בצד הפלסטיני של המחסומים, השמחה מהולה בעצב
מאות בני משפחותיהם של האסירים המשתחררים המתינו נרגשים ליקיריהם שיגיעו ממתקן הכליאה בקציעות. כשעברו האוטובוסים את המחסומים נשמעו קריאות תודה לאבו מאזן. אבל אצל כל האסירים שמחת החופש מהולה בעצב. "יש עוד אלפים שנותרו מאחור. היינו רוצים שכולם ישתחררו"
מאות מבני משפחותיהם של האסירים הפלסטינים המשוחררים קיבלו אותם היום (שני) בהתרגשות במחסומים השונים בגדה וברצועה.
אבל קבלות הפנים היו חטופות. מיד כשעברו האוטובוסים לצד הפלסטיני ביקשו חיילי צה"ל מהקרובים הנרגשים לפנות את המקום במהירות האפשרית, ולדחות את מפגני השמחה. בנוסף מעריכים שהפעם, בשונה משיחרורים קודמים של אסירים, לא יערכו ברחבי הרשות קבלות פנים רשמיות ומיוחדות.
במחסום טייבה שליד טול כרם עברו בצהרים מספר אוטובוסים שהובילו את המשוחררים לשכם, טול כרם ולג'נין. האסירים אמנם חייכו חיוכים רחבים, נופפו בדגלים פלסטיניים וסימנו "וי" בידיהם, אבל רובם, ללא יוצא מן הכלל, אמרו כי שמחתם אינה שלמה מאחר ורק מיעוטם השתחרר היום, ואלפים אחרים נותרו מאחורי סורג ובריח בבתי הכלא.
רוואידה רבאייעה, במקור מג'נין, שוחררה מהכלא שישה חודשים לפני תום תקופת מאסרה. היא נידונה לשנתיים בסוף 2002 באשמת הנחת מטענים והעברת מטענים מטעם גדודי חללי אל אקצה, הזרוע הצבאית של הפתח.
רוואידה, בת 29 נשואה ואם לשתי בנות, אמרה כי במהלך כל תקופת מאסרה הדבר הקשה ביותר עבורה היה העובדה שהיא לא פגשה את בנותיה, והדבר החשוב ביותר עבורה כעת הוא לשוב לחיק משפחתה. "רק בשבוע שעבר הצלחתי לפגוש אותן, וזה היה מאוד קשה. זה היה לא פשוט לדעת שאני לא יכולה להיות עם הבנות שלי והאשמה בכך היא בכיבוש".
בשיחה, במחסום טייבה, היא לא מביעה צער. היא אומרת כי הצער היחיד שלה הוא על העובדה שלא כל האסירות והאסירים שוחררו, ורבים נותרו מאחור. היא אמרה שתנסה כעת לשקם את חייה ולפתוח דף חדש.
תודה לאבו מאזן
בצד הפלסטיני של מחסום ארז חיכו בני המשפחות ל-39 האסירים שעשו את דרכם למקום. בין הממתינים היה גם סמיר אבו מדלל, מרצה באוניברסיטת אל-אזהר.
אבו מדלל חיכה לאחיו סוהל שנעצר ב-2001 ונידון ל-6.5 שנות מאסר באשמת השתתפות באינתיפאדה ובחברות בזרוע הצבאית של הפתח. "השמחה היא גדולה אבל היא חסרה", הוא אומר. "אנחנו היינו רוצים שכל האסירים ישתחררו".
סמיר אומר כי בפעם הראשונה שסוהל ראה את בני משפחתו היה רק בחלוף כשנתיים מיום מעצרו, "וגם הביקור הזה היה קצר מאוד. הוא בקושי ראה את ילדיו. יש לו ארבעה ילדים ובמהלך תקופת מאסרו הוא איבד אמא, סבתא ודוד. כל זה קרה כשהוא בכלא.
כשהגיעו האוטובוסים נשמעו בארז, כמו במחסומים האחרים, קריאות בשבחו של אבו מאזן והכרת תודה על מעשיו. "אנחנו מבקשים מהרשות הפלסטינית ומהנושאים ונותנים מטעם הרשות לשים את נושא האסירים בראש סדר העדיפויות", אמר סמיר.
ובתוך כך, אומרת עמותת "רופאים לזכויות אדם" כי רק שבעה מתוך 500 האסירים ששוחררו היום הם אסירים חולים.
בימים האחרונים שלחה העמותה איגרת לועדת השרים לענייני שחרור אסירים ובה בקשה לשחרר 180 אסירים חולים הנמצאים בבתי הכלא. העמותה דרשה שברשימת המשוחררים תינתן עדיפות לאנשים חולים ולאסירות עם תינוקות, וכאמור, היום רק שבעה מבין המשוחררים הופיעו בנתוני העמותה. מהעמותה נמסר כי היא מקווה שבגל הבא של האסירים השיקולים הרפואיים יהיו יותר דומיננטיים בקביעת האסירים שישוחררו.
לפנייה לכתב/ת 
