בג"ץ: לפיד נהג שלא כדין כשפיטר בכיר בחברת הגז
השופטים מתחו ביקורת על תיפקודו של שר המשפטים לשעבר, ח"כ יוסף (טומי) לפיד וכן על שר התשתיות לשעבר פריצקי. בעתירה שהגיש עו"ד יורם זריפי, העומד בראש ועדת הערר של חברות הגז, נגד שרי המשפטים והתשתיות לשעבר, פסק בג"ץ כי לפיד פיטר את זריפי אך ורק בשל בקשת פריצקי ובלא לבדוק את העניין לאשורו. המדינה כבר הודיעה כי פיטורי זריפי יבוטלו
שופטי בג"ץ השמיעו היום (ב') ביקורת קשה על תפקודו של שר המשפטים הקודם, יו"ר שינוי ח"כ יוסף טומי לפיד. לטענת השופטים איילה פרוקצ'יה, אדמונד לוי ואהרן ברק, לפיד לא נהג כדין, כאשר שלח, באמצעות עוזרו, מכתב פיטורין ליו"ר ועדת הערר של חברות הגז, עו"ד יורם זריפי, וזאת בלא עילה מוצקת וברורה ובלא שאפשר לזריפי להשמיע את עמדותיו בעניין.
מן העתירה אותה הגיש עו"ד זריפי עולה, כי בחודש יוני 2003 שיגר לפיד לזריפי מכתב פיטורין, בו ציין כי עם תום 6 שנות כהונה כיו"ר ועדת הערר "ובשל הצורך לרענן את השורות", בכוונתו להודיע לו על סיום תפקידו בתקופה הקרובה. עוד נאמר במכתב, כי אם ברצון העותר להתייחס להחלטה זו, הוא יוכל להעביר את עמדתו בכתב בתוך 7 ימים.
זריפי ביקש מן השר פגישה אישית בה יוכל להגן על תפקידו, אולם השר השיב לו, כי בשל לוח זמנים עמוס, עליו להגיש את דבריו על הכתב בתוך 60 יום. בתום 60 יום אכן שלח זריפי מכתב לשר ובו הוא קובל על כך כי לא התאפשרה לו פגישה אישית וכן טען, כי המניעים להדחתו הם פוליטיים ונובעים מהתערבות של 'גורם הנמנה על משרד התשתיות', ברומזו לשר התשתיות דאז, יוסף פריצקי. בעקבות מכתב זה, הוזמן זריפי לפגישה אצל פריצקי אך סרב לבוא. בעקבות זאת, שלח פריצקי לזריפי מכתב ובו הוא מאשימו בתפקוד לקוי וכן ציין כי פנה לשר לפיד על-מנת שיפעל לפטרו. יש לציין, כי על-פי חוק ועדות הערר, השר המוסמך למנות ולפטר את יושבי הראש של הוועדות הוא שר המשפטים. בתגובה, שלח זריפי את המכתב למבקר המדינה.
בעקבות פנייתו למבקר המדינה, הודיע מנהל נציבות תלונות הציבור לשר המשפטים כי אם החלטתו בדבר סיום כהונת זריפי נובעת, בין היתר, מגורמים הנוגעים בתפקודו בועדת הערר, כי אז מן הראוי לאפשר לו להשמיע את תגובתו בעניין זה בטרם יוחלט בדבר סיום כהונתו.
בתשובה לשאילתא שהופנתה אליו בעניין זה בכנסת, השיב לפיד כי הסיבה להפסקת כהונתו של העותר בועדה נעוצה בתיפקוד לקוי של הועדה בראשותו וכן אישר כי שר התשתיות פנה אליו בענין זה והשיג על דרכי תפקודה של הועדה. לאחר שגם תלונה לועדת האתיקה של הכנסת לא שינתה את תמונת המצב, הגיש לבסוף זריפי את הערעור לבג"ץ, שם שב וטען, כי העילה לפיטוריו היא פוליטית ולא עניינית, וכי מטרתה להעמיד במקומו בראשות הוועדה מקורב לשר פריצקי, על-מנת לקבל החלטות 'נוחות' לשר. כן טען זריפי, כי הטענה כאילו פיטוירו נובעים מצורך ב'רענון השורות' היא כסות לשיקולים האמיתיים, וכי הראייה לכך היא חברים אחרים בוועדה, המכהנים בפרק זמן דומה לשלו, לא פוטרו.
"ההתנהגות - בעייתית"
לדברי השופטת פרוקצ'יה, אשר קיבלה את טענות זריפי, התנהגותו של שר המשפטים לשעבר בהליך הפיטורין היתה בעייתית. "לאחר שהתברר לשר המשפטים כי העותר מכהן כיו"ר הועדה במשך למעלה מ-6 שנים, הוא סבר כי יש מקום לסיים את כהונתו ו"מטעם זה בלבד", בלא צורך לבחון את היבט תפקודה של הוועדה.
"בפניית שר התשתיות אל שר המשפטים בנושא הנדון אני רואה קושי", כותבת השופטת ומוסיפה, "משרד התשתיות משמש בעל דין בפני ועדת הערר ובכך הוא נוגע בדבר... לעומת זאת, בהליך מינויו של ראש הועדה אין לשר התשתיות מעורבות כלשהי. ראש הועדה הוא משפטן מקצועי בעל כשירות מוגדרת, ומינויו נעשה בידי שר המשפטים באורח בלעדי. לפיכך, גם ביטול המינוי אינו אמור להיות פרי יוזמה או המלצה של שר התשתיות, במיוחד נוכח העובדה כי משרדו מופיע כבעל דין בפני הועדה, וככזה הוא נוגע ישירות בעניין. יוזמת שר התשתיות בפנייה לשר המשפטים במטרה להעביר את ראש ועדת הערר מכהונתו הינה מוקשה, איפוא".
עוד קובעת פרוקצ'יה כי: "מתשובת המדינה עולה, כי עד לפניית שר התשתיות כאמור, לא הפעיל השר, מכח שיקולו העצמאי, מדיניות של קציבת כהונתם של ראש הועדה וחבריה. רק משפנה אליו שר התשתיות בתלונה על תפקודו של ראש הוועדה, נאחז שר המשפטים במדיניות קציבת תקופת הכהונה, אשר עד לאותה עת לא פורסמה ולא יושמה על ידו. עולה חשש, כי הפסקת כהונתו של ראש הועדה היא פרי יוזמתו הראשונית של שר התשתיות, ואיננה נובעת אך ממדיניות שר המשפטים לרענן את השורות – מדיניות ראויה וסבירה כשלעצמה. השתלשלות הנסיבות מעלה חשש להשפעת גורם בעל עניין ישיר בהליכי הדיון בוועדה ובהחלטותיה על הליך ביטול המינוי בידי שר המשפטים. כשם שבהליך המינוי פועל השר כנאמן הציבור, כך על הליך ביטולו של המינוי להיעשות מתוך נאמנות לציבור ומטעמים ענייניים בלבד הקשורים בטובתה וביעילותה של המערכת הציבורית".
השופטת ציינה גם את ההבדל שביחס השר כלפי זריפי המפוטר, לעומת יחסו לשאר חברי הוועדה, אשר כהונתם לא קוצרה. "יישומה של מדיניות קציבת הכהונה בענייננו הוחלה בהודעת שר המשפטים, הלכה למעשה, על העותר בלבד, ואילו חברים אחרים בוועדה, המכהנים גם הם בתפקיד תקופה ארוכה, נותרו בכהונתם. בנסיבות אלה, בביסוס עילת הפסקת כהונת העותר על מדיניות של קציבת תקופת הכהונה יש משום יסוד של מלאכותיות".
כן מצאה השופטת חוסר אחידות בטענות העילה לפיטורין: "כן יצוין כי, בעוד מכתבו הראשון של שר המשפטים מדבר בעילת הפסקת כהונה מטעמים של צורך לרענן את השורות, הרי עמדתו של השר הן בתשובה לשאילתא בכנסת, והן בתשובתו לתלונה שהוגשה נגדו לועדת האתיקה של הכנסת עוסקת כל כולה בבעיות תפקוד של הועדה בראשותו של העותר בתורת הגורם להפסקת כהונתו. מאותו שלב, יש עירוב בטעמיו של השר להפסקת כהונת העותר, הנע בין צורך לרענן את השורות לבין טענות בדבר ליקויי תיפקוד של הועדה ויושב ראשה".
ביקורת נוספת מפנה השופטת גם על האופן בו בוצעו הפיטורין. "אמנם, ניתנה לעותר הזדמנות להגיש את טיעוניו בכתב - בראשונה, לעניין מדיניות קציבת תקופת הכהונה, ובשניה – גם לעניין הטענות בדבר הליקוי התפקודי. עם זאת, לא נענתה בקשתו להיפגש עם שר המשפטים כדי לשטוח בפניו את טענותיו והסבריו ביחס לטעמים שביסוד הכוונה להפסיק את כהונתו, ובמיוחד ביחס להשגות שהועלו כלפי תפקוד הועדה בראשותו. בנסיבות העניין, ובמיוחד לאור עירוב הטעמים להפסקת הכהונה אשר בכללם גם טענות בדבר ליקויים תפקודיים של הועדה ויושב ראשה, ראוי היה לאפשר לעותר להשמיע בעל פה את טענותיו בפני השר, בטרם יוחלט בדבר ביטול מינויו לאחר שנים של כהונה בוועדה".
יש לציין, כי עם הגשת העתירה לבית המשפט, משך משרד המשפטים את מכתב הפיטורין ובשל סיבה זו נדחתה העתירה.
לפנייה לכתב/ת 
