דב נבון
דב אלבוים הגיש כבר 700 תוכניות של "חוצה ישראל", שמשודרת בחינוכית 2 וזוכה לרייטינג מספק בהחלט. בשבת הוא מעלה ב"רשת" את "עושים דרך", תוכנית חדשה של מסעות עם זוכי פרסי ישראל. האם רק רגע לפני המכרז נזכה לפריים-טיים איכותי, בלי כוכבים ובלי אס אם אס? "יש פה מלכוד אבסורדי", אומר אלבוים, "כי האנשים שרואים את התוכניות האלה הם לא מטומטמים, והזכייניות חוששות שהמפרסמים לא יבואו, זה עצוב"
קשה להאמין אבל יש תופעה מעניינת יותר מ"ארץ נהדרת" בעולם הטלוויזיה שלנו – קוראים לה דב אלבוים. מילא התוכנית שהוא מגיש בחינוכית, "חוצה ישראל", שלא קשורה בכלל למה שיש בערוץ 2, אבל איך הוא מעז גם לעשות רייטינג? "אני עושה את 'חוצה ישראל' כבר חמש שנים, קרוב ל-700 תוכניות, ובשבוע שעבר למשל, בשידור הראשון היה לי 8.5% רייטינג, וביום השידור השני היה לי 10.5%", אלבוים מתגאה, "זכיינים מגרדים את הקרקפת בתדהמה, כי הם משקיעים מיליוני דולרים כדי להגיע לרייטינג שכזה והתוכנית הזו עושה את זה עם הפקה מאוד צנועה".
עכשיו יוצא אלבוים מההפקה ומהאולפן הצנועים של החינוכית כדי לפגוש עשרה מחתני פרס ישראל. בכל פרק של "עושים דרך", שתעלה בשבת ב"רשת" אחרי "חדר מלחמה", ייפגש אלבוים עם אחד מזוכי פרס ישראל, ויחד יצאו למסע שיפרוש את תחנות התרבות והחוויות המעצבות בחייו של זוכה
עושים דרך רשת דב אלבוים
בין החתנים שמתארחים אצל אלבוים לא נמצאים יגאל תומרקין, הגשש החיוור או גילה אלמגור. נסו יותר בכיוון של פרופסור דוד הראל - חתן פרס ישראל בתחום מדעי המחשב; פרופסור מישל רבל - חתן הפרס בתחום הרפואה; ופרופסור משה אידל - חתן הפרס בתחום מחשבת ישראל. אלבוים מסביר: "כל אחד מהאורחים הוא סיפור בפני עצמו שלא יאומן בכלל. אני בחרתי במתכוון בדמויות לא מוכרות מתוך כל הרשימה של חתני הפרס, שיש בה אנשים מפורסמים מאוד. האורחים שלי הם אנשים שמעולם לא נחשפו בטלוויזיה, ואני מגלה מדענים בעלי שם עולמי, כאלה שגילו דברים בעלי משמעויות רחבות ועמוקות, שהם בעצם אנשים שגדלו בעוני, במחסור, ברעב, בצל השואה, שבעצם עשו מעברים חזקים מאוד בחיים שלהם. הדבר המדהים מבחינתי זה להיות נוכח ליצירתיות של אותם האנשים. גילויים והמצאות הם לא רק תוצאה של מדען שיושב במעבדה 20 שנה ומוצא משהו. אלו אנשים שעושים שינוי ומהפכים בחיים שלהם גם, והכל קשור. מדהים שאי אפשר להפריד בין האישי למקצועי. עשיתי פרק על פרופסור אילן חת שגילה דברים חשובים ומדהימים על ד.נ.א. של צמחים, היום הוא נשיא מכון ויצמן החשוב בישראל ובעולם, והאיש הזה בעצם גדל לאם שהייתה פועלת ניקיון ולאב שהיה אמרגן קטן בחיפה. הפרופסור עשה דרך שלא תאומן - הוא נפצע קשה בששת הימים, איבד עין, איבד אוזן וחלק מהפרצוף שלו הושחת, אבל האיש הזה ממשיך להתעסק עם מיקרוסקופים ומנסה לגלות דברים חדשים. העוצמות האלה, זה מעורר השראה".
וכולם אנשי מדע או פרופסורים?
"לא, לא, יש בפרס רובריקה שנקראת תרומה אישית למדינה, אנשים שהם לאוו דווקא פרופסורים אלא זו האישיות שלהם שחשובה. עשיתי סרט על ברוך חגאי - בן אדם שהפך את ספורט הנכים למעצמה. הוא קידם את ספורט הנכים, קיבל הכי הרבה מדליות זהב והוא גם כן ילד למשפחה בת 10 נפשות שלא היה להם מה לאכול. הוא לא השלים אפילו 6 שנות לימוד, אבל הצליח להמריא למקומות רחוקים".
יש משהו שמאפיין את חתני פרס ישראל?
דב אלבוים עושים דרך
"עם מי שאני עברתי את הדרך הזו, המאפיין הבולט הוא שהם לא נולדו עם כפית של כסף בפה, הם לא עשו הנחות לעצמם, הם לא אנשים של 'מגיע לי' וכולם שילמו מחיר גדול מאוד כדי להצליח".
יש עדיין יוקרה לפרס? הרי אי אפשר לשכוח את מקרה לבנת-תומרקין.
"בטח שיש, זה אות ההוקרה הכי גבוה שהמדינה יכולה להעניק למישהו. עצם העובדה שכל שנה יש לך שערוריות מסביב לפרס, אם אנשים כן רוצים לקבל או לא, או מי יתן להם ואיך, אז בוודאי שיש עניין. אנשים רוצים להיות מוכרים וחושקים בפרס הזה. אני לא אומר שמי שלא קיבל את הפרס הוא לא מדען. יש מדענים הרבה יותר חשובים, שלא קיבלו פרס ישראל, אבל מבחינתי זו הייתה המסגרת".
אתה עושה טלוויזיה אחרת ממה שאנחנו רגילים. איך זה עובד כל כך טוב?
"התוכנית הזו, וגם 'חוצה ישראל', באמת לא רגילות בנוף הטלוויזיוני. אני זוכר עם 'חוצה ישראל' שבהתחלה זה היה מוזר לאנשים רבים, אבל לאט לאט גיליתי שהמוני צופים ממש חיכו לדבר הזה, לתוכנית שבאמת נותנת כבוד למרואיין, מנסה להעמיק בדברים שהיא עושה ולא עובדת על קטעים מבדרים במהירות של חמש שניות. בסופו של דבר אלו התוכניות שמתאימות לי, כי אני לא איש טלוויזיה. אני אוהב להגיש דמויות או דיוקנאות, והגישה שלי היא ספרותית ובאה מתחום הספרות. הציעו לי בעבר לעשות תוכניות אירוח כאלה ואחרות, אבל אני לא מרגיש קשור לזה, הסידרה הזו היא המשך מורכב ומרענן ממה שעשיתי עד כה".
אתה חושב שאתה ממלא את משבצת האיכות, או שעדיין חסר?
"אני חושב שזה לא מספיק ואפשר וצריך לעשות עוד טלוויזיה כזו וגם יהיה קהל. יש פה מלכוד אבסורדי, כי האנשים שרואים את התוכניות האלה הם לא מטומטמים והזכייניות חוששות שהמפרסמים לא יבואו, זה עצוב".
ומה עם המכרז?
"אני, בניגוד להרבה אנשים, חושב שהרשות השניה חובתה לפקח על השידורים של הערוץ. אם הם לא היו מפקחים הייתה כאן הזנייה מוחלטת של השידורים, כי הכסף היה מעוור את עיני כולם. אני שלם עם כל ההחלטות, למרות הדיבורים וההאשמות שהם צנזורים, ותאמין לי שאין לי עניין להגיד כך או אחרת, כי לא חתמתי עם 'רשת'. אני לא נמצא ברשימה של מתמודדים ובכלל לא קשור למכרז".
אתה חושב שהיו נותנים לך תוכנית שכזו ללא המכרז שנושף בעורף?
"אני לא יודע ולא יכול להיכנס לראשם של מנהלי 'רשת', יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. יש ביני לבין 'רשת' משא ומתן שנמשך זמן רב מאוד עוד לפני שהתחילו העניינים, אז אני לא יודע, אבל אם אני מרוויח והצופים מרוויחים אז לא איכפת לי מאיפה זה בא".
מה דעתך על הטלוויזיה שלנו בכלל?
"יש דברים מעולים בטלוויזיה, 'ארץ נהדרת' מצוינת וגם יאיר לפיד עשה עבודה מצוינת ב'חדר מלחמה', אבל מה שמפריע לי זה לא שאין דברים טובים על המסך, מפריע לי שהפריים טיים נראה כמו זבל. בשעות נידחות אתה מוצא דברים טובים, מעניינים ואיכותיים, אבל הפריים הוא מסחרי יותר מדי. אני תמיד אומר למנהלי הערוצים 'תגידו, למה לא תנסו לשים תוכנית טובה, כמו 'עושים דרך' בפריים? אתם תראו שתופתעו כי תזכו לאחוזי צפייה' אבל הם לא מאמינים לי, הם פשוט לא מאמינים לי".
אז למה שלא תרוץ למכרז? אפשר עוד להגיש הצעות.
"לא יודע, כל העסק הזה נראה לי כמו רשימת שוק, כמו שוק בשר וממש לא בא לי להיות חלק משוק הבשר הזה".
יהיה רייטינג?
מומלצים
