מונולוג של אחות בבי"ח לילדים: "אנחנו קורסים"
משבר הבריאות פוקד גם את בתי החולים לילדים. תינוקות מושארים שעות בחדר המיון במקום להתאשפז במחלקה, בצפיפות איומה, תוך פגיעה חריפה בטיפול הרפואי. בחדרים מוכנסים יותר תינוקות מהמותר, חדרי טיפולים הופכים לחדרי אישפוז, והזמן המוקצב לכל ילד - קטן. מונולוג של אחות, על סף קריסה
לא רק המחלקות הפנימיות קורסות במשבר הבריאות בישראל: עומס כבד ביותר נופל על בתי החולים לילדים ברחבי הארץ. אחד הנפגעים העיקריים הוא מרכז שניידר לרפואת ילדים, המטפל בתינוקות וילדים מכל רחבי הארץ. חדר המיון, שנבנה לקליטת 18 אלף חולים בשנה, טיפל בשנה האחרונה ב-52 אלף ילדים ותינוקות. מגיפת השפעת החמירה את המצב עוד יותר, והצוותים הרפואיים קורסים תחת העומס הקשה.
"בחודש ינואר אשתקד גמרנו עם 4,700 פניות", מספרת רות הלוי, אחות ומנהלת מערך הסיעוד במרכז שניידר לרפואת ילדים, "השנה בינואר הגענו ל-5,050 איש. זה אומר שמגיעים אלינו 200 תינוקות וילדים בכל יום, וזה מצב שאנחנו לא מסוגלים לעמוד בו".
"במחלקות האישפוז שבנויות לשהות של שני ילדים בחדר, אנחנו דוחסות שלושה וגם ארבעה ילדים. אם תקן המחלקה הוא ל-30 ילדים מאושפזים, כיום אנחנו מגיעים ל-40 ואף יותר. גם חלק מחדרי הטיפולים הפכו לחדר אישפוז, מחוסר מקום. בכל יום נתון התפוסה היא מעל מאה אחוז".
"ילדים 'תקועים' במיון"
"כשהמחלקות עמוסות, המיון, במקום לשמש מחלקה לרפואה דחופה להתערבות מהירה והעברה למחלקה, בעצם הופך גם הוא למחלקה אישפוזית. התור לבדיקת רופא נמשך שעות ארוכות, המשפחות מתרגזות ובצדק, ואנו נאלצים להשהות את הילדים במיון, בצפיפות הגדולה, עם הוריהם, שחלקם נשארים לעמוד ליד הילד שעות ארוכות עד שמתפנה מקום במחלקות. אלה ממש לא תנאים לטיפול רפואי".
"מה שנפגע בעיקר הוא השירות. ילד זה לא בנאדם קטן. חשוב להסביר להורה, להדריך, להנחות ולעדכן. אבל אנחנו לא מצליחים לעשות את זה, אלא עסוקים כל היום ב"לכבות שריפות". נותנים טיפול מהיר, עונים לקריאות חירום, ובעצם כשהורה לא מקבל את כל התשובות שזכותו לקבל, הוא לא מקבל את הטיפול המיטבי".
"הטיפול בילד שונה בתכלית מטיפול במבוגר. גם פעולה פשוטה כמו מדידת חום, אורכת זמן רב אצל תינוק. צריך להסביר, לשכנע עד שזה מתבצע. ועכשיו, אין זמן גם לזה. כל התקשורת עם ההורים וילדיהם נפגעת, כי הכל הופך לדחוף. דחוף לתת את התרופות, דחוף להזרים את העירוי, דחוף לטפל בבעיות הנשימה".
"האחיות נכנסו להלם קרב"
"גם הצוות הרפואי קורס. לקראת חודש דצמבר, האחיות נכנסו להלם קרב, לחרדה ממה שצפוי בחורף. חלק מהאחיות והרופאים נדבקים בעצמם, או שילדיהם נדבקים, וכך נוצר מחסור תמידי בכוח אדם שגם באופן רגיל אינו מספיק. הצוות שעובד בפועל מוצא את עצמו נשאר, על חשבונו, שעות ארוכות לאחר תום המשמרת, מכבה שריפות ומנסה לעזור. אח"כ חוזר הביתה לכמה שעות, ושוב לבית החולים לעוד משמרת לילה".
"העומסים הם בלתי נסבלים. האחיות יכולות לגמור שמונה או עשר שעות משמרת, בלי שהכניסו כוס מים לפה. כולם כבר עייפים, תשושים, אבל ממשיכים בעוצמות אנושיות מדהימות. השאלה היא כמה זמן המצב המזוויע הזה יכול להימשך, במצוקה קשה כל כך. אנחנו בפירוש קורסים".
לפנייה לכתב/ת 
