יוזמת חקיקה במצרים: לאסור על עזאם להיכנס
חברי פרלמנט מצרים דורשים לאסור על האסיר המשוחרר ועל משפחתו להיכנס למצרים: "הפשע הנתעב לא בוטל". הממשלה בקהיר מבהירה: מובארק חנן את עזאם בלי לחצים ובלי קשר לשחרור ששת הסטודנטים
לטענת המחוקקים המצרים, שחרורו של עזאם אין פירושו ביטול אשמת הריגול במצרים ו"ניסיון להחריב את כלכלתה", ו"הפשע הנתעב של עזאם, שניסה לגייס את אחד מאזרחי מצרים לרגל נגד ארצו, הוא שמצריך לאסור עליו להיכנס למצרים לכל ימי חייו".
בדברי הבהרה ששיגרה ממשלת מצרים לחברי הפרלמנט נכללה דחייה מוחלטת לטענות לפיהן היא הייתה נתונה ללחצים ישראלים, אמריקנים או אחרים, שהביאו לשיחרורו של עזאם.
באיגרת ששלחה לחברי הפרלמנט, בתשובה לשאילתא בנושא עזאם, טענה הממשלה כי שחרורו לא בוצע במסגרת הסכם כלשהו בין מצרים וישראל לשחרור הדדי של עזאם וששת הסטודנטים המצרים, וכי סוגיות אלה "נפרדות בתכלית זו מזו".
לפי האיגרת, דבר שחרורו של עזאם כבר הוחלט מזה זמן במסגרת החנינות הכלליות שהעניק נשיא מצרים, חוסני מובארק, חנינות שמתקבלות מדי שנה ומאפשרות לשחרר אסיר אחרי שריצה לפחות מחצית מתקופת מאסרו – כפי שקרה אצל עזאם.
לדברי הממשלה, מה שעירבב בין שתי הסוגיות הללו - עזאם והסטודנטים - היה צירוף הזמנים בין מועד שחרורו למועד שחרורם.
עוד טוענת הממשלה כי ההחלטה שהתקבלה היא במסגרת החוקה המצרית, ואינה פוגעת ברשות השופטת – שהיא "עצמאית ובעלת ריבונות ולא ניתן להפר את החלטותיה". באיגרת נקבע עוד כי המשפט המצרי איננו חלק בסוגיה זו והחלטות החנינה יוצאות מהרמות השלטוניות הגבוהות ביותר במדינה.
הממשלה חזרה והכחישה כל קשר בין שחרורו של עזאם לבין שחרורו האפשרי של מרואן ברגותי. "כל מה שנאמר בעניין היה רק ספקולציות וניסיונות לקשור בין האירועים ולטרוף את הקלפים מחדש".
לפנייה לכתב/ת 
