הקהל לא בא. ובצדק

ההסברים של ניר קלינגר אולי מספיק טובים עבור לוני הרציקוביץ' – אבל הקהל יותר חכם. אי-אפשר לשקר אותו. הוא נשאר בבית כי אין את מי ומה לראות. לא רק במכבי תל אביב, אלא גם בהפועל חיפה כפי שנראתה אתמול. האמינו לי, אני מחפש לספר על שביב תקווה כלשהו ולא מוצא. אולי על מישהו שעשוי להיות פעם להיט. וכלום. אולי רק ברוך דגו, אבל לעניינו אקדיש קטע בהמשך.

מרבית השחקנים ששיחקו אתמול בבלומפילד יהיו לכל היותר שחקנים בינוניים. לא אלו שיתנו סיבה להגיע לאיצטדיונים. בואו ניקח לדוגמא את גיל ורמוט וראובן עובד בהפועל חיפה. על ורמוט כותבים ומדברים מבוקר עד ערב עד כמה הוא כשרוני, מה הפוטנציאל שלו, ושהוא עובר לפה ועובר לשם. לא ראיתי פעולה אחת טובה שלו. גם לא של ראובן עובד, שלפי יכולתו כל הרעש סביבו מיותר.

מאוד התאכזבתי מאיתן עזריה, שאמור לשדרג את הגנת הפועל חיפה. חיפשתי מנהיג אחד עם יכולת, שיסחוף את האחרים בשתי הקבוצות. לא מצאתי. ערן לוי הבקיע אמנם שער יפה, בחסות הטעות של שומרו איסלאם כנעאן – אבל זה לא כל הסיפור בעניין שלו, צריך לראות את המכלול. אסור למכבי ת"א להתפאר בהבאתו, אחרי שלא נמצא לו מקום במכבי חיפה, וגם הפועל כפר-סבא ויתרה עליו מרצון. פעם מכבי ת"א היתה אימפריה, היום היא מתגאה בהבאת שחקן כמו ערן לוי.

לא פלא שמכבי ת"א נמצאת באחת התקופות הרעות שלה. היא לא מוצאת פתרונות לבעיות. היו ביציע שאמרו כי אם קלינגר חתם עד 2008, הם יחזרו ב-2008. תראו אילו הבדלים מאמן יכול לעשות. כשמדברים על מאמנים צעירים ומאמנים ותיקים, צריך להתעכב על השינוי הגדול שהביא דרור קשטן בהפועל פ"ת. לקח קבוצה אחת ועשה אותה קבוצה אחרת. זהו ההבדל בין מאמן מעולה למאמן מהשורה.

ולבסוף, משהו על דגו. ברוך באמת השחקן הטוב ביותר במכבי. לא רק הכי טוב, אלא אולי היחיד שמסוגל לבצע דאבל-פאס כמו שצריך, ולסכן. במקום שישחק באמצע מאחורי החלוץ ויוסיף לקבוצה, הוא נתקע באגף והאפקטיביות שלו יורדת פלאים. לא חבל לבזבז אותו?