מחקר בטכניון: קליפות פרי הדר לריפוי אסטמה
חוקרים בטכניון גילו שחומר המופק מקליפות פרי הדר מונע דלקות, ובעיקר אסטמה. המחקר גם מסביר מדוע בעיר חולים יותר במחלה מאשר בכפר. בינתיים בחולדות
מחקר חדש שנערך בטכניון מעלה כי חומרים לוכדי אוזון, הנמצאים בין היתר בקליפות פרי הדר, עשויים למנוע את מחלת האסטמה. המחקר נערך בקרב חולדות ש'הודבקו' באסטמה וטופלו בחומר בשם 'לימונן', המרכיב העיקרי בשמן האתרי המופק מקליפת התפוז. החולדות שטופלו בחומר הבריאו מהמחלה.
את המחקר ניהל דיקן הפקולטה לכימיה בטכניון, פרופ' אהוד קינן. "האוזון, שהוא חומר מחמצן חריף ביותר, נמצא באוויר שאותו אנו נושמים ומהווה את אחד המרכיבים הרעילים ביותר בזיהום האוויר. אפילו חשיפה לריכוזים לא גבוהים במיוחד של אוזון, עלולה לגרום לדלקות חמורות ולמחלות כרוניות של דרכי הנשימה".
לפני שנה דיווחו מדענים ממכון מחקר בקליפורניה, כי יש עדויות לכך שאוזון מיוצר ברקמות דלקתיות בגוף האדם, על ידי סוג מסוים של תאי דם לבנים. ההנחה היא כי האוזון מיוצר בגוף כחלק ממערכת ההגנה שלו, כדי לתקוף פולשים זרים, כגון חיידקים או וירוסים.
תגלית זאת הובילה את פרופסור קינן להשערה, כי מולקולות האוזון אינן רק חומר מחמצן חזק, אלא גם חלק חשוב של מנגנון העברת מסרים בתהליך הדלקתי. אם האוזון מעביר מסרים שגורמים לגיוסם של תאי דם לבנים ולנדידתם אל האתר הדלקתי שבגוף, זהו מנגנון אשר עלול להביא למעגל קסמים: גיוס של תאי דם לבנים גורם ליצירה מוגברת של אוזון, לגיוס תאי דם לבנים נוספים, וחוזר חלילה. מחלת האסטמה היא דוגמה לתופעה דלקתית, אשר איננה פוסקת.
פרופסור קינן הניח עוד, כי אם ההשערה הזאת נכונה, ניתן יהיה להשתמש בחומרים לוכדי אוזון כדי לעצור את התהליך הדלקתי. חומרים בלתי רוויים כאלו נמצאים בטבע, ובהם חומרים נדיפים ממשפחת המונוטרפנים, הנפלטים לחלל האוויר על ידי צמחים שונים ומוכרים לנו כחומרים בעלי ריח נעים. שאיפת חומרים כאלו גורמת להצטברותם ברקמות העדינות של דרכי הנשימה שלנו.
כאשר מגיע אוזון אל דרכי הנשימה, כתוצאה מתחילתה של דלקת, או אפילו כתוצאה מחשיפה לאוויר מזוהם, מנוטרל האוזון על ידי המונוטרפנים, מסולק מהריאות וכך ניתן לעצור את התהליך הדלקתי.
פרופ' קינן: "לימונן הוא מונוטרפן בלתי רווי, אשר ריחו הנעים מוכר לכולנו. זהו המרכיב העיקרי בשמן האתרי בקליפות תפוזים. בניגוד אליו, המונוטרפן אקליפטול, מרכיב הריח העיקרי של האקליפטוס, הוא חומר רווי ולכן איננו יכול להגיב עם אוזון".
במסגרת הניסוי שאפו החולדות "חולות האסטמה" לימונן או אקליפטול במשך כמה ימים ולאחר מכן נבדקו תפקודי הריאות שלהן. נמצא כי אותן חולדות אשר חיו באווירה של לימונן היו חסינות לחלוטין בפני המחלה. לעומת זאת, בקבוצת החולדות אשר חיו באווירה של אקליפטול לא נצפתה עמידות בפני המחלה. הממצאים הללו קיבלו חיזוק משמעותי על ידי בדיקה פתולוגית של ריאות החולדות. נמצא כי רמת הדלקת בחולדות אשר שאפו לימונן, הייתה נמוכה באופן משמעותי ביותר, בהשוואה לאלו ששאפו אקליפטול ומצבן היה דומה לזה של החולדות בקבוצת הביקורת, שלא היו חולות כלל.
"יתכן מאוד כי בעזרת התיאוריה שלנו, ניתן להסביר עתה מדוע שכיחותה של מחלת האסטמה באוכלוסיות כפריות נמוכה בהרבה משכיחותה באוכלוסיות עירוניות, שהרי ריכוז החומרים הטבעיים לוכדי האוזון בעיר נמוך בהרבה מריכוזם באזורים כפריים", מציין פרופסור קינן.
"בעקבות המחקר", מוסיף פרופ' קינן, "נשקלת כעת הקמה של חברת חממה שתפתח תרופות לדלקות שונות בבסיס המחקר הנוכחי. אסטמה היא רק אחת משורה של מחלות שהמאפיין העיקרי שלהם הוא דלקות שיצאו מכלל שליטה, שבהן אנו מקווים יהיה ניתן לטפל באמצעות פיתוחים שיתבססו על הגילוי החדש". כדוגמה הביא פרופ' קינן דלקת פרקים ודלקות מעיים שונות שיטופלו בעתיד, כך מקווים בטכניון, באמצעות חומרים דמויי לימונן ודומם.
במחקר השתתפו תלמיד המחקר אהרון אלט, ד"ר דוד שוסייוב מהמרכז הרפואי "הדסה" הר הצופים, אשר במעבדתו בוצעו הניסויים בחולדות, ד"ר גייל אמיר מהמרכז הרפואי "הדסה" עין כרם, ד"ר חיים ביבי מהמרכז הרפואי "ברזילי" באשקלון וד"ר לאה בנטור מהמרכז הרפואי "רמב"ם" בחיפה. תוצאות המחקר התפרסמו בכתב העת Bioorganic & Medicinal Chemistry.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
