בת"א לא סוגרים, רק מעתיקים

מתגובות דוברות העירייה עולה כי למרות הפגישה המתוכננת בין הצדדים, דינן של ספריית "טמיר" וספריית מגדל שלום, נחרץ.

בעירייה אומרים: "נבהיר כי לא מדובר בסגירת שתי הספריות, אלא בהעתקתן למקום אטרקטיבי יותר בשל עלויות אחזקה גבוהות, שפגעו בתקציב רכישת הספרים ונוכח צמצום עקבי של מספר הקוראים בהן. בימים אלה בוחנת העירייה את החלופות המתאימות לקוראים תושבי האזור להעתקת הספריות כשהעדיפות בשלב זה היא לבניין ברחוב מאז"ה 7. עד לקבלת החלטה והכשרת המבנה שייבחר, יוכלו משתמשי ספריית מגדל שלום לפנות לספריית בית הספר העירוני ו' ברחוב העליה, לבית הספר בלפור, לספריית מרכז מנדל בצפון יפו או לספריית בית אריאלה במרכז העיר. מנויי ספריית טמיר יוכלו לפנות לספריית בית ברבור הסמוכה".

בעירייה מנסים לשייך את המהלך למגמה כלל ארצית שנובעת משינויים דמוגרפיים בשכונות. לדבריהם, "דווקא משום שמדיניות העירייה היא להשקיע בהגברת הקריאה בכל מקום בו ניתן לזהות פוטנציאל קוראים, העתקת הספריות היא צעד מתחייב המהווה חלק מתהליך של ארגון מחדש בתחום הספריות העירוניות, הכולל בין היתר ביטול דמי ההשאלה בעשר ספריות בדרום העיר והוביל למספר מנויים גבוה פי 6 לעומת התקופה המקבילה אשתקד".

היום, (ד'), הוציא ועד המאבק נגד סגירת הספריות מכתב המגיב לדוברות העירייה ובו הם כותבים: "מכתבכם רצוף אי דיוקים ואם לא היינו מבקשים להאמין בכוונותיה הטובות של עיריית תל-אביב, הרי תשובתכם היא בבחינת גניבת דעת הציבור והמדיה. העירייה הציעה כביכול חלופה, אך המכרז שפרסם ראש העיר לייעודו של הבניין ברחוב מאז"ה 7, כולל הפעלת מסעדה בקומה הראשונה, קפה בקומה השניה וגלריה בקומה השלישית. בבדיקה שערכנו בבניין יחד עם ספרנים וסופרים, הסתבר לנו מעל לכל ספק שהבניין אינו מתאים בשום צורה לשכן ספריה עירונית ובוודאי לא ספריה בסדר גודל שכזה. שתי החלופות הנוספות הנזכרות בתגובת הדובר מגוחכות. ילדים ומבוגרים לא יוכלו להשתמש בספריות המצויות בבתי ספר שכן הן פועלות רק בשעות הלימודים ואינן נגישות לילדים הלומדים במוסדות אחרים או למבוגרים העובדים בשעות אלו. כמו כן, מבחר הספרים בספריות אלו אינו עונה על צרכי הקורא הבוגר או איש המקצוע ובספריית מגדל שלום, נכון להיום, משתמשים גם סופרים ואנשי מחקר. באשר לטענה על צמצום עקבי במספר הקוראים בספריות אלו. עיריית תל-אביב עשתה ככל יכולתה בשנים האחרונות כדי 'ליבש' את הספרייה, בכך שלא העניקה לה תקציבי פיתוח. סופרים ואמנים משכונות שבזי ונווה צדק היו צריכים לתרום מכיסם באופן מבזה בכדי לממן שעות סיפור וקיום תערוכות בין כתלי המקום. לא נעשה שום מאמץ לפרסם את הספרייה והעובדים לא העזו להתייצב מול הרשות מחשש למטה לחמם הדל".

חברי מטה המאבק מצטטים מדברי הסופר יהודה אטלס שאמר בראיון בנושא: "רק ספריות מקומיות שאינן גדולות ושבהן היחס לקוראים צעירים ובוגרים הוא אישי, ספריות המשמשות בית לקהילה המאוחדת סביבן, רק אלו גידלו על ברכיהן לא רק קוראים אלא סופרים וחוקרים בתחום הספרות".

התושבים מתקשים להבין כיצד בעיריית תל-אביב, שחרטה על דגלה את קידום התרבות, קודם סוגרים ורק בדיעבד מנסים לאלתר אטלרנטיבות: "ישן מפני חדש לא תוציא, לפחות עד שייכון החדש. אסור בשום אופן לסגור עד שתופעל חלופה שבשלב זה היא וירטואלית. לפני התערבות התושבים כבר הוצאו מהספרייה מיטב הספרים, חלקם עומד לעבור לספריית בית ברבור יחד עם הספרנית, חלקם האחר לענק הבולע-כל 'בית אריאלה' והיתר יוצא למכירה. זאת האמת. בספריית מגדל שלום מצוי אחד מאוספי השירה החשובים ביותר בארץ ורבים לוטשים אליו עיניים. ספרייה אינה בניין, היא קודם כל הספרים שבתוכה. עיריית תל-אביב כבר תכננה את ה'אקציה' של הספרים לפרטי פרטים. זו לא העתקה, זו סגירה ולא משנה איך יציגו את זה. בעירייה מנסים להכשיר את העניין תוך שימוש בטרמינולוגיה מעודנת".