שתף קטע נבחר

עם אמא, בלי קורת גג

כבר שבועיים ישנים אסנת, בת 45, ושני ילדיה, תאומים בני 13, תחת כיפת השמיים ברחובות תל אביב. לפני חצי שנה הם נאלצו לעזוב את הצפון בגלל חובות להוצאה לפועל, ומאז התגלגלו בדירות שונות. עיריית ת"א סיפקה להם פתרון לשלושה ימים, אך ביום א' שוב ייזרקו לרחוב. הרשויות רוצות להפריד בין האם לילדיה, אך הילדים אומרים: "לא נלך לפנימייה, לא נעזוב את אמא"

"בימים גשומים ישבנו בבאולינג באבן גבירול עד 2 בלילה ואז הלכנו לישון בחדרי מדרגות. קשה להירדם על מדרגות אבל הילדים אילצו את עצמם להירדם כי הם ידעו שבבוקר מוקדם צריך לקום שלא יראו אותנו הדיירים. זה לא נעים". כך מספרת ל-ynet אסנת, בת 45. בשבועיים האחרונים היא ישנה עם שני בניה, תאומים בני 13, בכל מקום אפשרי, גם תחת כיפת השמיים.

 

לפני חצי שנה נאלצה אסנת לעזוב עם שני ילדיה את ראש פינה בגלל חובות להוצאה לפועל, ומאז היא נודדת עמם בין מכרים וקרובים, ללא קורת גג קבועה. בשבועיים האחרונים גם הפתרונות הללו נגמרו, והשלושה מצאו את עצמם מתגלגלים ברחובות תל אביב.

 

"ישנו בכל מיני מקומות שאף אחד לא יכול לראות אותנו. יש באבן גבירול שכונה מאחורי השקם שאפשר להסתתר בה ולישון. ישנו על המעילים שלנו והתכסנו עם המעלים שלנו, מתחת לכיפת השמים", מספרת אסנת.

 

לדבריה, "בבקרים בילינו את רוב היום בכיכר רבין, מביטים ביונים, לפעמים משחקים איתן. הסתובבנו גם באבן גבירול, מסתכלים על חלונות ראווה. אוכל הייתי לוקחת ממסעדות - בלי הרבה תירוצים - בסוף היום פשוט הייתי נכנסת לבד ומבקשת אוכל. להתקלח לא התקלחנו כמובן, ובבקרים צחצחנו שיניים בברזי השקיה".

 

רק בשלושת הימים האחרונים הם קיבלו מחסה, בזכות עזרה חד פעמית מעיריית תל אביב. אולם הסיוע ייגמר ביום ראשון ושוב תמצא עצמה המשפחה ברחובות. "עכשיו אנחנו לנים בהוסטל עד סוף השבוע. ביום ראשון, רק אלוהים יודע מה יהיה, נחזור לרחובות כמו שהיה לפני שלושה ימים".

 

"רוצים את אמא, לא פנימייה" 

 

לפני כשבוע החליטה אסנת לגשת למשרדי הרווחה בתל אביב לבקש עזרה, אולם סירבה לקבל את הפתרון שהוצע לה. "העבירו אותי ממשרד למשרד ובסוף אמרו לי שאני עוברת על שני חוקים - חוק ביקור סדיר של הילדים בבית הספר וחוק הנוער, כי הילדים ברחוב. אמרתי להם ש'חוקים לא מעניינים אותי כשאני ברחוב. מעניין אותי קורת גג מתחת לראש שלנו'. הפתרון שלהם היה לשלוח את הילדים למעון ילדים ושאני אשאר ברחוב, אעבוד במשק בית כדי להתחיל להסתדר".

 

היא יצאה להתייעץ עם הילדים, ולא חזרה. "הילדים לא הסכימו שניפרד והלכנו משם מהר. בזכות 'גגון 2' בניהולה של תרזה הצלחתי להתאושש. למרות שלישון אצלה אסור לנו כי הילדים קטנים מדי, כל עזרה אחרת היא נותנת לנו. אף אחד לא מעוניין לעזור לנו וזורק את האחריות מאחד לשני".

 

שני ילדיה של אסנת לא נמצאים במסגרת לימודית מספטמבר. הם לא מוכנים להיפרד מאמם וללכת לפנימייה. לדבריהם, "אם באמת רוצים לעזור לנו, שיעזרו לנו למצוא דירה לישון בה".

 

אחד מהם אמר: "אין מצב שאני אלך לפנימייה, אני לא מוכן, אני קשור לאמא. כולם מתפלאים איך אנחנו לא לומדים. לא למדתי שלוש שנים אבל יודע את כל החומר. יש לי מספיק ידע כמו כל אחד אחר. וחברים זה לא בעיה למצוא, ככה שאנחנו בסדר. אי אפשר לומר שזה המצב הכי טוב בעולם, בחצי שנה הזאת שאנחנו בדרכים, לפעמים קל ולפעמים קשה. יש גם רגעים טובים עם אמא ואחי".

 

האח השני מספר על החלום שלו: "בסך הכל אנחנו רוצים מחשב, אינטרנט ובית. מה שהיה לי עד לפני חצי שנה בראש פינה. והעיקר שלא יפרידו ביננו. לא הייני מוכנים ללכת לפנימייה כי הכוונה היא שנהיה ביחד שלושתנו. אין מצב שנהיה בלי אמא, שינסו".

 

הוא לא רואה בעייתיות רבה מדי בכך שאינם במסגרת לימודית. "בזמן מסוים אני ארצה לחזור ללמוד אבל עכשיו זה לא הכי חשוב לי. קודם כל להיות מסודר בבית. יותר חשוב שאין לנו איפה לישון".

 

פקודות מעצר מהוצאה לפועל

 

המלכוד בו נמצאת אסנת החל לפני כ-18 שנה, כשהייתה נשואה לאחר שהעסק שהיה רשום על שמה צבר חובות. "העסק נפל והייתי חייבת כספים ולא הצלחתי לעמוד בתשלומים. החובות הצטברו והיום מדובר בחובות של 150 אלף שקל להוצאה לפועל. החובות היו קטנים הרבה יותר אבל זה המשיך והתגלגל, עם ריבית והצמדה. אני יודעת שזו אשמתי שלא הצלחתי להתמודד עם כל התשלומים".

 

וכך החלו להישלח לה גם פקודות מעצר. "יכולתי לפרנס בכבוד את משפחתי, אבל כל פעם שהסתדרנו הגיעו פקודות המעצר שהרסו את הכל. לפני שנתיים גרנו בראש פינה, טיפלתי בקשישים ועבדתי בניקיון וככה שכרתי דירה. הילדים הלכו לבית ספר, חיינו נורמלי. אבל אז התחילו להגיע כל פקודות מעצר מהוצאה לפועל שאמרו 'או לשלם כסף או להיכנס למעצר'. התחלתי להלוות כספים כדי לשלם אבל בסופו של דבר נתקעתי בלי כלום".

 

לדבריה, "יום אחד אספתי את כל הדברים שלנו ועזבנו בגלל שלא יכולתי לשלם יותר שכירות והייתי חייבת כספים. מאז אנחנו נודדים, כל מספר שבועות במקום אחר, נתונים לחסדי אחרים. עכשיו אנחנו כאן. אני לא מצפה מאף אחד שיכסה לי את החובות אבל אני בחוסר אונים וזועקת לעזרה".

 

משרד הרווחה: "הנושא מורכב מדי"

 

ממשרד הרווחה נמסר כי "הנושא מורכב" ואין באפשרותם לתת תשובה.

 

מעיריית תל אביב נמסר כי "האם וילדיה אינם קשורים לעיריית תל אביב אך בגלל רצון טוב של העירייה ובגלל המצוקה בה הם נמצאו מימנו להם מספר ימים בהוסטל. יצרנו קשר עם לשכת הרווחה בראש פינה שמוכנה לעזור לה". 


פורסם לראשונה 24/02/2005 23:59

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רוני שיצר
(ארכיון)
צילום: רוני שיצר
צילום: סי די בנק
(ארכיון)
צילום: סי די בנק
מומלצים