למען הנפגעים
מה דעתכם על מלווה מרצון לטובת נפגעי האסון במזרח? מול הטבע הזועם כולנו אזרחי העולם
מה דעתכם על הרעיון הבא: ממשלת ישראל תטיל מלווה מרצון של עשרה שקלים על כל אזרח בעל הכנסה, לטובת קורבנות אסון הצונאמי בדרום-מזרח אסיה.
כך, פשוט ולעניין. מי שידבנו לבו, ייתן עשרים שקלים. אפילו יותר, והרבה יותר. כך שהעלויות המנהליות של המלווה יכוסו ויישאר סכום נאה של עשרות מיליוני שקלים. אלה יימסרו למדינות הנפגעות, על-פי היקף נזקי האסון בכל אחת מהן, או שיממנו מזון וציוד שישוגרו ממפעלים ישראליים היישר לשם.
לא נבזבז אנרגיות על כעס צדקני בדבר תשומת הלב היתרה של הישראלים והתקשורת המקומית לנפגעים ולנעדרים בני ארצנו. מפני שכל מדינה שיש לה קורבנות באזורי האסון שמה באופן טבעי דגש על אזרחיה: הציצו לאתרי האינטרנט של כלי התקשורת בסקנדינביה, גרמניה וארצות-הברית. ואצלנו, כשכולם מכירים את כולם, קל וחומר. אני, למשל, גיליתי בגלריית תמונות הנעדרים של ynet שאביגיל, קרובתי הרחוקה, מנותקת קשר בהודו. תודה לאל, היא התקשרה הביתה ביום רביעי. האם זה אומר שנפגעי עירך קודמים? לא בדיוק. זה אומר שנפגעי עירך מוכרים וקרובים ללב. זה אנושי.
מותר לעצור לרגע ולהתגאות בהתגייסות הישראלית, הרשמית והבלתי-רשמית, למען הישראלים האובדים. בארה"ב מוצפים אתרי החדשות בתלונות על התגובה האיטית והחלקית של הרשויות האמריקניות. באתר ה-CNN מתארים כמה ניצולים כיצד חיפשו לשווא את דוכן הקונסוליה האמריקנית בשדה התעופה בתאילנד, כשהם חולפים בקנאה על פני נציגויותיהן של אומות אחרות, ולבסוף אף נדרשו לשלם עבור תצלומי דרכון, למרות שנותרו חסרי כל. אז הישראלים התארגנו מהר וביעילות למען בני ארצם, ומשלחות העזרה שלנו יכולות כעת גם להפנות אנרגיות לטובת זיהוי וסיוע לנפגעים אחרים. הנה תוצאה מחממת-לב של ניסיוננו העצוב בעסקי אסונות.
אבל אנחנו גם אזרחי העולם, וישראלים רבים חשו בכך היטב. גם מי שידיים חזקות גררו אותו לחוף מבטחים בלי לברר מה אזרחותו, גם זאת ששאלה טלפון לוויני מניצול הולנדי כדי להרגיע את בני משפחתה בארץ, גם אלה שקיבלו כסף מזומן מזוג תיירים פלסטיני כדי לעשות את דרכם לבנגקוק, מי שהיה עד לפעולה היעילה והנחושה של התאילנדים מוכי הזוועה, וניצולים שכפריים בסרי לנקה העניקו להם מקלט ומזון ושמיכות.
אזרחות העולם היא הרגש האוניברסלי שאחז בכל אדם שישב בביתו וראה בטלוויזיה את ריבואות האומללים שדוברים את שפת הכאב העתיקה, המאחדת, העל-לאומית. וכך בוודאי הרגישו הגולשים הרבים באתרי החדשות שלנו, שדרשו להתמודד עם האסון העולמי ולא להתגדר בזווית הישראלית. מול הטבע הזועם כולנו דיירי כדור הארץ. ואחים.
חברי הכנסת הנכבדים, מי ירים את הכפפה? מלווה מרצון, עשרה שקלים. או יותר, לפי הנכונות והיכולת, גם הרבה יותר. מאדם לאדם. אני ובן זוגי - הרעיון הוא שלו - נשמח להיות הראשונים, ומכל הלב.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
