שם אחיהם. "שהאמת תושמע, ולא רק המיתוס", אומר אמיתי.

מה אתם זוכרים מיום הרצח?

אמיתי: "אני זוכר הכול. הייתה לנו מיטת קומתיים. אני למטה ושגיב למעלה. עלינו לישון ומשהו צעק 'ירו ברבין'. קפצנו מהמיטה והלכנו לטלוויזיה. כולם צפו, ואז אנחנו קולטים פרצוף מוכר שהצמידו אותו לקיר, אבל עדיין לא היינו בטוחים. ואז היה כתוב יגאל עמיר. התחלתי לבכות, כמעט כולם בכו. בכיתי בגלל ההיסטריה. ואימא כבר התחילה להבין מה הולך לקרות. זה שוק. לקחו אותי ואת שגיב לדודים שלנו. כל הרחוב התחיל להתמלא אנשים. ומאז כאילו אנחנו בסרט, כל המשפחה. יש לנו חיים הזויים, שכאילו נלקחו מתסריט מתח. רוב המשפחות שעברו את מה שאנחנו עברנו היו מתמוטטות. מתוך 45 ילדים שהיו בגן של אמא נשארו עשרה".

שגיב: "בדיוק כשבאתי להניח את הראש על הכרית שמעתי את אחותי אומרת, בואו תראו, גלי בטלוויזיה. גלי הרג את רבין. רצנו מהר לראות. כולם היו בהלם, חלק בכו. אבל אני לא בכיתי. לא הייתי קשור אליו כל כך. אני לא יכול לומר 'אוי מסכן אחי היקר'. אז לא הבנתי את משמעות העניין והוא גם לא היה גר בבית. אחרי כמה שנים קלטתי את גודל הכאב. ואז התחילו להגיע אנשים תוך שניה. אבל אני לא התרגשתי מזה יותר מדי.

"אני זוכר את ההורים שלי, יושבים אחד ליד השני בסלון, בשוק טוטלי, ראש בין הידיים. מהקטע הזה התחיל כל הבלגן. היינו מחוזרים על ידי העיתונאים. הייתה לי סוג של התלהבות. כל החברים שלי באו אלי, היה אקשן. זה היה דרך עיניים של ילדים. באותו ערב הם לקחו את אחי חגי, אמרו שהם לוקחים אותו ל-48 שעות, ומאז הוא לא חזר".

אמיתי: "הדבר הטוב שיצא לנו מזה הוא שהתלכדנו. התחזקנו יותר בדת. אמא שלי לא היתה חזקה בדת כמו שהיא היום. היא היתה מאילו שיושבות בבתי קפה, רואה הצגות. היא גם הייתה מתונה בדעות הפוליטיות שלה. אנשים לא מכירים אותה, היא כזאת עדינה. אם הייתי אומר 'מטומטם', היא הייתה אומרת 'איך אתה מדבר'. לא יכולת להגיד לידה 'מוות לערבים'. זה כואב שאנשים אומרים אימא שלך גידלה רוצח וחינכה אותו".

יש לכם זיכרונות מהתקופה של לפני הרצח, הרגשתם שעומד לקרות משהו כזה?

שגיב: "לא, כולם דיברו ככה. חגי ויגאל תמיד דיברו נגד רבין, כמה שהמהלכים שלו מסוכנים. אבל הם לא אמרו שהם הולכים לעשות דבר כזה. זו הייתה אווירה כזאת, נגד רבין. ויגאל לא אמר כלום על רצח בבית".

"אני זוכר את יגאל שהיה האח הקשוח, קר רוח. חגי היה יותר חם, רגיש, שקט, מפנק, קונה מתנות. הם בכלל שונים אחד מהשני. לחגי יש ידי זהב, הוא כישרוני, בונה הכול, יוצר. יגאל יותר שכלתני, מפולפל, רוחני יותר. אני זוכר שכשהם היו חוזרים מהצבא הם היו מביאים לנו מתנות. בל"ג בעומר חגי היה עושה לנו פצצות עשן. הם היו האחים הגדולים, שהיו עבורנו סמל לאחים טובים, תמיד ביחד, עוזרים אחד לשני. בקיצור אחים למופת".

הרגשתם מושפלים בתור ילדים בגלל מה שיגאל עשה?

אמיתי: "היו מקרים שילדים היו פוגעים בי, צועקים לי 'רוצח'. זה היה קשה עבור ילד. הייתי יכול להיות בחברות טובה עם איזה ילד ואז אם היינו רבים הוא פתאום צועק 'רוצח, ואח שלך רוצח, וכל המשפחה שלכם רוצחים'. זה כאב מאוד. אבל בשלב מסוים הכל התפוגג. זה היה רק בהתחלה בשנים הראשונות, ומאז התחשלתי. הייתה לי טראומה שנותרה בי תקופה די ארוכה. לילה אחד זרקו לביתנו בקבוק תבערה ואני התעוררתי. פתחתי את הדלת והיתה אש. זה היה מבהיל נורא. הייתי בערך בן 11 וזה מאוד הפחיד אותי".

שגיב: "בכל מריבה בתור ילד, אם אין לצד השני מה להגיד עליך אז אומרים 'אח של רוצח'. ואז השאר מרחמים עליך וזה עוד יותר מעצבן. אני שונא שמרחמים עלי. כשהייתי בערך בן 15 הלכתי לבחירות בהרצליה. ליד הקלפי משהו זיהה אותי ואמר 'אה אח של יגאל עמיר' והתחיל לצעוק ולקלל. ואז כל השכנים התחילו להגן עלי, גם בצעקות, 'מסכן, מה אתה רוצה ממנו הוא לא עשה כלום'. כאילו למה הם בכלל צריכים להסביר? הרגשתי כמו איזה פושע שמנסים להגן עליו".

"לפני חודש ומשהו היה לי מקרה עם שכנה חדשה שעברה לגור לידנו. בחורה בגיל שלי. יום אחד שמרתי על האחיינית שלי בחצר הבית והיא רדפה אחרי חתולה ואמרה לחתולה 'אני אהרוג אותך'. ואז השכנה הזאת יוצאת ואומרת לי, זה החינוך שקיבלתם. בהתחלה רוצחים חתולים ואחר כך ראשי ממשלה? לא הבנתי מאיפה היא נחתה עלי".

כשלמדתם בישיבות, איך הייתה ההתייחסות אליכם?

שגיב: "התלהבו מזה, אצל הדתיים מתלהבים מזה. את יודעת כל הקטע של הקונספירציה. הם בכלל היו בטוחים שאני שב"כניק שיודע הכל. כולם שם בטוחים שיש שם איזה קטע מסריח וחושבים שאני מקור המידע לכל זה. בהתחלה הם ניגשים אליך, כאילו לא נעים להם. הם באים ושואלים אותך איך קוראים לך, איפה אתה גר? אה, הרצליה? תגיד אתה אולי מכיר את יגאל עמיר שגר שם? ואז הם רואים שאני זורם ואין לי בעיה עם זה ואז הם מתחילים עם כל השאלות שלהם".

בצה"ל היחס שונה?

אמיתי: "הצבא פגע בי קשה. לפני כמה חודשים הזמינו אותי לצו ראשון. ישבה מולי איזה חיילת. דיברנו על הכול. היא שיחקה אותה כאילו היא לא יודעת מי אני. אני הייתי תמים והאמנתי לה. אחרי שאמרתי לה מי אני, היא שאלה אותי מה אני חושב על כל עניין הרצח. אמרתי לה שאני מכיר בהשלכות של הצלת חיי אדם כהשלכות חיוביות, ואין להתעלם מכך. כל זה רק בדיעבד לאחר מעשה ולא מלכתחילה. טוב, הסתיים הצו הראשון ואחרי כמה חודשים מגיעה לי הזמנה לקב"ן. אני מגיע, עצבני ממש. נכנסתי אל הקב"נית והיא התחילה עם השטויות שלה. אמרתי לה תגיעי לנקודה שאת חותרת אליה. בקיצור, היא בילבלה לי את השכל ככה שעה. היא שאלה אותי אם בתור חייל בגולני אני אפנה התנחלויות. אמרתי לה שאפנה, בכאב לב. אני מבכה על זה מאז. אני לא יודע איך אמרתי את זה, אני מתבייש בעצמי. פשוט חשבתי שזה יהיה ראוי להגיד את זה כדי שתתן לי להתגייס".

שגיב: "גם לי היה סיוט. יום לפני הגיוס, התיק שלי כבר מוכן, כולי בהתרגשות ופתאום טלפון. מתקשרים אלי מתל השומר ואומרים לי אתה לא יכול להגיע, הנח"ל החרדי לא רוצה אותך, זה פרוייקט ראשוני, הם לא רוצים למשוך אש. אל תגיע מחר - או שתחזור לישיבה או שתתגייס לצבא הרגיל. ואז הייתי דוס חזק ורציתי רק את הנח"ל החרדי כי שם הייתה אווירה דתית ומשלבים לימודים אחר כך. לא רציתי לוותר. אמרו לי אין לך ברירה. דיברתי עם אחד הרבנים שם שאמר שזה שטויות ושהם מאוד רוצים אותי. אמרו לי שם שגיב אל תוותר. כבר רציתי להרים ידיים. בסוף פניתי לעו"ד קספר, העו"ד של אח שלי, שיגיש בג"ץ. פניתי גם לתקשורת. באותו רגע נורא התבאסתי מכל מה שקורה ואמרתי 'הצבא לא רוצה אותי, לא צריך'. אבל תמכו בי בנח"ל החרדי, והחלטתי להילחם".

איך היה היחס מצד החיילים ששירתו איתך בפלוגה?

"ברור שאנשים מתייחסים אליך אחרת, בדרך כלל בכבוד. כשהיינו במחסומים והייתי צריך לבדוק את הערבים בכניסה, הייתי מתייחס אליהם יפה. מדבר איתם יפה ולא סתם מעכב אותם. ואז יש את אילו שאומרים 'איך אתה, אח של יגאל עמיר, עושה ככה? אתה צריך להיות ימני ולא שמאלני. אתה לא אח אמיתי של יגאל עמיר, הוא היה מתבייש בך'. ואח שלי יגאל בכלל לא בעד הריגת ערבים. להתעלל סתם בערבים זה לא לעניין. אני לא מסוגל להתייחס אל בן אדם, לא משנה מה גזעו, אני לא אפגע בו בלי סיבה".

"פעם דיברתי עם כמה חיילים מגרעין נח"ל, שנחשבים להכי שמאלנים. אמרתי לאחד מהם 'אני לא מבין אותך, אתה לא מאמין ביהדות, אין לך שום זכות על הארץ הזאת, אתה כובש. אתה כובש בתל אביב כי גם שם היו ערבים לפניך. תפנה את המקום אם אתה כל כך הומני'. אז הוא אמר לי 'את תל אביב האו"ם אישר'. איזה חוצפה, אין לו יהדות, הוא לא מאמין באלוקים, לא מאמין בכל הקטע של ההבטחה והזכות שלנו פה בתור יהודים. אז מה אתה עושה פה, אתה סתם כובש אכזר. אנחנו לפחות יש לנו זכות, אנחנו מציגים משהו, גם בן גוריון הסתמך על זה. אמר שיש לנו זכות היסטורית. אבל אם אתה בכלל לא מאמין בהיסטוריה היהודית, ביציאת מצרים, שאלוקים נתן לנו את התורה, אז מאיזה חוק אתה יושב פה?"

אריאל שרון, ראש הממשלה, מוביל עכשיו את תוכנית ההתנתקות, שתביא לפינוי ההתנחלויות בעזה. האם גם הוא הפך למטרה אפשרות לרצח?

אמיתי: "שרון זה שונה. אי אפשר למנוע את זה כבר ואין דרך חזרה. על אף התנגדותנו הנחרצת לתוכנית ההתנתקות ההרסנית, אנו מגנים ומתנגדים בתוקף לכל הסתה אישית נגד ראש הממשלה ושריו".

שגיב: "שאלו את אחי, יגאל, על הסוגיה הזאת. שאלו אותו 'אם היית בחוץ, היית רוצח את שרון?' הוא השיב שלא. שכל מה שקורה עכשיו זה סחף. הטעות הראשונית היית לתת להם רובים, לתת להם מדינה, לתת להם הכל. לפני זה הם היו אנשים בלי שאיפות. ואפילו אם היו להם שאיפות הם לא יכלו להגשים אותם. חוץ מזה אף אחד לא יסכים להקריב את החיים שלו. אין לאף אחד את האומץ לעשות זאת וגם אין סיבה לעשות כזה דבר".

ההתפתחויות האחרונות וההתנתקות מוכיחות בעצם שרצח רבין לא בלם את תהליך השלום עם הפלסטינים.

שגיב: "זה לא ככה. אחי ואני לפעמים דנים בסוגיה הזאת. שואלים אם זה טוב או רע. הרי פעם שאלו את יגאל האם הוא מתחרט על מה שהוא עשה, והוא אמר שכן. הוא אמר שהוא מתחרט שהוא לא עשה את זה עוד ב-1993, כשהתחילו ההסכמים. הרי הוא ניסה במשך שנתיים לבצע את הרצח. מצד שני, אמיתי טוען, ובצדק, שאם הרצח היה קורה לפני הסכמי אוסלו אנשים היו בטוחים שהשלום היה אמור להגיע ושיגאל עצר הכל. אנשים היו ממש בחלומות באותה תקופה. הרי אם הוא היה רוצח אותו לפני ההסכמים אז כלום לא היה קורה והכל היה נשאר על כנו. בגלל שיגאל עשה את זה באמצע התהליך, אנשים רואים ומבינים מזה הסכמי אוסלו, איזה אסון. אנחנו עכשיו במצב בלתי הפיך. יש להם מדינה, נשק, הכל, אי אפשר לבטל אותם ולא להתייחס אליהם. את יודעת כמה אנשים אומרים לי 'אחיך צדק?' הרבה מאוד. לא רק דתיים".

יגאל עמיר מצטער על שהוא רצח את רבין?

שגיב: "הוא לא מצטער. זה קרה, אבל לא היה לו עניין להרוג אותו אלא רק לפגוע בו. יגאל אמר לי שיש דין כזה שאומר שאם אתה רואה בן אדם שעומד להרוג את השני, אם אתה יכול לפגוע בו למשל ברגל ולמנוע את הרצח אז תעשה את זה. אבל אם לא אז צריך להרוג אותו. יש אנשים שפונים אלי ואומרים: אני לא מסכים עם מה שעשה אחיך אבל מודעים לכך שהוא הקריב את החיים שלו, הקריב את כל מה שיש לו בשביל מטרה עליונה. רק על זה צריך להעריך אותו. גם אם אני חולק על הרצח עצמו. אנשים נורמלים אומרים את זה. גם אני. זו הקרבה מטורפת, איפה יש היום את ההקרבה הזאת, כל אחד חושב על עצמו היום".

אמיתי: "אני מתווכח עם אנשים יום יום, זו מין שליחות שלי. אני פשוט מנסה להראות להם את העובדות לגבי מה באמת שקרה פה, מה נסגר עם רבין שככה הפכו אותו לאליל. ואני שיניתי המון אנשים ככה. חברים, מעגל חברתי, סתם אנשים".

מה לגבי כל השמועות על קונספירציות למיניהן? על כך שהשב"כ היה מעורב?

שגיב: "יגאל ידע טוב מאוד מה הוא הולך לעשות. הוא סיפר לי שלפני הרצח הוא ידע שיש לו שתי אפשרויות: או שהוא ימות, או שהוא יישב בכלא וכל היום ילמד תורה. הוא לא אהב אף פעם שמפריעים לו, ושם יש לו מספיק זמן ללמוד".

היום, אתם מתגאים באחיכם יגאל?

אמיתי: "רק לאחר שיגאל נכנס לכלא התחלתי להכיר אותו. לפני זה הייתי ילד. היום אני יודע שאח שלי מיוחד, אחד למיליון. היו לנו בשנים האחרונות המון שיחות".

שגיב: "אני מעריך את אחי היום, כשגיליתי מיהו באמת. הוא אדם חכם, יש לו כושר שכנוע ויש לו יכולת לנתח דברים באופן מדהים".

אין כעס על מה שהוא עשה, על מה שהוא גרם לכם?

שגיב: "הוא עשה את מה שהוא חשב שצריך לעשות. הוא חשב שנכון להקריב את החיים שלו למען עם ישראל ואני לא יכול להתערב בהחלטות שלו. אני הייתי ילד ולא הייתי יכול לשפוט מה נכון ומה לא. הוא היה בן אדם עצמאי וההשלכות של המעשים שלו לא היו אמורות להשפיע על כל המשפחה. זה התקשורת והשמאל שנהנים לעשות מסע הסתה נגד כל מי שהוא ימני. מסיבה שלא ברורה לי הם החליטו להרוס את המשפחה שלי, לפגוע באמא שלי ובפרנסה שלה. כתבו עליה שהיא גידלה רוצח, שמהבטן שלה יצאה מפלצת, שהיא אשמה בכל מה שקרה. הם לא יודעים שאמא שלי חינכה אותנו לכבד כל בן אדם. כולם התקבלו בסבר פנים יפות אצלנו בבית, שלא כמו עשירים שמאלנים שגרים באזור שלנו. כדי להיכנס אליהם הביתה צריך לעבור שער וכלב וגם אז מקבלים אותך בפנים צוננות. והם אלו שכל היום מצהירים על הומניות".

אמיתי: "יום הזיכרון של רבין מבחינתי זה יום מתסכל. זה יום קשה. מעוותים את כל הסיפור והציבור מקבל דיסאינפורמציה". הוא מוציא מתיקו ספר שכתב ההיסטוריון ד"ר אורי מילשטיין בשם "תיק רבין - איך תפח המיתוס", ומראה בדף בראשון של הספר את המילים המשורבטות: 'שייך ליגאל עמיר'. "המשטרה מצאה את הספר הזה בבית שלנו", הוא מספר. "הרי כל מה שמספרים על רבין זה בדיוק הפוך ממה שהוא היה באמת. מבחינתי ומבחינת העובדות, רבין אחראי לכל מי שנרצח היום. זה די מתיש ומתסכל. הרצון הזה כל היום לרדוף אחרי הצדק ולהסביר ולהתווכח עם אנשים ולהציג בפניהם את העובדות".

רבין הביא לפיגועים? גם לפני הסכמי אוסלו היו פיגועים, ופיגועים קשים.

אמיתי: "הגזמת, פיגוע עם סכין פעם באלף שנה. עכשיו כשאת מסתכלת אחורה זה מדהים. 50 שנה עברו עד האינתיפאדה הראשונה ומה היה להם, רק אבנים ותו לא. תוך 9 שנים הם השיגו את המעצמה שיש להם היום. איך זה שפתאום נהיו כל כך הרבה מתאבדים מלפני 9 שנים? זה בגלל שהוא חימש אותם, הקים להם הנהגה. אני מקווה ומאמין שההיסטוריה תציג בסופו של דבר את רבין כזה שהביא כליה על ישראל".

אתם חושבים שצריך לשחרר את יגאל?

אמיתי: "השאלה היא לא רלוונטית בגלל המשטר שבו אנו חיים. אנחנו במדינה דמוקרטית והוא עבר על חוקי הדמוקרטיה במודע. השאלה היא מה יותר

 חשוב? דמוקרטיה מיתולוגית או חיי אדם. מבחינתי חיי אדם קודמים לדמוקרטיה. במיוחד אם הדמוקרטיה מבוססת על מיתוסים שקריים. בל נשכח מיהו אותו רבין אשר דואגים להלל כאל כיום. רבין הוא אדם בעל עבר צבאי מלא במחדלים קשים, שעלו לנו בדמים רבים. הוא אדם שרצח ניצולי שואה חפים מפשע באלטלנה ואף התגאה על כך כשגרירנו בארצות הברית. זה מה שהורג אותי. הוא האדם שהתמוטט נפשית ולא תיפקד לאורך כל מלחמת ששת הימים. כל אלו הן עובדות הסטוריות שטויחו בידי דמגוגים ערמומיים. אבל זה מתחיל לחלחל לאנשים ברחוב. לא מזמן תפסתי טרמפ, ובדיוק רפי רשף ראיין את אמא שלי. בסוף הראיון השניים בטרמפ הגיבו על מה שהיא אמרה ואמרו: 'היא מפגרת. למה היא לא אמרה שרבין רצח ניצולי שואה'".

אתם משוחחים עם יגאל על נושאים כאלה?

אמיתי: "בטח, אני שאלתי אותו את השאלות כמו שאנשים שואלים אותי כי בסך הכל היו לי את אותן התהיות. הייתי מגיע אליו ומדבר איתו. אי אפשר כל כך להתווכח איתו, כי הוא חזק. יש לו כושר שכנוע והוא יודע הכל. הוא יודע את כל הפרטים. בן אדם לא מקריב את עצמו לפני שהוא מברר את כל המקרה".

מה אתם חושבים על לריסה טרימבובלר, כלתו של יגאל ?

אמיתי: "אני לא מכיר עוד אשה כזאת. אשה מדהימה, עם עומק. הקרבה כזאת היא לא פשוטה. אנשים חושבים שהיא תמהונית או משהו בסגנון, אבל הייתי מייחל לכלל ישראל את רמת השפיות שלה".

שגיב: "היא אישה נהדרת. כמו כל הנשים שתמיד מעריצים בתנ"ך. כמו רחל ששלחה את רבי עקיבא ללמוד וחיכתה לו 24 שנה, ובזכותה הוא גדל. אותן נשים שמוכנות להקריב בשביל ערך מסוים, בשביל משהו מסוים. אין הרבה כאלו".

יש לכם איזו שהיא אמפתיה למשפחת רבין? שאיבדה לא רק מנהיג, אלא גם אב וסב?

אמיתי: "יכול להיות, הם איבדו משפחה. אבל אני שואל, חיים שלו או חיים של יותר מאלף איש? שנועה בן ארצי תבדוק מי זה סבא שלה, ואז אני לא יודע אם תהיה לה אמפתיה לעצמה. לדליה רבין, הבת שלו, הייתי אומר שאבא שלה הקריב חיי אדם רבים לחינם. למרות שיש לי אמפתיה אליה כמי שאיבדה את אביה, אבל כל משפחה שמאבדת את יקירה בפיגועים, אני יכול להוכיח שמי שאחראי לכך הוא רבין".

אז מה, רבין ז"ל אחראי לכל דבר שקורה היום במדינה? רק הוא אשם?

שגיב: "רבין הוא הבן אדם שעשה את החור באוניה, והטביע את כולה".