המשפחה כשדה-קרב

הדרמה האמריקנית לדורותיה אוהבת לעסוק בחוסר האושר הזוגי. קשה להעפיל לגבהים של אדווארד אלבי ב'מי מפחד מוירג'יניה וולף', אבל שדה-הקרב המשפחתי ממשיך לספק חומר-גלם בלתי-נדלה לכותבים שונים, שמבקשים לקעקע את מיתוס המשפחה המושלמת.

במחזה 'בין חברים' מספק המחזאי הצעיר ג'ו הורטואה אנטומיה של כישלון משפחתי כפול, פעם במשפחה מבוססת ופעם במשפחה ענייה. אם אצל אלבי ב'וירג'יניה וולף', חסרונו של הילד הוא חלק מהסיבות להפיכת הקן המשפחתי לכר פורה למרירות, אכזבה ומלחמת מינים, הרי שאצל הורטואה דווקא קיום הילדים מחריף את המצב. הוא גם מוסיף מימד של קנאה ותחרות סמויה בין שני הגברים, שלמדו ביחד בעבר ובחרו שני מסלולי חיים מנוגדים.

שתי המכות מתנהלות בשני חללים הפוכים – האחד רחב, מעוצב וריקני, והאחר דחוס, עלוב ומחניק. המעצבת דנה צרפתי ניסתה לשלב את שתי הדירות בחלל אחד, אך התוצאה נראית מודבקת ומגושמת. אך למרות הבעייתיות בעיצוב, ההצגה מצליחה לשכנע בזכות התרגום והבימוי המדויקים של אבישי מילשטיין, שגם הוציא מארבעת השחקנים ביצועים חריפים ואמינים.

דוד קיגלר וניר לוי מצוינים בתור שני החברים מבית-הספר לאמנות, שהפכו עם השנים לנציגי מעמדות שונים. תמר מיכאל ואדווה עדני משלימות היטב את התמונה בתור הנשים שלצידם ומולם. כל אחד מהארבעה מגיש משחק חשוף ובלתי מתפשר עד קצות העצבים, והתוצאה היא שגם אם קשה למצוא כאן הרבה תובנות חדשות, ההצגה הופכת לדרמה אנושית חזקה ויצרית על הגיהנום הפוטנציאלי המסתתר בכל זוגיות מאושרת לכאורה.