"תינוק המריבה" מועבר להורים הביולוגיים

פרשת "תינוק המריבה" - ההכרעה: בית המשפט המחוזי בתל-אביב החליט הבוקר (יום ה') ברוב דעות כי תינוק המריבה יועבר להוריו הביולוגיים. לפסיקה ניתן צו עיכוב ביצוע עד ה-13 בינואר וההורים המאמצים הודיעו כי יערערו על ההחלטה לעליון.  

השופטים יהודית שטופמן וישעיהו שנלר החליטו כי יש להעביר את הילד למשמורת אביו הביולוגי, ואילו אב בית הדין השופטת סביונה רוטלוי חשבה שיש להשאירו אצל הוריו המאמצים. המחלוקת בין השופטים הייתה נעוצה במשקל שיש לתת למצבו הרפואי של האב המיועד לאמץ. דעת הרוב סברה כי יש לתת לכך משקל מכריע כדי למנוע מהילד מצב של יתמות בגיל צעיר.

לעומתם, סברה השופטת רוטלוי כי אין לתת לכך משקל מכריע, וכי העברת התינוק בשלב זה של חייו להוריו הביולוגיים, לאחר שיצר עמם קשר, יש בה נזק רב, הגדול מהנזק ביתמות.

השופטים כתבו בהכרעתם כי אין מדובר בקטין שחווה הורות מתעללת או מזניחה, ואין מדובר בהיעדר מסוגלות מצד ההורים הביולוגיים, אשר בבדיקות לא נמצא בהם פגם. לדבריהם, "אין מחלוקת כי ההורים המיועדים לאמץ העניקו לקטין הורות פסיכולוגית מיטיבה ונקשרו בינם לבין הקטין קשרים אמיצים שתרמו להתפתחותו התקינה. יחד עם זאת, יכולותיהם ההוריות של ההורים הביולוגיים אינן פחותות משמעותית מיכולותיהם ההוריות של ההורים המיועדים לאמץ". לאור כל זאת, מוסיפים השופטים, היה להם קשה מאוד לקבל את ההכרעה בנושא.

השופטת יהודית שטופמן, אשר קבעה כי יש להחזיר את הילד להוריו הביולוגיים, הביעה בפסק הדין ביקורת על הדרך שבה אומץ הילד.

"שיקולי טובתו של הקטין, מן הראוי היה שיהיו נקיים מכל שיקול זר, שמקורו עלול להיות נעוץ בשאלות יסוד – האם אמנם, כדין, הועבר הקטין לבית ההורים המיועדים לאמצו? האם לא חרגו הרשויות מהמנדט שניתן להן על-ידי החברה למצוא לקטין שאמו ביקשה למוסרו לאימוץ בית הורים ראוי בו יימצא מענה לכל צרכיו הנפשיים, הרגשיים והפיזיים? האם ההורים המיועדים לאמץ אמנם עמדו בקריטריונים הרפואיים שאמורים להיות מדויקים ונוקשים, טרם מסירת הקטין לביתם לאימוץ? שאלות שהתשובות להן בלתי ברורות בענייננו, אם להשתמש בלשון המעטה". 

השופטת שטופמן הוסיפה כי משנמסר קטין לאימוץ והמדינה מקבלת על עצמה חובה למצוא לו הורים מאמצים, גלומה בחובה זו התחייבות המדינה למצוא לו בית הורים ראוי ללא כל סייג. "אינני יכולה לומר בביטחון מלא כי בענייננו עשתה המדינה כל שביכולתה על-מנת להבטיח שהקטין יגיע לבית הורים מאמצים, אשר מצבם הבריאותי-רפואי מאפשר להם להעניק לו את כל צרכיו הפיזיים והנפשיים במשך שנות ילדותו".

השופטת יהודית שטופמן כתבה כי "למרבה הצער אינני יכולה להתעלם מהעובדה שהאב המיועד לאמץ סובל ממחלה קשה ותוחלת חייו קצרה. מחלתו היא בהחלט שיקול בעל חשיבות ראשונה במעלה, בגינו יש לדעתי להעביר את הפעוט לבית הוריו הביולוגיים, אך זהו איננו השיקול היחיד. לשיקול מכריע זה יש להוסיף את העובדה שבכל מקרה תמיד ואז לעולם ילד מאומץ הנו ילד מאומץ. תמיד יתלבט בבעיות זהות, במיוחד בענייננו, משסביר להניח כי הדי הסכסוך הקשה בין ההורים המבקשים לאמצו לבין ההורים הביולוגיים יגיע לאוזניו בשלב כלשהו של חייו. אינני סבורה כי נסיבות ענייננו מתירות לנו למנוע קטין מלגדול בחיק משפחתו הביולוגית".

השופטת שטופמן ציינה כי להורים הביולוגיים עתיד להיוולד בקרוב ילד נוסף, "ובכך מנענו מהקטין לא רק את הוריו הביולוגיים אלא גם אחים בדם".

ביקורת על ההליך, ההורים והתקשורת

עוד כתבו השופטים בפסיקתם, כי עקב הליקויים שהתגלו בהליך בחירת ההורים המאמצים על-ידי השירות למען הילד בנוגע למצבו הרפואי של האב המאמץ, המליצו השופטים על עריכת בדיקה חיצונית מקיפה ומעמיקה של הליך בחירת הורים למטרת אימוץ.

השופט ישעיהו שנלר מתח ביקורת אף הוא על השירות למען הילד ואמר כי אם השירות היה בוחן את מלוא הנתונים הידועים כיום ונוגע בתוחלת חייו של האב המאמץ, קרוב לוודאי שלא הייתה ניתנת ההמלצה למסור את הילד לאימוץ להורים הללו.

בסוף הכרעת הדין כתבו השופטים ביקורת הן על ההורים הביולוגיים והן על ההורים המאמצים. "ההורים הביולוגיים הביאו לאולם בית המשפט שפה וסגנון שמעולם לא היו נחלתם של עורכי דין המופיעים בפנינו, כולל הכפשת חבר השופטים בצורות שונות, הן בעל פה והן בכתב, בבחינת כל האמצעים כשרים.

"ההורים המאמצים התעלמו מהחלטות בית המשפט באופן שיש בו משום התחכמות ועורמה. איננו מקבלים את הסברי הפרקליטים להתנהלות זו, בהיותם נעדרי כנות ותום לב וכאשר הם סותרים מסמכים המצויים בתיק בית המשפט".

השופטים מתחו גם ביקורת על אופן סיקור הפרשה בתקשורת. "כלי התקשורת התעלמו מנושא החיסיון שהוא בלב לבו של הליך האימוץ על-פי חוק, ופגעו בזכות הקטין לחיסיון ולפרטיות. באמצעי התקשורת נחשפו פרטים מזהים הקשורים בקטין ואף נמסר לנו שאף פורסמה תמונה גלויה של הקטין באתרי אינטרנט שונים".

עו"ד דין עדני, פרקליטם של ההורים הביולוגיים, אמר לאחר ההחלטה: "לאחר מאבק ארוך מאוד הוחלט להחזיר את הילד להורים הביולוגיים, ולצערי המאמצים מנסים לעכב את ההחלטה. אני מבקש מהם להפסיק. אתם תהיו הדודים שלו, לא תנתקו עמו את הקשר, אבל אני מבקש מכם להפסיק".

עורך דינם של ההורים המאמצים, שמעון שובר, אמר כי לצערו בית המשפט לא אימץ את חוות הדעת של המומחים שקבעו כי על הקטין להישאר לטובתו בידי הוריו המאמצים והודיע כבר כי יערער על ההחלטה לבית המשפט העליון.

"משפט שלמה" - הרקע 

הפרשה הכאובה החלה לפני כשנה וחצי, כשהאם הביולוגית גילתה שהיא בהיריון. באותה עת היא חיה בנפרד מבן זוגה אבי הילד, ולפיכך החליטה למסור את הילד לאימוץ. מאחר שלאם לא היה כל קשר עם אבי הילד, הכריז עליו בית המשפט כבר אימוץ. המשמעות היתה שלא דרושה חתימה של שני ההורים על טופס הוויתור, ומספיקה חתימתה של האם והחלטת בית המשפט.  

עשרה ימים לאחר הולדתו, אומץ הילד על-ידי בני זוג. בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" סיפרה האם המאמצת, כי הילד הפך למרכז חייהם והם חשו אהבה רבה אליו. אולם כמה חודשים מאוחר יותר התחרטה האם הביולוגית. בינתיים היא גם שבה להתגורר עם אבי הילד, והשניים ביקשו לאפשר להם לקבל חזרה את ילדם.

פרקליטיהם של בני הזוג ניצלו פירצה בחוק, ותביעתם התקבלה. בהחלטה תקדימית, קיבל בית המשפט לענייני משפחה את עמדתם, והורה להורים המאמצים למסור את הילד להוריו הביולוגיים.

עולמם של ההורים המאמצים חרב עליהם. הם סיפרו שהידיעה כי הם עומדים להידרש למסור את ילדם לאחרים גרמה להם צער רב. הם גם סיפרו שהילד עצמו, למרות גילו הצעיר, חש באירועים המתרחשים סביבו, והדבר משפיע על התנהגותו. הם החליטו לא לוותר ופנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וזה קבע שהם יוכלו לתבוע חזקה על הילד.

השופטים הורו להקפיא את החזרתו של הפעוט להוריו הביולוגיים, עד לסיום הדיון בנושא. מאז, התקיימו בבית המשפט המחוזי דיונים בנוכחות פסיכולוגים ומומחים, שבהם התברר כי שירותי הרווחה ידעו שההורים המאמצים סובלים מבעיה רפואית מסוימת, שיכולה להשפיע על ההחלטה למסור את הילד למשמורתם. עוד התברר שהפעוט נולד לאם לא יהודייה ועבר גיור חלקי.