יין מן הרפת

מכיוון שרוחב אחוריה של פרה חולבת שווה פחות או יותר לרוחבה של חבית יין, הרי שהגיוני כי ביקב ויתקין אפשר להציב בשורה כ-15 חביות. דורון בלוגולובסקי, דור שלישי למשפחה ממקימי המושב אשר בלב השרון, מרחק שני ביסים מצומת הפנקייק, הפך את הרפת של סבא, שהיו בה 15 פרות, ליקב קטן, ומכלי הנירוסטה הגדולים, ששימשו לחלב, עברו הסבה למכלי תסיסה. היום, אם תבקשו חלב – תקבלו יין.

זהו עסק משפחתי, הנושק לביתם של דורון ושרונה (אשת השיווק של היקב), ואשר מקבל סיוע וייעוץ מקצועי מהגיס, אחיה של שרונה, אסף פז, בוגר לימודי יין בבורדו ויינן בשורות יקב כרמל. שני הגברים הגיעו אל עולם היין בדרך מקרה, כמו תמיד בחיים. דורון היה בעסקי שיש, מה שהוליך אותו לתקופות משמעותיות באיטליה. "רק התיישבתי ליד שולחן במסעדה, בלי לשאול, הניחו לפני יין", הוא נזכר היום. מכיוון שהניחו, שתה. וגם התחיל להתעניין. אסף, לעומתו, היה שף קונדיטור, עשה עוגות במלון מצפה הימים, עבר ללימודי הנדסת מזון, ולבסוף נחת בתחום היין. בשנת 2001, הבציר הראשון שלהם, עשו 200 בקבוקים. בשנה שאחריה, 2,500. בציר 2003 כבר נתן כ-8,000 בקבוקים. בציר 2004 יגיע ל-15 אלף.

הם קונים ענבים מכרמים (בליווי אישי) בהרי ירושלים, באיזור זכרון ובגליל העליון. אך מחלון פינת האוכל המשפחתית של שרונה ודורון, שם נערכת טעימת היינות, אפשר לראות את הגפנים שניטעו לפני שלוש שנים בחלקת שני הדונמים אשר צמודה לבית. כאשר צריך ידיים עובדות בכרם, מתגייסים חברים ובני משפחה לסייע, ובהם גם סבתא-רבתא מרים רוטנברג, שכבר חלפה ביעף את גיל ה-90. אך זה היה נותר בגדר פולקלור סימפטי, סיפור טוב לחובבי טיולי שבת, אם לא היתה לו תוספת מפתיעה ומלהיבה: הרפת לשעבר נותנת היום יינות טובים, בקבוקים מעוררי עניין, מסקרנים ביותר בכל הקשור להתפתחותם ולמעשי הבצירים הבאים של היקב.

בתור פתיחה, הביא דורון לשולחן טעימת חבית של יין רוזה, מבציר 2004, שעשה לראשונה. לא לבן, לא אדום, זהו ילד הסנדוויץ' של עולם היין. עשוי זנים אדומים, אשר תירושם בא במגע קצר בלבד עם הקליפות, יום עד שלושה ימים, ומכאן הגוון הוורוד- אדום-בהיר שלו. רוזה הוא יין משעשע, משובב נפש כאשר הוא במיטבו, יין של אזורים חמים, אשר אמור היה להיות פופולרי כאן אצלנו. ולא כך הדבר, וחבל. מעטים עושים אותו, ועוד פחות עושים אותו ראוי לתשומת לב. הרוזה של ויתקין, עשוי ענבי טמפרניו, סירה וקריניאן, הפגין ניחוחות רימונים, רעננות נהדרת, ושטף במתיקות טובה את הפה. רק כ-500 בקבוקים כאלה יבקבקו כאן, והם יימכרו ככל הנראה רק למסעדות. חפשו אותם.

"ויתקין לבן, 2003" – בלנד עשוי ענבי ויונייה (60%), והשאר פרנץ' קולומבר. התירוש תסס בטמפרטורה קרה מעט פחות מחודש ואחר כך יושן על שמריו כחודשיים, בטרם בוקבק. התוצאה רעננה, נעימה מאוד, ניחוחות ליים משחקים באף, והמגע בחך נעים ומושך. מחיר הבקבוק בין 60 ל-70 שקלים.

"ויתקין, ריזלינג 2003" – יין זני, מענבי כרמים במורדות הרי ירושלים. התיישן על שמריו כשלושה חודשים ועבר סינון קל לפני שבוקבק. צבעו זהב-עתיק, הוא נפתח לאט בכוס, וכאשר ניחוחותיו נותנים מעצמם, ההמתנה כדאית. יש לו אף פרחוני, לימוני ומתובל רכות. בפה הוא רענן וחלק, מאוזן וטעים. 60-70 שקלים הבקבוק.

"ויתקין, קריניאן 2003" – בתוספת קטנה (10%) של פטיט-ורדו, הקריניאן עושה כאן מופע יחיד מפתיע. זהו הזן הנפוץ ביותר, אך הכמות אינה עושה איכות בדרך כלל. לא הפעם. הענבים מקורם בגפנים מבוגרות, כרם עם יבול נמוך ומוגבל. היין שרה על קליפותיו משך למעלה משבועיים, עבר סינון קל בלבד, והתיישן משך שנה בחביות עץ אלון צרפתי. התוצאה מסוגלת לקעקע כמה וכמה דעות קדומות. יש לו גוון עמוק ונאה, ניחוחות טובים של גרגרי יער ושזיף בשל, עם ארומות עץ חבית במידה. על החך הוא מעניין, טעים ומאוזן. 60-70 שקלים לבקבוק, רכישה בהחלט מומלצת.

"ויתקין, קברנה-פרנק 2003" – זהו האח הפחות מבריק במשפחת קברנה, ועשיית יין זני על בסיס ענביו אינה נפוצה. כאן, בתוספות קטנות של פטיט-ורדו (6%) וקברנה-סוביניון (4%), הוא מככב בתפקיד יין הדגל של היקב. בצדק. יש לו אדום כהה נאה לעין, ניחוחות עשירים, דובדבן בשל, ריבת גרגרי יער ותבלינים. על החך הוא מלא ועשיר, מורכב וטעים. בסביבות 100 שקלים לבקבוק. רגע. ומה עם קברנה-סוביניון? מרלו? יקב ויתקין מסתדר ללא הזנים האלה, בניגוד לזרם הכללי, ועושה את זה בכלל לא רע. שיהיה בהצלחה.