זרע הפורענות
אם הייתה אפשרות לחשיפת פרטיהם של תורמי זרע – אני, "האב", לא הייתי מסתכן. ואני כנראה לא היחיד
לפני כ-15 שנה, בהיותי סטודנט לרפואה, כאשר עבדתי במחלקת נשים באחד מבתי החולים, נחשפתי למאמצים, לייסורים ולחלום של נשים המתקשות להרות, והנחושות להוסיף ולנסות, בתקווה לממש את שאיפתן.
כעת עומדת על הפרק חקיקה,
שעיקרה זכות התינוק לדעת את זהות אביו מולידו, ובהתאם לזאת חיוב התורמים בחשיפת זהותם. חבל.
ראיתי את המחיר הפיזי והנפשי העצום שנשים מסוימות מוכנות לו, הן במהלך טיפולי ההפריה והן כשנדרשו לשכב חודשים ארוכים בשמירת הריון. ראיתי את האושר שמילא אשה שהצליחה להרות, אחרי שנים של ניסיונות כושלים. התנסות זו גרמה לי להפוך לתורם בבנק הזרע למשך מספר חודשים. היה גם גמול כספי נאה.
קץ האנונימיות?
"חשיפת תורמים תהרוס המערכת"
אילן מרסיאנו
בדיון בוועדה לקידום מעמד האשה על היוזמה להתיר לחשוף את פרטיהם של תורמי זרע, הציעו הרופאים להקים מרכז מידע ארצי שבו יהיו רשומים שמות התורמים והילדים שנולדו מתרומתם. מנהל בנק זרע מזהיר מהתוצאות
ייתכן שכוונת המחוקקים טובה. ייתכן שרצונם להבטיח תשתית נורמלית ככל האפשר לילדי מבחנה, לילדים לאמהות חד-הוריות ולאחרים. להבטיח להם "משפחה" שבה יש רישום של אב (לפחות שם וזהות). זה בהחלט עניין כבד משקל ובעל ערך (כשהחלופה הנוכחית היא "אב" המצומצם לזרעון). נשאלת השאלה האם חיוב "אב" להזדהות על-פי חוק יש בה כדי לחולל את אותו הבדל בין "זרעון מוליד" לבין "אב מוליד" בחייו של צאצאו, אך זו להערכתי שאלה שלמרות חשיבותה אינה העיקר.
העיקר הוא החשש כי יתברר שוב שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. זאת משום שלהערכתי מימוש החוק יגרום לירידה חדה במספר התורמים הפוטנציאלים, יביא בפועל לקושי ניכר במציאת תורמים כאלה, ובשורה התחתונה ירחיק ויקטין את סיכוייהן של נשים המשתוקקות לכך להביא ילד לעולם.
מה הסיכוי שגברים רבים יסכימו לחשוף את זהותם ולכרוך את חייהם בגלגולים עתידיים אליהם תוביל אותה חשיפה? זה הרי יכול ללכת לכל מיני כיוונים: ציפייה למעורבות או למחויבות, ברמה חוקית, רגשית או כספית, כלפי הילדים שנולדו מזרעם, תביעה להכרה באבהותם כלפי אותו צאצא, תביעה לשותפות בירושה. אפשר להפליג עם הדמיון. סביר שהמציאות תפליג רחוק יותר.
מנקודת המבט של הצאצא נפתח כאן צוהר לרגשות ולציפיות שהן טבעיות ולגיטימיות. מנקודת ראותו של התורם (האב?), מדוע שיחשוף עצמו להשלכות שאין לו כל יכולת להעריך את משקלן בהמשך חייו? אני, מן הסתם, הייתי מהסס ובוחר שלא להסתכן. סביר שרבים יבחרו להימנע מתרומת זרע.
בפועל, התוצאה של החלטה לאפשר את חשיפת ה"אב" תהפוך את האפשרות להרות באמצעות תרומת זרע למשימה סבוכה, כמעט בלתי אפשרית.
יש מדינות בעולם שבהן קיימות שתי חלופות: תרומת זרע מזוהה ותרומת זרע אנונימית.
חיוני לשמר את האפשרות החוקית לתרומה אנונימית, אם רוצים לתת סיכוי חיים לכל אותם צאצאים המיוחלים על-ידי אמותיהם.
בהצלחה לאותן אמהות
ממני
לפנייה לכתב/ת 
תאי זרע או אבא?
צילום: איי פי
מומלצים
