דיאטה: בוכים על עוגה שחוסלה

גם כאשר מדברים על ירידה במשקל, ניתן לחלק את העולם לכאלה שעושים ולכאלה שבוכים. לקבוצה השנייה שייכים כל מי שתמיד מסתכלים אחורה בזעם ובכעס. אחרי שהיו במסעדה ואכלו ארוחה טובה, הם כועסים על עצמם – "למה נתתי לעצמי לעלות, למה לא שמרתי". אחרי שהתפתו לפרוסת העוגה שהגישו להם במסיבת יום ההולדת וחיסלו אותה עד הביס האחרון, הם מקוננים על "האופי החלש שלי". הם כל-כך רוצים להיות רזים, הם מוכנים לעשות ה-כול כדי לרזות – אבל בזה מסתכם העניין, בדרך כלל. הם לא יתאמצו כדי לשנות הרגלי אכילה, הם לא יצטרפו לקבוצת תמיכה כדי לחזק את יכולת העמידה בפיתויים, הם גם לא יפסיקו לקנות הביתה מאכלים משמינים. הם כן יראו לכל מי שיהיה בסביבה המון תמונות של איך שהם נראו פעם, כשהיו רזים, ויתייחסו לכך בהמון תסכול וכאב.

יש לכם מושג איזו אנרגיה דורשת כל ההתעסקות במה שהיה? אתם יודעים כמה זה מעייף? לא פלא שבסוף היום הם כל-כך עייפים, שאין להם כוח להתחיל להתמודד עם בעיות האכילה שלהם. הם מזכירים לי מכונית שוקעת. ככל שהנהג לוחץ יותר על דוושת הדלק, המכונית מתחפרת ושוקעת יותר. בקיצור, פול גז בניוטרל.

אז מה לעשות? להפסיק להתבכיין ולעשות. בכדי להשיג משהו, כולל להיות רזים, צריכים להשקיע באופן אמיתי ובצורה בונה. צריך ללמוד משגיאות שעשינו, ולא לחזור עליהן, ובעיקר צריך להיות מוכנים באמת למאמץ.

ומה אפשר "לקנות" בחפיסת שוקולד שחיסלתי תוך כדי בהתבוננות בתמונות של פעם? ובכן, חבילה כזו = מרק ירקות + חביתה (ביצה אחת) + 2 פרוסות לחם קל + חצי חבילת גבינה 5% + מעדן חלב + שוקולד מקופלת = 500 קלוריות.