מדריך לשר המתחיל
כדאי שפינס יחשוב פעמיים לפני שהוא אומר "לא" – והרצוג לפני שהוא אומר "כן"
בעוד עשרה ימים בערך אמורים האדונים פינס והרצוג להתרווח
בלשכותיהם החדשות, איש איש ולשכתו. אלה ימי החסד האמיתיים שלהם. ביום ה-11 הם יהיו בטוחים שהם יודעים הכל, ולא יהיו פנויים ללמוד דבר. חובתי האזרחית היא לנצל את חלון ההזדמנות הצר הזה כדי להשיא להם כמה עצות.
שני השרים המיועדים הם פוליטיקאים שונים בתכלית. אין להם כמעט מכנה משותף, לבד מגילם. עצה שהולמת את האחד עלולה לגרום נזק בלתי הפיך לאחר, ולהפך. הקריירה של אופיר פינס הצטיינה עד השבוע שעבר בחשדנות מופלגת לגבי מעשיהם של אחרים. עכשיו, בתפקידו המיניסטריאלי, אולי כדאי שיחשוב פעמיים לפני שהוא אומר "לא". הקריירה של בוז'י הרצוג, לעומת זאת, טופפה בזריזות בין הטיפות, בין העימותים. במקרה של הרצוג, אולי כדאי שיחשוב פעמיים לפני שהוא אומר "כן".
הפְּנים הוא ללא החשוב במשרדים שקיבלה מפלגת העבודה. למעשה, הוא המשרד המשמעותי היחידי. שרי העבודה האחרים זכו בתארים ריקים מתוכן או במשרדי-זנב, שהתחומים שהם מופקדים עליהם מוכרעים במשרדים אחרים.
פינס, כמוהו כקודמו, אברהם פורז, בא מהאגף של הכנסת שבנה קריירה על מאבק פופוליסטי בחרדים. הוא ייטיב לכן לעשות אם יפיק לקח מהמשגים של קודמו. פורז התחיל את כהונתו בהפגזה ארטילרית של הודעות לעיתונות. כוונותיו היו טובות: הוא רצה לבשר לעולם שהשליטה הדתית בעניינים האזרחיים של מדינת ישראל תמה. הכלים שבחר למאבקו היו מגוחכים: הענקת אזרחות ישראלית לשחקני כדורגל זרים, או מחיקת האותיות "בס"ד" מהתכתובת של פקידים במשרד. כפי שהתחיל סיים: בהחלטה גורפת על שינוי שעון הקיץ, שבוטלה מיד לאחר פיטוריו.
באופוזיציה הפוליטיקאי פטור מהחובה להבחין בין עיקר לטפל. זה סוד קסמה של האופוזיציה. לא כך בלשכת שר הפנים. לממשלה שפינס יכהן בה נקצבה שנת חיים אחת, כנראה. במונחים מיניסטריאליים, זו תקופה קצרה להחריד. אם הוא רוצה להטביע חותם כלשהו על המשרד, הוא צריך ליצור, קודם כל, תשתית לעבודה משותפת עם שר האוצר. בלי כסף אין לו שום סיכוי לייצב את הרשויות המקומיות, ובלי שקט בחזית הרשויות המקומיות אין לו שום סיכוי להתרומם, לא בעיני הציבור הרחב ולא במפלגתו. ואין לו מנוס מלעבוד עם פקידי משרדו, לא נגדם. בניגוד למה שחושבים הפוליטיקאים בכנסת, פקידי מדינה הם עם רך להפליא, סתגלן, חנפן. שר שיודע מה הוא רוצה לעשות יופתע לגלות עד כמה הם מוכנים לשתף פעולה.
המוקש הראשון שמחכה לפינס הוא לא במשרדו אלא ליד שולחן הממשלה. לכל מדינה יש ממשלה שמתכנסת לישיבות, אבל רק בישראל הממשלה מתקנאת בכנסת, ולכן היא מתנהלת כפרלמנט-זוטא. שר משתלח בשר, מפלגה במפלגה. לאדם עם ניסיון וכישורים כשל אופיר פינס יש כאן פיתוי גדול. השאלה היא האם אפשר גם לפתוח פה גדול בישיבות הממשלה, וגם להיות מבוגר אחראי, מפוכח, סולידי במשרד. איך אפשר לשלב את הרשות הצועקת עם הרשות המבצעת. לא הייתי מציע לפינס לקחת בנושא הזה את דליה איציק כמודל.
בוז'י הרצוג היה עד היום בעיקר בחור נחמד, חרוץ, אינטליגנטי, תרבותי, קשוב לזולת. כל אמא עברייה הייתה יכולה לראות בו מאמי. אפילו הכינוי שלו, בוז'י, נשמע לגמרי מאמי. עכשיו, כשהגיע אל ליגת-העל של הפוליטיקה המקומית, מגיע מבחנו הגדול. קבלנים יערכו עליו מצור. שתדלנים ועורכי דין יזכירו לו את ידידותם. המתנחלים והחרדים יתבעו חזקה על מעט המשאבים שנותרו במשרד. לחרדים יש חולשה גדולה למשרד השיכון, ולהרצוג יש חולשה גדולה לחרדים.
הוא הגיע רחוק דווקא משום שבניגוד לרוב עמיתיו, נזהר מלתקוף בבוטות פוליטיקאים אחרים והשקפות אחרות. בארץ הזאת, אם אתה שר אתה חייב להיות זועף, אתה חייב להיות אגרסיבי, אחרת יטרפו אותך חי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
