בנין המצטיין, נמני החכם

לפני שנכנסים לפרטים טכניים של מי עשה מה ומי לא עשה - נהניתי ממשחק כחול-לבן כפי שלא נהניתי זמן רב. זה היה אחד המשחקים הטובים העונה, אם לא הטוב ביותר. הצדק הופיע על לוח התוצאות, וגם מכבי תל אביב, למרות אכזבתו המובנת של ניר קלינגר, היתה שותפה מלאה. משחק מהסוג שיכול להחזיר את הקהל למגרשים.

פעם נוספת הוכח שלגיל אין משמעות. אני מתכוון לטל בנין ואבי נמני. אם הם היו צריכים להוכיח משהו לקלינגר, הם הוכיחו בגדול. טל היה המצטיין במגרש והזכיר את הימים היפים שלו. גם החוכמה של נמני שיחקה תפקיד ראשי. אני מנסה לתאר לעצמי איך מכבי תל אביב היתה נראית היום עם נמני ובנין בשורותיה. יחד עם זאת, קלינגר צדק בדבר אחד במהלך המחצית השנייה. בנין היה צריך לקבל צהוב שני. השופט התחשב בו ,כנראה מכיוון שמדובר בבנין.

נמני ובנין. המצטיין והחכם בטדי (ראובן שוורץ)

סיפור המשחק הזכיר את הניצחון של מכבי תל אביב על סיינה ביום חמישי מסל מכריע של שאראס. קאלדיירה היה לטעמי מהשחקנים היותר חלשים במגרש, והחלפתו התבקשה בשלב מוקדם, מכיוון שאין צורך לשחק עם שלושה קשרים דפנסיביים במצב של פיגור. גם אלי אוחנה היה קרוב להחליף אותו. איך בית"ר היתה מנצחת אילו הוחלף? קשה לדעת, אולי בכלל היא היתה מובילה בשלב מוקדם יותר 2:4. הכל יכול להיות.

השחקן שהביא את התפנית היה מאור מליקסון. יש לו מניות רבות בשוויון של ברק יצחקי. הוא החל במהלך של השער השלישי ובסך הכל סחף את בית"ר. לאוחנה יש הרבה צעירים מוכשרים עם בעיה גדולה אחת, חוסר יציבות. אולי הגיל הצעיר, אולי סיבה אחרת. יצחקי ,אבירם ברוכיאן, מליקסון, ואלירן דנין נתנו הרבה משחקים טובים, אבל לא הצליחו להתמיד. זו הבעיה של בית"ר.

מכבי הובילה פעמיים, היו לה כמה דקות טובות וקשה שלא להבין את האכזבה של ניר קלינגר אחרי הפסד בזמן פציעות. מצד שני, מכבי לא מגיעה למשחק במטרה התקפית אלא שמה את עיקר הדגש בהגנה. לשחק עם שני חלוצים זו לא רק כותרת, אלא שיקול מעשי של סדר עדיפויות.

אני למשל סבור שאם אמיל אמבמבה היה משחק לצידו של אנדרס פרוחורנקובס בחוד, בית"ר היתה נאלצת להתעסק בבלימה שלהם. היא היתה הרבה פחות פנויה להתקיף כפי שעשתה. כך אני רואה את הדברים, כשקלינגר רואה אותם אחרת.

קצב ,שערים, מהפכים. מה אפשר לדרוש יותר ממשחק בליגה שלנו? אני חוזר מדגיש: נהניתי.