לתפוס את הרגע

בניגוד לספרות, ציור, פיסול או צילום, שמשאירים עדות חומרית למעשה היצירה, המחול הוא זיכרון והתנועה היא אינסופית, קיימת רק כשהיא מתקיימת. אז איך בכל זאת תופסים תנועה? איך גורמים לה להישאר? האם תוך כדי ניסיון לתפוס את הרגע, נשמר הדבר עצמו או אולי נוצר משהו אחר? שאלות אלו, בין היתר, עולות מתוך הפרוייקט "Blow-Up", המפגיש בתוך חלל מעבדתי בזירה הבין-תחומית בירושלים בין אמנות המחול, הצילום והמוזיקה.

לדברי הצלם יאן טיכי, שהנחה את תלמידי מגמת הצילום בפרוייקט, מדובר בניסיון לבדוק את גבולות המדיה דרך צילום מתבונן, חודרני, מלטף ועיתונאי. "רציתי לשבור את הצילום הדומם. חשבתי שמול התנועה, המצלמה יכולה להביא דרך אוסף של רגעים התבוננות עמוקה", הוא אומר.

התבוננות בעבודה מעוררת מחשבה על משפט שטבעה הכוהנת הגדולה של המחול המודרני, מרתה גראהם, "תרקוד כאילו אף אחד אינו מתבונן בך" ותהייה לגבי השאלה האם נוכחות המצלמה היא התערבות במעשה האמנות המבנה את היצירה ואת התנהגות מבצעיה. 

לדברי הרקדן אורן טישלר, מנהל סדנת המחול ורטיגו, מדובר בהתערבות הדדית: "אנחנו מנסים לחיות את הרגע הזה, לא לתפוס אותו. אם הצלם חי את הרגע הוא ירקוד, וזו בדיוק הנקודה, להפוך את הצילום ואת הצלמים לחלק מהעבודה, להרקיד את התמונות".

נשמע סוריאליסטי, אך בחדר החושך שבנו בזירה הבינתחומית התמונות רוקדות, התנועה מוקפאת והמוזיקה, שהולחנה על-ידי ששה מלחינים שונים, היא הדבק שמחבר את כל האלמנטים. מי שמחפש מופע מגובש שמביא לקהל מוצר מוגמר ומפוענח, עלול ללכת לאיבוד במהלך 50 דקות וגם בזה אין רע. מי שאינו מפחד להשטף בזרם אסוציאטיבי ימצא בעבודה אינסוף חלונות לעולם הדמיון. חוויה מרתקת וייחודית.

"Blow-Up" - הזירה הבין-תחומית בירושלים, יום ו', 7 בינואר, בשעה 14:00; מוצ"ש, 8 בינואר, בשעה 21:00.