אולי רק צירוף מקרים
איך קרה ששבעה משתתפים בהפגנה שקטה מצאו עצמם במעצר ללא משפט במשך עשרה ימים
שבעה ישראלים שהפגינו עם עוד כמה עשרות בצומת גוש קטיף ביום שישי 11.2 שילמו על כך בעשרה ימי מעצר ללא משפט ושוחררו רק שלשום. בניגוד ל-500 המחבלים הפלסטינים, ששוחררו באותו יום ויצאו לחופשי, על שניים משבעת המפגינים הישראלים הוטל מעצר בית. תנועתם של חמשת האחרים הוגבלה לתחומי היישובים שבהם הם מתגוררים, דבר שימנע מהם לנהל את שגרת חייהם ועבודתם לאורך זמן.
הפגנתם השקטה נערכה למחרת ליל בלהות, שבו ניתכו על גוש קטיף 35 פצצות מרגמה. המפגינים ביקשו למחות על כך שחרף הפרה בוטה ומיידית זו של הסכמות שארם, צומת הגוש נפתח באותו בוקר לנסיעת כלי-רכב פלסטיניים במסגרת המחוות שהובטחו לקונדוליזה רייס לרגל הוועידה. כאשר ציר תנועה נסגר מפני ששימש למעבר מחבלים ואמצעי טרור, ואחר-כך נפתח כדי לשמש למעבר עוד מחבלים ועוד אמצעי טרור, יש אזרחים הגונים ואחראים הרואים בכך סכנה ביטחונית חמורה וחשים חובה לצאת משגרת יומם ולהתריע מפניה.
גם המשטרה קבעה כי יש כאן סכנה חמורה, אבל לא מצד הטרור הפלסטיני המתגבר, אלא דווקא מצד הישראלים שבאו למחות עליו. היא עצרה באקראי שבעה מפגינים חסרי עבר פלילי או עבר של הפרות סדר, וביקשה מבית משפט השלום בבאר-שבע להחזיקם במעצר עד תום ההליכים, בטענה שהם מסכנים את שלום הציבור: בגלל התקהלותם בצומת התרחש, לדבריה, ירי של פלסטינים בציר כיסופים.
העובדה שהירי התרחש במרחק קילומטר וחצי ממקום ההפגנה, והעובדה שבאזור זה הפלסטינים יורים בכל שעה וללא קשר להתקהלויות של ישראלים, לא מנעו מבית המשפט לקבל את טענת המשטרה ולהאריך את מעצרם של השבעה ללא משפט.
כמקובל לגבי רוצחים או אנסים. בקשתם לקבל ביקור של רב, לפי הנוהג, נדחתה. לאחר השבת הראשונה שלהם בבית המעצר (12.2) דחתה השופטת דרורה בית-אור את הדיון בעניינם ליום שני (14.2), שבו הבטיחה להשיב עד יום חמישי (17.2) על בקשת הסניגוריה לשחררם. ביום שלישי (15.2) קיבל פרקליטם, עו"ד נפתלי וורצברגר, הודעה כי ההחלטה תעוכב בגלל שהשופטת חלתה. בקשת העצורים להישפט בפני שופט אחר נדחתה. כאשר למרות מחלתה נראתה השופטת בית-אור בלשכתה באותו יום חמישי , הסבירה דוברת משרד המשפטים שכבודה באה "רק כדי למסור תיקים למזכירות". שבעת המפגינים עשו אפוא במעצר שבת נוספת (19.2), ולא הובאו בפני בית משפט השלום אלא ביום ראשון (20.2) שלאחר מכן. אז ערערה המדינה על שחרורם, ומעצרם הוארך עד להבאתם בפני בית המשפט המחוזי שלשום (21.2).
אולי אין קשר בין הסיפור הזה ובין מצוקת המשטרה, הפרקליטות והממשלה לקראת התמודדותן עם 100 אלף האזרחים המבטיחים למנוע בגופם את עקירת גוש קטיף. אולי אין משמעות פוליטית לטענת עו"ד וורצברגר כי מעצר מפגינים עד תום ההליכים הוא חסר תקדים וכי אין הצדקה למעצרי הבית והיישוב שהוטלו עליהם עד למשפטם. ואולי אין אמת בטענת משפחות העצורים כאילו כל העניין לא נועד אלא להטיל מורא על הימין כולו לקראת ההתנתקות. אולי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
