גם בדיאטה - הכל מתחיל מהראש

ירידה של חצי קילו בשבוע יכולה להביא לתגובות שונות לחלוטין אצל אנשים שונים. האחד יאמר, "איזה יופי, ירדתי נהדר", האחר יאמר "רק חצי ק"ג, זה לא מספיק", ואילו השלישי מסוגל לומר "אכלתי עוגה השבוע וירדתי, אז אפשר לאכול עוד שתיים".

כמובן שיש עוד הרבה תגובות. בעצם, כמספר האנשים, כן מספר התגובות. לא תמיד אנחנו מודעים למחשבות שלנו, לכן, מכנים הפסיכולוגים את החשיבה הזו "מחשבה אוטומטית". נא להירגע, זה לא שיעור פסיכולוגיה, רק שיעור לחיים. זו המחשבה הראשונה שעולה לנו לראש ושדרכה אנחנו מפרשנים את המציאות. המחשבה הזאת, שהיא כל-כך מהירה ולכן נקראת אוטומטית, קובעת את ההרגשה שלנו ובסופו של דבר משפיעה על ההתנהגות.

אז מי לדעתכם ירגיש מעודד מהירידה במשקל וימשיך בתהליך במרץ ובאופטימיות, ומי יתייאש ויעלה על דרך מהירה וחד-סיטרית לכיוון המקרר? די ברור, הלא כן?

אז מה המסקנה? אם ברצוננו לשנות את ההתנהגות, בואו נבדוק את צורת החשיבה – מה אמרנו לעצמנו. אם החשיבה מקדמת ובריאה – נהדר, ממשיכים. אבל אם היא מזיקה, גורמת לכעס, ייאוש ותסכול – לשנות מיד. בהתחלה זה כמובן מלאכותי, אבל במשך הזמן השינוי ייהפך לחלק אוטומטי מצורת החשיבה.

דוגמאות למחשבות אוטומטיות שמנות? בבקשה.

• "התחלתי דיאטה לפני חודש וחצי, ויש לי עוד הרבה להוריד. נשבר לי, אין לי סבלנות, אני רוצה לחזור לחיים רגילים". מחשבות כאלה מעוררות מיד תסכול ודיכאון, ובדרך-כלל זה נגמר באכילה ללא בקרה. מחשבה מתקנת: הפעם זו לא עוד דיאטה. הפעם זה שינוי בצורת חשיבה ושינוי באורח החיים. ייקח זמן, אבל רק כך השינוי יכול להיות באמת שלי.
  

• אחת המחשבות המסוכנות ביותר היא מחשבת ה"אם כבר". זה יכול להתחיל משפיץ של עוגייה, קצה של בגט, בוטן קטן. האדם אומר לעצמו: "זהו, שברתי את הדיאטה , אסור היה לי לאכול את זה, אני לא בסדר, אם כבר...". ההרגשה, כמובן, היא תערובת של כעס, דיכאון וייאוש תהומי. שילוב כזה של רגשות מביא אוטומטית לזלילה נוראית. מחשבה מתקנת: ראשית, אין מותר ואסור. הרי לא ייתכן לשמור ב-100 אחוז כל הזמן. אכלתי, זה נגמר, כמה חבל להרוס דיאטה בגלל מעידה קטנה. חריגה לא הורסת את ההישגים, ממשיכים הלאה כרגיל.
  

• ואת "ביום ראשון אתחיל דיאטה, אחרי החגים, בקיץ, אחרי החופשה, כשאחזור מחו"ל" מכירים? זו צורת חשיבה קלאסית של מי שרואה בדיאטה עונש וסבל. מרחיקים את המחר ככל האפשר וזוללים היום כמה שאפשר, כי הרי זו הסעודה האחרונה של הנידון למוות. מחשבה מתקנת: דיאטה זה לא עונש. זה תהליך שינוי שרק ישפר את איכות החיים שלי. ומה החשיבה המסוכנת שלכם שעוררה תגובה רגשית שלילית? נא להעלות למודעות ולשנות. זו הדרך להצלחה.