הוא יתרסק

נשיא סוריה היה יכול לסמן אתמול מפנה משמעותי ביחסיו עם ארה"ב ועם הקהילה הבינלאומית. אבל במקום לקרוא את הכתובת על הקיר הוא הביע פליאה לנוכח המתרחש בלבנון. ניתנה לו הזדמנות נדירה לעצור את ההתרסקות שלו ושל משטרו, והוא החמיץ אותה.

מי שציפה לגדולות ונצורות מנאומו של בשאר אסד התאכזב מרה. נדמה שלא נותר אחד בסוריה, במזרח התיכון ובעולם כולו, שעדיין תולה ציפיות מאסד שיביא לשינוי, שלא לומר מהפך, בסוריה ובמדיניותה באזור.

נאומו של אסד היה יכול להיות אירוע דרמטי ואף לסמן מפנה בעל משמעות ביחסיה של סוריה עם ארצות-הברית ועם הקהילייה הבינלאומית. הוא היה עשוי להיות אבן דרך במדיניות חדשה שתוציא את סוריה מהמצוקה שאליה נקלעה בשנים האחרונות, ובעיקר תבטיח את קיומו של משטר הבעת', השולט במדינה זה ארבעים שנה.

אלא שתחת זאת זכו שומעיו של אסד לשעה ארוכה של צדקנות מגומגמת של מי שמתקשה בבירור לקרוא את הכתובת שעל הקיר. אסד טען כי סוריה איננה מעורבת כלל בפיגועי הטרור המתבצעים על אדמת עיראק נגד הכוחות האמריקניים. אסד חזר על רצונו בחידוש המשא ומתן עם ישראל בלי להתייחס כלל להאשמות הישראליות, שזכו לגיבוי אמריקני, בדבר מעורבות אנשי הג'יהאד האיסלאמי מדמשק בפיגוע שהתרחש בתל-אביב בשבוע שעבר. ולבסוף, אסד הביע פליאה לנוכח המתרחש בלבנון.

גרוע מכך, אסד הסביר ארוכות, כמנהג החביב על יאסר ערפאת ערפאת בשעתו, כי המצוקה שאליה נקלעה ארצו היא תוצאה של קנוניה מתוכננת היטב נגד סוריה. קנוניה שמי שמוציא אותה אל הפועל הוא הממשל האמריקני, אבל המתכננים שלה יושבים בירושלים. קנוניה ששלביה היו כיבוש עיראק בידי ארצות-הברית, "רצח ערפאת" (כך לדברי אסד!) ורצח חרירי.

פטור בלא כלום, הודיע אסד על נכונות עמומה להסגת הכוחות הסוריים מלבנון. ראשית, אל בקעת הלבנון. מאוחר יותר, בזמן ובמקום שיבחרו הסורים וממשלת לבנון הנאמנה להם, גם אל שטח סוריה. בה בעת הבהיר אסד כי סוריה לא תזנח את לבנון, וקרא ללבנונים, מן הסתם אנשי חיזבאללה, להכין את עצמם להכשיל כל ניסיון לרתום את לבנון לעגלה האמריקנית-ישראלית.

אלא שנאום זה היה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי. אילו היה אסד נושא את נאומו לפני חצי שנה, בטרם הסתבך בלבנון, היה בו די ואף למעלה מזה. אבל במציאות שנוצרה, בעיקר בשל שגיאותיו שלו, אין בכך די. ואכן, מי שמקשיב לקולות העולים בימים האחרונים מוושינגטון אינו יכול שלא להתרשם כי הפער בין ארה"ב לסוריה רק הולך ומעמיק. אם אסד לא יתעשת, הרי שגורלו, ככל שהדברים תלויים בארה"ב, נחרץ.

אפשר שבראשית הדרך עוד היה ניתן להשביע את רעבונם של האמריקנים במחוות עמומות, כמו זו שהציע אסד אתמול – אבל בכך אין די כיום. שהרי הבעיה בין שתי המדינות כבר לא נעוצה בסיוע שמגישה סוריה לטרור בעיראק, לטרור הפלסטיני ולחיזבאללה. הבעיה כיום היא בעצם קיומו של המשטרה הסורי, שוושינגטון רואה בו מכשול בדרך להגשמת חזונה המזרח תיכוני. ואכן, נדמה שמה שהבין מובראק, הבינו הסעודים, הבינו הפלסטינים, הבינו שליטי המפרץ והבין אפילו מועמר אל-קדאפי – אסד מתקשה או מסרב להבין.

אתמול ניתנה לאסד הזדמנות נדירה לעצור את תהליך ההתרסקות שלו ושל משטרו, אלא שהוא בחר להחמיץ הזדמנות זו כפי שהחמיץ הזדמנויות נוספות שניקרו בפניו עד היום. אסד אמר את דברו. עתה מופנות העיניים לוושינגטון. אם תתמיד ארה"ב במדיניות שאימצה בתקופה האחרונה, ואם אסד לא יתעשת ברגע האחרון, הרי שגורלו של משטר הבעת' הסורי נחרץ.

פרופ' אייל זיסר, ראש החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב