דו"ח: מינהל האוכלוסין מפעיל מדיניות גזענית
"בעוד שפקידי מינהל האוכלוסין אינם נבוכים מביצוע המדיניות הגזענית של הממשלה והכנסת ביחס להקניית מעמד בישראל לפלסטינים ולערבים בכלל, הרי שאת הקנאות הדומה, המופגנת כלפי מהגרים אחרים, מסווה המשרד בנהלים חשאיים ובמנגנוני התשה ביורוקרטיים", כך נכתב בדו"ח האגודה לזכויות האזרח הבודק את מינהל האוכלוסין במשרד הפנים. השר פורז: זה דו"ח חד צדדי ומעליב
ביקורת חריפה נמתחת בדו"ח מיוחד של האגודה לזכויות האזרח בישראל, שהתפרסם הבוקר (יום ב'), וסוקר את הפרות זכויות האדם אותן מבצע לכאורה מינהל האוכלוסין של משרד הפנים. הדו"ח מתפרסם לרגל שבוע זכויות האזרח המתקיים השבוע, ולקראת יום זכויות האדם הבינלאומי.
הדו"ח מצביע על כך, שמינהל האוכלוסין רואה עצמו "שומר החומות", שתפקידו להגן בכל מחיר על צביונה היהודי של מדינת ישראל. מדיניותו זו של המינהל מולידה הפרות בוטות של זכויות אדם. מהדו"ח עולה כי מינהל האוכלוסין רומס, כדבר שבשיגרה, את כבודם של רבים,רק משום היותם לא-יהודים, וכן את כבודם של אזרחים ישראלים אשר בחרו לחלוק את חייהם עם אזרחי מדינות אחרות, וכן פוגע קשות בילדיהם המשותפים.
על פי מחבר הדו"ח, עו"ד עודד פלר, עניינים של מדיניות מוצהרת משמשים במינהל האוכלוסין בערבוביה עם מדיניות שאינה פומבית ועם מנגנון ביורוקרטי מסורבל. "בעוד שפקידי מינהל האוכלוסין אינם נבוכים מביצוע המדיניות הגזענית של הממשלה והכנסת ביחס להקניית מעמד בישראל לפלסטינים ולערבים בכלל, הרי שאת הקנאות הדומה, המופגנת כלפי מהגרים אחרים, מסווה המשרד בנהלים חשאיים ובמנגנוני התשה ביורוקרטיים", כותב עו"ד פלר.
הוא מוסיף: "אזרחות ותושבות נשללות כעניין שבשגרה ללא הליך הוגן וללא מתן זכות טיעון. בקשות שהוגשו אינן מטופלות במשך שנים ארוכות. הפונים בבקשות לרכוש מעמד נדרשים שוב ושוב להמציא מסמכים שונים ומשונים, שאת חלקם לא ניתן להשיג כלל. אנשים שהוגדרו 'מנועי טיפול' אינם מקבלים שירותים במשך שנים ואיש אינו מבהיר להם על שום מה ולמה".
אלפי ילדים "תלויים באוויר"
גם בעניין ילדים שמעמדם אינו מוסדר חושף הדו"ח מדיניות נוקשה ומפלה. פי נתוני משרד הפנים, בישראל חיים אלפי ילדים שמעמדם אינו מוסדר. מדובר, בין היתר, בילדים של מהגרי עבודה, בילדים פלסטינים החיים בישראל, בילדים שהגיעו לישראל בגפם במסגרת תוכניות לקליטת עולים, והפכו חסרי מעמד לאחר שנפלטו מן המסגרות החינוכיות בהן למדו, ובילדים שהגיעו עם הוריהם וננטשו או התייתמו בטרם הוסדר מעמדם. קבוצה גדולה במיוחד בקטגוריה זו הם ילדיהם של עולים מכוח חוק השבות ושל מתאזרחים.
נהלי משרד הפנים קובעים, כי נינים של יהודים, המהגרים לישראל כקטינים עם הורים זכאי שבות, מתחילים בהליך התאזרחות מדורג. במסגרת ההליך המדורג מקבלים הילדים הנינים תושבות ארעית למשך ארבע שנים. אם בסיומן של ארבע השנים הם עודם קטינים – מוענקת להם אזרחות ישראלית. אם בתום ארבע השנים הם בגירים – הם רשאים להתחיל בהליך התאזרחות בעצמם. אם יעמדו בתנאי ההתאזרחות, יזכו באזרחות ישראלית.
"אלא שבפועל מדיניות מוצהרת זו אינה מתקיימת, שכן משרד הפנים ממתין עד שאותם קטינים יגיעו לבגרות. התאזרחות בגירים היא הליך סבוך, שאחד מתנאיו הוא ויתור על אזרחות קודמת, או הוכחה שהמבקש יחדל להיות אזרח של מדינה אחרת, לכשיהיה אזרח ישראלי. משרד הפנים עומד על דעתו, שכדי להשלים את הליך ההתאזרחות יש להמציא אישור על ויתור כאמור, והליך ההתאזרחות מופסק בשעה שתושבים צעירים אלה נכשלים בניסיונם להשיג את האישור", מציין הדו"ח.
חמור עוד יותר מצבם של צאצאים ממערכות יחסים קודמות של בני זוג של עולים או של בני זוג לאזרחים ישראלים. על פי מדיניותו המוצהרת של משרד הפנים, ילדים קטינים לאזרחים ישראלים יכולים לרכוש בישראל מעמד של תושבים, אם הם חיו עם הוריהם, שרכשו מעמד בישראל, שנתיים לפחות לפני הגיעם לישראל. קטין שקיבל מעמד של תושב יכול ברבות הימים לרכוש אזרחות ישראלית מכוח הענקה על פי בקשת הוריו, או להתאזרח בישראל עם הגיעו לבגרות. "אלא שהלכה למעשה מקשה משרד הפנים על ילדים אלה לרכוש מעמד. לא פעם, ננקטת סחבת מכוונת בטיפול בבקשות, וזאת רק כדי שהמבקש יגיע לגיל 18. אדם, שהגיע לגיל בגרות, ואין לו כל מעמד בישראל, הוא שוהה בלתי חוקי, ואפשר לדרוש ממנו לעזוב ואף לגרשו", מציין הדו"ח.
שיקולים של לאום וגזע בבחירת בני הזוג שאינם ישראלים משמשים חדשים לבקרים ביסוד החלטות משרד הפנים. פקידי המשרד הבכירים אינם מהססים להשמיע קולם בעניינים המצויים בתחומו הפרטי של כל אחד ואחד מתושבי המדינה ואזרחיה. במיוחד מובעת מורת רוח מנישואין לבני זוג שמוצאם ערבי, ובפרט – פלסטיני, ופקידי המשרד משקיעים מאמצים לסכל אפשרות שבן הזוג שאינו ישראלי יזכה למעמד בישראל.
יש ועדה? אין ועדה?
הדו"ח לא חוסך בדוגמאות כדי להמחיש את המדיניות אותה מכנה עו"ד פלר 'גזענית ומפלה'. כך, למשל, בעניינה של הוועדה הבין-משרדית לענייני חריגים, אשר אמורה לדון בעניינים חריגים ויוצאי דופן שאינם נכללים בנהלים ובקריטריונים הרגילים.
"הוועדה אמורה להתכנס במשרד הפנים אחת לחודשיים, ואולם היא מתכנסת לעתים רחוקות יותר. מועדי ישיבותיה אינם מפורסמים, אי אפשר להופיע בפניה, ולא ידוע מהם שיקוליה", מציין הדו"ח. "כיוון שפעילותה לוטה בערפל, אין אדם מן היישוב יכול לדעת כי באפשרותו לפנות לוועדה. מעטים מן הנתקלים בקושי להסדיר את מעמדם יודעים לספר, כי פקיד זה או אחר בלשכה למינהל אוכלוסין שרחמיו נכמרו עליהם, הציע לכתוב מכתב שיועבר ל-'ועדת חריגים', שאולי תואיל למצוא פתרון למצוקתם. אף שהלשכה מחוייבת לקבל כל בקשה שמוגשת לה, רבים נדחים מיד ונמסר להם שאינם עומדים בקריטריונים ואינם זכאים למעמד. המבקש אינו יודע כלל אם בקשתו הועברה לוועדת החריגים ומתי תידון, ופקידי הלשכה אינם יודעים על מועד מתן התשובה", מוסיף הדו"ח.
הדו"ח מתייחס גם ליחס לו זוכים פונים רבים בלשכות מינהל האוכלוסין. "פונים רבים ללשכות מינהל האוכלוסין מותשים מן הסבך הביורוקרטי ומיחסם של הפקידים. פקידים רבים נוהגים בגסות כלפי הפונים ללשכות. התורים במחלקות לאשרות ארוכים, ובחלק מן הלשכות אין כל דרך לקבל שירות, אלא לאחר שנקבע תור שבועות וחודשים מראש. הניסיון לשוחח עם לשכות בטלפון כמעט בלתי אפשרי. בקשות שהוגשו אינן מטופלות במשך שנים, והפונים מותשים ב-'לך ושוב' חסר תוחלת... לא פעם מסרבים הפקידים בלשכות לקבל בקשות בעניינים שונים... כאשר העניין מגיע להתדיינות משפטית טוען משרד הפנים שהבקשה לא הוגשה מעולם".
ועוד מציין הדו"ח: "התנהלות זו של משרד הפנים אינה נובעת מעומס העבודה בלבד, כפי שנוהגים ראשיו לטעון. מדובר בהתעמרות מכוונת ושיטתית, שנועדה להתיש פונים, שמשרד הפנים אינו חפץ להעניק להם את מבוקשם". הדו"ח גם טוען, כי הנהלים הפנימיים, ההנחיות והכללים, שעל פיהם פועל מינהל האוכלוסין, אינם מפורסמים כראוי, לא ברשומות ולא באתר האינטרנט של המשרד. "הנהלים קובעים הסדרים עקרוניים ללא דיון ציבורי וללא פיקוח. הם עמומים, מאופיינים בסרבול ביורוקרטי בלתי סביר ואינם מיושמים בצורה שוויונית. הם משתנים לעתים תכופות ובאופן שרירותי ללא הסבר או נימוק", מציין הדו"ח.
הדו"ח גם יוצא בהאשמה חריפה כלפי משרד הפנים, לפיה "משרד הפנים אינו חושש מהתדיינות משפטית. הוא מנצל לרעה את העובדה שבתי המשפט ממעטים להתערב בהחלטות מינהל האוכלוסין. לשיטתו, אין מה להפסיד. עתירה לבג"ץ או לבית המשפט לעניינים מנהליים היא יקרה מאוד, וידם של פונים רבים אינה משגת לפנות לבית המשפט. אם יעתור הפונה, ויש עילה בידו - משרד הפנים ייתן לו את מבוקשו. ברוב המקרים הפונה יתייאש ולא יעתור".
תגובת פורז: גישה חד צדדית וניסוח מעליב
בטרם פינה את משרדו, ביקש שר הפנים היוצא אברהם פורז להגיב על ממצאי הדו"ח. תגובתו ארוכה אך מתוכה יש לציין מספר סעיפים. בנוגע לועדה הבינמשרדית למקרים חריגים השיב פורז: "לפי הנחייתי מתכנסת הוועדה באופן תכוף יותר. עובדי הלשכות המקומיות אמורים להסביר לפונים את האפשרות לפנות לוועדה הבינמשרדית".
בנוגע לדו"ח עצמו השיב השר-לשעבר: "לא נותר לי אלא להביע מחאה על הגישה החד-צדדית והבלתי מאוזנת של הדו"ח. גם הניסוח הבוטה והמעליב אין מקומו לדעתי בדו"ח של גוף האמור להיות אובייקטיבי. אינני מתעלם מהכשלים בתפקידו של משרד הפנים. משרד הפנים היה במשך כ-40 שנה בניהולם של שרים דתיים. דבר זה השפיע באופן עמוק על מדיניות המשרד ועול עובדיו. אנשי משרד המשפטים תרמו ועדיין תורמים לקו קשוח בכל הנוגע למעמדם של רבים. במשרד ממשלתי שבו עובדי מדינה קבועים, קשה מאוד לשנות דברים ובכל זאת הרבה מאוד דברים השתנו לטובה. ציפיתי מהאגודה לזכויות האזרח ליחס הוגן המתאר לא רק את הכשלים אלא גם את ההצלחות, אך הרצון לזכות בכותרות בעיתונים הוא כנראה יותר חשוב".
תגובת מינהל האוכלוסין לדו"ח: " מעיון ראשוני בדו"ח עולה כי הינו מגמתי וחד-צדדי ומציג את עובד מינהל האוכלוסין כמי שעושה דין לעצמו, מבלי להתחשב בעובדה כי הינו עובד מוסד ממשלתי וכפוף לחוק. כאן יש להעמיד דברים על דיוקם: עובדי מינהל האוכלוסין במשרד הפנים פועלים על-פי חוק, נהלים, מדיניות, החלטות ממשלה וכן בהתאם לפסיקת בית-המשפט העליון. נעשות הכנות לעדכון נהלי משרד הפנים ולכשיסתיים העדכון, ניתן יהיה לעיין בהם, בין היתר גם באתר משרד הפנים. הצגת הדברים בדו"ח נעשתה באופן קיצוני ושלילי ואינה משקפת את העבודה היומיומית והמורכבת של עובדי מינהל האוכלוסין".
לפנייה לכתב/ת 
