שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יינות מבעבעים לשנה החדשה

    שגיא קופר מעביר שיעור קצר בנימוסים, ומציע מדריך ליינות מבעבעים ושמפניה, שחלקם אפילו לא יקרים

    בסרט 'ארבע חתונות ולוויה אחת', נקרא יו גראנט, כשושבין, לברך את אחד מחבריו המתחתן. כדרכו החביבה והמעט מטושטשת, הוא עושה זאת באופן ראוי לציון, ומצליח, די בקלות, להביך את חברו, את עצמו, ואת החותנת. מעט אנשים שאני מכיר מוכנים להתיצב בפני קהל של מוזמנים וחוגגים, לעמוד ולברך את בעל הבית, בעלת השמחה או סתם את הקהל. האמת, שאצלנו בארץ כמעט ולא נהוג לעשות את זה, מה שכמובן עושה את העניין לרשמי יותר ולמביך עוד יותר, ומצמצם שוב את מספר האנשים שעושים את זה.

     

    אז אם אתם מוזמנים לחגוג את השנה החדשה – ולפני שנראה עם מה יש לחגוג – ובא לכם להיות אלה שמברכים את בעלי הבית ו/או האורחים, הנה כמה עצות שליקטתי בכמה מקורות לנימוסים והליכות. קודם כל, אל תמהרו. תנו למארח להיות זה שמברך ראשון, כי ככה מנומס לעשות. אם הנ"ל לא ממש מראה סימני חיים בכיוון הזה, אתם יכולים לקחת את היוזמה, ולקרוא את הקהל לסדר.

     

    איך קוראים? אז ככה, ברוב המקומות יגידו לכם לא להקיש על הכוס בסכין או בחלק סכו"מיסטי אחר. העניין הוא שרוב המקומות זה לא ישראל, ופה, גם אם תשאגו במלוא קולכם – מה שהוא כמובן בהחלט לא מנומס – לא ישמעו אתכם. אם הייתם הראשונים להגיע, וכבר שתיתם משהו, מה שאני מציע הוא לחפש כוס דורלקס, או משהו בלתי שביר אחר, להקיש עליו, ומיד להחליף אותו בכוס יין מלאה. ההחלפה היא לשם החגיגיות, כמובן, כיוון שאם תעשו לחיים עם כוס תה, הרי ש- איך נאמר, כולם יזכרו לכם עוד הרבה שנים את זה שהייתם הראשונים להגיע.

     

    תנו לכולם זמן למלא את הכוסות – אפשר גם לאמר, בשיא הרשמיות "אני מזמינ/ה את כולם למלא את הכוסות" – ואז צאו לדרך. לא, הכוונה שלי היא לא לקחת את המפתחות ולברוח. הכוונה היא לברך.

     

    אל תתנצלו. תחייכו, ותסתכלו לקהל בעיניים. בראש תחשבו פשוט "השפנים האלה, להם הלוא לא היה אומץ לקום ולעשות את זה, נכון?" ומשם תמשיכו. הכינו בדיחה קטנה – לא, זה לא זמן טוב לרדת על מישהו – וברכה קצרה. ברכו קודם כל את המארחים, כמובן, ואחר כך את הקהל הקדוש וזהו, עברתם את זה.

     

    ועוד שתיים-שלוש נקודות:

    אחת, אל תכריחו אף אחד לקום ולברך. זה קצת כמו לדחוף מישהו לבמה בהופעה של קוסם. שתיים, אם מברכים אתכם – אל תקומו ואל תשתו עם הברכה. זה נראה קצת מצחיק, אני יודע, אבל מה שעושים הוא לקום אחר כך, לאמר משהו ולהודות למברך – ואפשר גם לשתות לחייו. ואחרון, גם אם אתם לא שותים, מטעמי דת, מצפון, נהיגה או הריון, אל תסרבו להשתתף בהרמת כוסית. עדיף לעמוד עם כוס ריקה – או למלא בה סודה – מאשר להשאר מחוץ למעגל...

     

    ומה שותים?

    יינות מבעבעים שונים, כמובן, מיין נתזים ועד שמפניה. למרות שהשנה הזאת לא היתה מי יודע מה, הרי שהמבחר לא קטן, ויש מקום לכולם. בכלל, שותים לכבוד השנה החדשה, נכון? לא ממש לכבוד זאת שיצאה, והעניין לא חייב להיות יקר.

     

    עד חמישים שקל

    ברשת טיב טעם ניתן למצוא יינות מבעבעים של פול רמי. הם נמכרים בשתי דרגות יובש – יבש וחצי יבש, ובמחיר של ארבעה בקבוקים במאה שקלים. במחיר הזה, זהו בהחלט דיל לא רע בכלל. החצי יבש מתוק למדי, ראו הוזהרתם. יין נתזים צרפתי אחר – בסביבות 30 ש"ח – הוא יין של ז'אן דורסיין, וגם הוא בשתי דרגות יובש (יבואן –  החברה הסקוטית), וניתן למצוא גם יינות כמו לה רוש יבש או חצי יבש במחירים שבסביבות 24 שקלים (סופר דרינק, רמת השרון).

     

    במחיר של 45 – 50 שקלים לבקבוק, תוכלו למצוא יינות פרוסקו. היינות האיטלקיים האלה נותנים בדרך כלל תמורה טובה מאוד לכסף, הם פירותיים וקלים לשתיה. דוגמא לפרוסקו טוב הוא הקסביאנקה, מיבוא של הכרם. בסביבות 50 ש"ח תוכלו לקבל גם יינות קווה ספרדיים (ראו למטה).

     

    עד 80 שקל

    פרונוטו מוסקטו ד'אסטי (יבואן – הכרם): לא בדיוק יין נתזים, אלא יין מעט פאזי, שהתסיסה השניה שלו נעשית במיכל, ולא בבקבוק. שווה לציין אותו כאן בעיקר בגלל שהוא מוגש כמו שמפניה – מקורר היטב – והוא מאוד "מסיבתי", קל, פירותי ונעים. גם ליקבי רמת הגולן יש מוסקטו, עם שישה אחוז אלכוהול בלבד. מתוק במידה, פירותי ומאוד מאוד נחמד. נעים לשתות אותו גם אחרי טעימה של הרבה יינות אדומים יבשים, ולרענן את הפה. שני היינות האלה נמכרים בסביבות 70 שקלים.

     

    יין אחר, שמיוצר גם בשיטת שארמאט, כמו ה-אסטי – כלומר תסיסה שניה במיכל – הוא הורניי "בלאן דה בלאן", שמחירו לצרכן גם הוא בסביבות 55 שקלים (יבואן – החברה הסקוטית). ליטר וחצי של אותו יין יעלה לכם כ- 95 שקלים.

     

    במתוד שמפן ובמחיר זה תוכלו למצוא לפחות עוד שני יינות טובים, איטלקי ואוסטרלי. טומסי טלנטו. יין מבעבע איטלקי (אקסטרא ברוט). מאוד יבש ורך. נעים לשתיה, קל ופירותי. ענבי פינו נרו, שרדונה ופינו בלאנקו. המחיר הרגיל של יין זה הוא 95 ש"ח. לקראת סוף השנה הוא ימכר בסניפי "דרך היין" ב- 80 ש"ח.

    בין 25 של לינדמנ'ס. גם זה נמכר במחיר מבצע (80 ש"ח). היין בעל גוון לימוני חיוור, עם ארומה מאוד נעימה ומזמינה. בעל טעמים פירותיים, עם סיומת יבשה וקצת חומצית.

     

    בסביבות 200 שקל

    אם אתם אוהבים יינות אקסטרא ברוט, הספומנטה אקסטרא ברוט של אנטינורי הוא יין מצוין וקניה טובה למי שמוכן להשקיע (יבואן – הכרם).

     

    יינות ברוט ישראליים

    מחירו של הירדן בלאן דה בלאן של יקבי רמת הגולן הוא 95 ש"ח. זה יין מצוין, יבש, בעל ארומות וטעמים מאוד פירותיים ובועות עדינות. 12% אלכוהול. יין מבעבע שני של יקבי רמת הגולן הוא הירדן ברוט (ללא שנת בציר). הוא מעט פחות חומצי מהבלנק דה בלנק, ועדין ממנו, עם טעמים שנוטים מעט יותר לכיוון של פירות יער. במחיר של 88 או 85 שקלים, זאת קניה מצוינת. 12% אלכוהול. האחרון הוא הברוט של תשבי, שמיוצר במתוד שמפן מענבי פרנץ' קולומבר מכרם יחיד באזור זכרון יעקב, ובשנים הקודמות היה פירותי ונעים. השנה הוא לא יספיק להצטרף לחגיגה, וימכר, ב- 75 שקלים, רק בחנויות היקב: ביקב עצמו ובחנות היקב במדרחוב של זכרון.

     

    קווה

    בדרך כלל מעט יותר יקרים, ועשויים גם הם במתוד שמפיין, כלומר בתסיסה שניה בבקבוק, הם יינות ה"קווה" הספרדיים. בין היינות האלה תמצאו יינות איכותיים, קרובים מאוד באיכות שלהם לשמפניה, אבל גם יינות אחרים, שבהם מכניסים יין מענבי שרדונה. יהיו מי שישתדלו לקנות את היינות המסורתיים יותר, אבל אפשר למצוא את שני הסוגים:

     

    יינות קווה זולים יתחילו בסביבות 45 שקלים, יבשים או חצי יבשים. במחיר הזה תוכלו למצוא את הקודורניו (יבואן – החברה הסקוטית) היבש, שעשוי מענבי שרדונה בשיטה הקלאסית, אבל גם את הקווה קריסטלינו היבש והחצי יבש, שעשויים משלושת הענבים המסורתיים. הקריסטלינו מאוד פופולרי בארצות הברית וקיבל שם ציונים טובים מאוד. במחיר הזה, הוא קניה טובה. לעומתו, הקורדון נגרו (יבואן – דרך היין) שגם הוא עשוי משלושת הזנים המסורתיים, יעלה כ- 80 ש"ח.

     

    חברת "הכרם" מיבאת את יינות הקווה של אגוסטי טוריו. זהו יקב מאוד מסורתי, שכל היינות שלו עשויים רק משלושת זני הקווה – Macabeo, Xarello ו- Parellada – והם תמיד בעלי שנת בציר. בדרגה הבסיסית, היינות מתחילים עם הקאווה אליגואר – בסביבות 90 שקלים לצרכן – ממשיכים באגוסטי טוריו מאטה (כ- 200 ש"ח), ומסיימים בקאווה קריפטה, בבקבוק היחודי בעל הבסיס החד (כ- 500 שקלים).

     

     

    שמפניה - הדבר האמיתי

    אם אתם הולכים על ה"דבר האמיתי", ובוחרים בשמפניה ממש, הרי שההיצע אמנם לא במגוון מדהים, אבל לא תשארו צמאים. היצע השמפניה מתחיל אי שם ב- 285 ש"ח לבקבוק של מרסיה (סופר דרינק, רמת השרון), ותוכלו לקנות גם דום פריניון ב- 1,400 ש"ח. בדרך נמצאות השמפניה של היידסיק – הפייפר היידסיק (300 ש"ח) והשארל היידסיק, שמיבאת החברה הסקוטית, ושמפניות של בולינג'ר (הכרם), פומרי, מואט ושנדון ועוד כמה.

     

    לבסוף, אנקדוטה קטנה. בחנויות של וויין סנטר מצאתי בקבוקי יין נתזים יבש מתוצרת היקב האוסטרי שלוּמברגר. זהו יקב ותיק, בן כ- 160 שנה, שהיה אולי הראשון לייצר יינות מבעבעים באוסטריה. יין הנתזים שוויין סנטר מציעים למכירה הוא בעצם תערובת של ולשריזלינג ו- גרינר ולטלינר, שני ענבים מצוינים ליין תוסס, הרבה בגלל החומציות הגבוהה שלהם. למי שמתעניין, היין הזה בוקבק בסוף 1999, והוא למעשה גולדן אקסטרא ברוט. זהו סקט מאוד פופולרי באוסטריה, שתופס משהו כמו 15% מהשוק. למה זה חשוב, כי הבקבוק נושא בגאווה את השם "מילניום", ואת השנה 2000. על התווית מופיע שמו של קזינו מסוים ביריחו, הלוא הוא ה"אואזיס" הזכור לרבים. אז 26 ש"ח למבעבע אוסטרי זה בהחלט סכום סביר, ומי יודע, אולי יהיו גם מי שירצו להרים כוסית, לנצל את ההזדמנות ולשתות לזכר כמה זכיות טובות?

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ברוט של ירדן - קניה מצוינת
    צילום: מיכל לב
    אואסיס - לשתות לזכר הקזינו
    צילום: מיכל לב
    ירדן בלאן דה בלאן - ארומות פירותיות ובועות עדינות
    מומלצים