דור מזוין

תהיה הפסקת אש? אבו-מאזן יכול לאכוף? או שהוא בכלל לא רוצה? התקשורת שלנו מלאה בהערכות ובפרשנויות, ואף ממשלת ישראל מצטיירת כמתלבטת כיצד לפעול. ייתכן שכל אלה אינם מביאים בחשבון כי הדיסקט הפלסטיני כולו התחלף, וספק אם שאלות אלה עודן רלבנטיות. מה שהיה אולי משמעותי בקדנציה של אהוד ברק בראשות הממשלה – כאשר לא היה ברור כיצד תגיב האדמינסטרציה האדירה שהקים ערפאת בשטחים על אתגר האינתיפאדה – שוב אינו כזה, למרבה הצער.

דור חדש התעצב בעשור האחרון בשטחים, פרי ההתרסה והשנאה שהביא לכאן ערפאת במסגרת אוסלו, והדור הזה הוא הלוחם כיום: צעיר, חצוף, אלים ובלתי מתפשר, כמי שגדל והתחנך על אמיתות מוחלטות של דרישות צדק. הדור הזה בז לפוליטיקאים הפלסטינים הזקנים, לרעיון הדיפלומטיה, למו"מ ולפשרה, ניזון מלאומנות פלסטינית או מאיסלאם פוליטי, שתי תפיסת שאינן מקבלות את תפיסת הפשרה. ערפאת מת, אך הוא הספיק להשאיר פה עשרות אלפי יורשים, המקדשים את הסיסמה שהגה הוא עצמו לפני ארבעה עשורים: "המאבק המזוין". כמו אז, גם עכשיו הופכת האלימות האנטי-ישראלית לפלטפורמה של מוביליות דורית פלסטינית.

אולי פה ושם יסכים מישהו להסדרי הודנה, לצרכים טקטיים, אך הכלים הללו נתפסים כשייכים לעבר. לדידם של הצעירים, מודלים של התאבדות, הרואיות פתטית והתרסה בסגנון עיראק הם שנותנים כיום את הטון. כצפוי, הצעירים אישרו את בחירתו של אבו-מאזן כאקט של כבוד, אך זו הייתה "סיאסטה", פוליטיקה, וכבר ברור לכל שאין לה קשר לחיי היום-יום ולדהרתה של האינתיפאדה. אכן, יש עייפות פלסטינית אך כוחות גדולים ואפלים כבר תפסו את המושכות במאבק מול ישראל, ולא פקידים כאבו-מאזן יפריעו להם.

כצפוי, המאבק הפלסטיני התפורר לגמרי לאחר הסתלקות הדבק המלכד האחרון: יאסר ערפאת. יש מאבק בעזה ויש בגדה, יש בתוך פתח, יש חמאס והג'יהאד האיסלאמי ויש פנים וחוץ. עם ערפאת היה דבק, אבו-מאזן הפך לוואקום: לכוד בין הדור הצעיר, שנותר לנפשו, לבין ישראל ותביעותיה. חסר משמעות משל עצמו. אם יעשה אבו-מאזן את הבלתי אפשרי ויגבש סוג של הפסקת אש, ועם נדוניה זו יבוא לישראל, מיד תתפוצץ הפסקת האש בלהט הצעירים. ילך לקראת הצעירים – תכה ישראל.

לאחר האינתיפאדה הקודמת כתב המשורר ניזאר קבאני בהערצה על "ילדי האינתיפאדה", בני דור חדש, הדורש בכוח ובגאווה את מקומו, ורק ערפאת בולם אותו. זה היה דברו של בן הדור המבוגר, המושפל והמובס, בן דור הסיסמאות הנבובות שכשלו, אשר מריע עכשיו לדור צעיר וכוחני, שאולי ממנו תבוא הישועה, מבלי להבין כי מדובר בעוד מלכודת שהערבים שבים ונקלעים אליה.

"למדונו, תלמידי עזה / מקצת ממה שאתם יודעים / למדונו להיות גברים. תקופת התבונה המדינית חלפה מזמן / אם כן, למדונו את הטירוף". אבו-מאזן, הפליט בן ה-70 ובן דור התבוסה, הוא העבר. בעיני אותם "תלמידי עזה", העתיד שייך להם.